לך לך לפי הגרי''ז דאין שם ערלה לפני הציווי מה מעלה יש באדם ונח שנולדו מהול (2 צופים)

[נהנה מקושיא טובה]

ידוע יסוד הגרי''ז זצ''ל הטעם למה אברהם אבינו לא מל עצמו לפני שנצטווה הוא כיון דלפני הציווי לא היה עלה שם ערלה כלל
ולפי''ז צ''ב מה מעלותא ומה משמעות יש למה שאדה''ר ונח נולדו מהול הלא כלל אינו ערלה וצ''ב

 

[אורי]

ידוע יסוד הגרי''ז זצ''ל הטעם למה אברהם אבינו לא מל עצמו לפני שנצטווה הוא כיון דלפני הציווי לא היה עלה שם ערלה כלל
ולפי''ז צ''ב מה מעלותא ומה משמעות יש למה שאדה''ר ונח נולדו מהול הלא כלל אינו ערלה וצ''ב

לחץ כדי לכווץ...

אפשר לומר שרק בייחס לקיום מצוה של הסרת העורלה אין לזה שם עורלה, אבל במציאות ברור שיש כאן עורלה שבעתיד יתגלה שהיא חפצא המאוסה באדם, ולזה יש מעלה שנולדו בלי עורלה בגופם.

 

[תורה תמימה]

אפשר לומר שרק בייחס לקיום מצוה של הסרת העורלה אין לזה שם עורלה, אבל במציאות ברור שיש כאן עורלה שבעתיד יתגלה שהיא חפצא המאוסה באדם, ולזה יש מעלה שנולדו בלי עורלה בגופם.

לחץ כדי לכווץ...

אבל כעת המציאות אין לזה שם ערלה. ומה איכפת מה שיהיה בעתיד? וכי המעלה על שם העתיד או על שם ההווה שאין זה חפצא מאוסה?

 

[אורי]

אבל כעת המציאות אין לזה שם ערלה. ומה איכפת מה שיהיה בעתיד? וכי המעלה על שם העתיד או על שם ההווה שאין זה חפצא מאוסה?

לחץ כדי לכווץ...

הדגשתי שהעתיד מורה על המציאות שהיא מאוסה כבר היום, רק שבייחס למצוה היא אינה חפצא של ערלה, אין כאן ערלה רק ביחס לקיום מצוה, אבל במציאות יש כאן ערלה מאוסה. לא יתכן שרק משעת הציווי זה פתאום נהפך לחפצא מאוסה. בקיצור ישנו את סיבת האיסור בעולם שהיא הערלה, אך כדי לקיים מצוה בעינן לעצם הציווי להסירה, בלי ציווי זה סתם דבר מאוס בגוף, כמו שיש לאדם מוגלה בגוף היום האם יקיים מצוה בהסרתו, לא. אבל זה דבר מאוס למי שיש לו את זה בגופו.

 

[נהנה מקושיא טובה]

ת''ח הראני שכבר שאלו כן למרן הגרי''ז בעצמו

 

[נדיב לב]

ידוע יסוד הגרי''ז זצ''ל הטעם למה אברהם אבינו לא מל עצמו לפני שנצטווה הוא כיון דלפני הציווי לא היה עלה שם ערלה כלל
ולפי''ז צ''ב מה מעלותא ומה משמעות יש למה שאדה''ר ונח נולדו מהול הלא כלל אינו ערלה וצ''ב

לחץ כדי לכווץ...

התייחסתי להערה זו במאמר שפרסמתי היום. וישבתי בכמה דרכים.
מהלך אחד בנוי על כמה יסודות. (תוכן המצוה הוא משום כריתת ברית עם הקב"ה. רצון ה') ראה שם בהרחבה. וכאן אציע בנוסח מעט שונה.

לפמש"כ ברשימות תלמידים ממרן הגרי"ז, דהמהות והחפצא של מצות מילה היא ברית בין הקב"ה והנימול, ולכן לא היה שייך זה קודם שהיה ע"כ ציווי מפורש מהקב"ה, אבל מאחר והתברר בעתיד שבמעשה המילה נכנס עמו לברית, לכך אף קודם שנצטווה יש בזה מעליותא. (אמנם אם נתפוס כמש"כ בחי' הגרי"ז דל"ה חלות ערל, מה יועיל מה שבעתיד זה מוגדר לערלה).

