מסעי למה היה צריך הרבה ערי מקלט בעבר הירדן (1 צופה)

[אחד יחיד]

את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען, ערי מקלט תהיינה (לה, יד)

כלומר, שלוש מתוך שש ערי המקלט העיקריות יהיו בארץ ישראל עצמה, ושלוש מעבר לירדן המזרחי.

רש"י במקום מביא את תמיהת הגמרא במסכת מכות (דף ט ע"ב), איך ייתכן שמספר ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי ("עבר הירדן"), שווה למספר ערי המקלט בארץ ישראל עצמה? הרי בעבר הירדן המזרחי היו שניים וחצי שבטים בלבד, ואילו בארץ ישראל היו הרבה יותר, תשעה וחצי שבטים?

ותשובת הגמרא היא (כמובא ברש"י), שבעבר הירדן אמנם היה מספרם מועט, אך מספר הרוצחים שם היה רב (כלשון הגמרא, "בגלעד – נפישי רוצחים", רבים הרוצחים), ולכן הוצרכו לערי מקלט רבות. ומוסיפה הגמרא פסוק מהנביא, המוכיח שתופעת הרצח והאלימות אכן שכיחה בעבר הירדן ("גלעד, קריית פועלי אוון, עקובה מדם" – הושע ו, ח).

והקשו המפרשים, כיצד יש בכך כדי לענות לשאלה? כלומר, מה הקשר בין ריבוי האלימים והרוצחים בעבר הירדן לבין מספר ערי המקלט? הרי ערי המקלט לא נועדו כלל לאדם הרוצח במזיד ובאלימות, אלא רק להורגים בשוגג! ואם כך, מדוע על ידי שרבו רוצחים (במזיד), יש להרבות בערי מקלט?!

ומיישב המהר"ל, בחיבורו גור אריה, כך: במקום שבו יש ריבוי רציחות והריגות במזיד, כתוצאה מכך ערך חיי האדם הופך להיות זול יותר, פחות מקודש, וממילא אנשים נזהרים פחות בענייני נפשות. לכן, מתרבים גם מקרי ההריגה בשגגה ולפיכך הוצרכו שם לערי מקלט רבות.

ויש מסבירים את דברי הגמ' בדרך שונה, כך – מאחר שבעבר הירדן מצויים רוצחים, לכן קל לגואלי הדם (קרוביו של מי שנהרג כתוצאה מן השגגה) לשכור את אותם רוצחים כדי לרדוף אחרי ההורגים בשגגה ולהורגם כנקמה, ולפיכך בעבר הירדן יש צורך בערי מקלט רבות, כדי שיהיו זמינות מיד להורג בשוגג, כדי להינצל מאירי, שם במסכת מכות; ובעיני שמואל שם מביא פירוש דומה, שכיוון ששכיחי רוצחים, נמצא שגואלי הדם מיומנים יותר ברדיפה מאשר במקום אחר, וצריכים ערי מקלט רבות יותר וכו'). (לימוד יומי)

תוספות (שם במס' מכות) מיישבים את השאלה כך:

ידועים דברי הגמרא במסכת מכות (י ע"ב), שכאשר אדם רוצח במזיד ואין עדים לכך, ואדם אחר הרג בשוגג ואף להריגה זו אין עדים (וכך הם חושבים להימלט מעונש), הקב"ה מעניש את שניהם כך: משמים מסובבים ששני האנשים הללו יזדמנו למקום אחד, ושם, האדם שהרג בשוגג יפיל בטעות אבן על האדם שהרג במזיד, ויהרגנו (והפעם ישנם עדים) וכך מצד אחד נהרג הרוצח במזיד ומקבל את עונשו, ומצד שני ההורג בשוגג גולה ואף הוא מקבל בכך את עונשו. עד כאן דברי הגמרא.

ולפי זה מיושבת הקושיה לעיל – מאחר שבעבר הירדן מצויים הרבה רוצחים במזיד, ממילא הקב"ה מזמן לשם הרבה הורגים בשגגה, וכך מתרבות הריגות שוגג רבות וממילא הוצרכו לערי מקלט רבות. (לימוד יומי)

תירוץ דומה, אך שונה, כותב המהר"ל בגור אריה (מלבד התירוץ שהבאנו בשמו לעיל):

מספר השוגגים בעבר הירדן ובארץ כנען הוא אכן שווה, אלא שבארץ כנען אין מספיק הורגי מזיד כדי שהקב"ה יצרף אותם לפונדק אחד יחד עם השוגגים, כדברי הגמ' הנ"ל, ועל כן ישנם הרבה שוגגים שאין מקבלים עונשם; ואילו בעבר הירדן אין "בעיה" כזו, כי ישנם מספיק הורגי מזיד. (לימוד יומי)

ואילו הרמב"ן (שם בגמ' וכאן על הפרשה) מתרץ, שרבים הם הרוצחים במזיד ומתחזים לשוגגים, ונמצא שבעבר הירדן ישנו ביקוש רב יותר לערי המקלט מאשר במקום אחר.

והחזקוני מתרץ, שאמנם נכון שרק הורגי שוגג זכאים להגנת ערי מקלט, אך דין זה הוא רק בסופו של דבר, לאחר שבית דין מכריעים אם הוא שוגג או מזיד; אבל קודם הכרעת בית דין, בין רוצח במזיד ובין רוצח בשוגג רצים מיד לעיר מקלט, כדי להמתין עד שבי"ד יכריעו בעניינם (כמבואר במשנה בפרק שני במס' מכות).