עוי"ל בדעת הגרי"ז דבמצוות מילה יש שני חלקים א. הסרת הערלה שהיא דבר מאוס ב. כריתת ברית בעצם הסרת הערלה. וכל דברי הגרי"ז דל"ה חלות ערל קודם הציווי, היינו לגבי כריתת ברית. שתוכן המצווה הוא ברית עם הקב"ה, וקודם שנצטווה על מילה, מה שייך שימול את עצמו אם הקב"ה לא נכנס עמו בברית. (כלומר שם ערלה חייל בגלל כריתת ברית, וככל שלא נצטווה ולא נכנס עמו לברית ממילא ליתא שם ערלה שבמעשה המילה והסתר הערלה ייחשב לכריתת ברית), אבל זה אינו סותר שהערלה עצמה יש בה מאיסות, וזה נתברר גם קודם לציווי. ומה שאברהם לא מל מטעם זה, שלא רצה להפסיד את שלימות המצווה (בחלק זה, זה דומה למש"כ שאם היה מל את עצמו היה מפסיד את מעלת מצווה ועושה). וראה בבית הלוי על התורה בבראשית פי"ז פ"א הביא חקירת הראשונים אם מילה היא הסרת חסרון שהערלה הוא מום באיש הישראלי או שהיא הוספת מעלה וקדושה, והביא מבעל העקידה שכתב שיש במילה את שני הדברים, שחיתוך המילה היא הסרת המום והפריעה הוא התוספת מעלה.

עוי"ל לפי מה שדנתי במאמר, באופן שקיים המצות מילה בשעה שאינו מחוייב במצוה ואחר כך נתחייב האם צריך למול שוב, ולכאורה לדברי הגרי"ז כמו שקודם הציוי ליתא כלל בשם ערלות, ממילא גם לאחר שנצטוו אבל כשאינו מחויב לא שייך בשם ערלות. אמנם זה פשוט שכל דבריו של"ה חלות ערל היינו קודם שחל שם ערלות על ידי הציוי, אבל לאחר שנצטוו על מילה, גם מי שלא נתחייב בגלל מקרה פרטי, אפשר דמה שמל עצמו קודם שהיה מחוייב במצווה, סו"ס נוצר מציאות שאין לו ערלה בשעה שנתחייב וממילא מקיים מצווה. וראה מש"כ בשו"ת עונג יו"ט (סימן מ"א).
ולפי זה יש לפלפל ולומר, שבתחיית המתים יקומו מתוקנים ולא יצטרכו הטפה וכדומה אף שבשעת חיותם לא נצטוו ולא חל שם ערל וממילא ל"ה מהול. מכיון שכעת כשקמו לתחייה התחייבו, ובמציאות אין להם ערלה, תיכף ומיד נחשבים למהולים. משא"כ אם היו נולדים ערלים היו נזקקים כעת למילה.

ביאור בישוב הגרי"ז מדוע אברהם לא מל עצמו קודם הציווי (חלות ערל ומהול)

ידועה קו' הרא"ם (ס"פ לך לך) בטעם מה שאברהם אבינו ע"ה לא מל עצמו קודם שנצטווה שהרי האבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה (עי' יומא כח:), ומ"ש מילה שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה בפירוש. והנה בחידושי הגרי"ז הלוי בראשית פרק טז פסוק ה כתב וז"ל: ידועה הקושיא, האבות קיימו התורה עד שלא נתנה (עי' יומא כ"ח...

• נדיב לב
• היום בשעה 09:20
• הערות: 4
• קטגוריה: חומש בראשית

 

[אורי]

התייחסתי להערה זו במאמר שפרסמתי היום. וישבתי בכמה דרכים.
מהלך אחד בנוי על כמה יסודות. (תוכן המצוה הוא משום כריתת ברית עם הקב"ה. רצון ה') ראה שם בהרחבה. וכאן אציע בנוסח מעט שונה.

לפמש"כ ברשימות תלמידים ממרן הגרי"ז, דהמהות והחפצא של מצות מילה היא ברית בין הקב"ה והנימול, ולכן לא היה שייך זה קודם שהיה ע"כ ציווי מפורש מהקב"ה, אבל מאחר והתברר בעתיד שבמעשה המילה נכנס עמו לברית, לכך אף קודם שנצטווה יש בזה מעליותא. (אמנם אם נתפוס כמש"כ בחי' הגרי"ז דל"ה חלות ערל, מה יועיל מה שבעתיד זה מוגדר לערלה).

עוי"ל בדעת הגרי"ז דבמצוות מילה יש שני חלקים א. הסרת הערלה שהיא דבר מאוס ב. כריתת ברית בעצם הסרת הערלה. וכל דברי הגרי"ז דל"ה חלות ערל קודם הציווי, היינו לגבי כריתת ברית. שתוכן המצווה הוא ברית עם הקב"ה, וקודם שנצטווה על מילה, מה שייך שימול את עצמו אם הקב"ה לא נכנס עמו בברית. (כלומר שם ערלה חייל בגלל כריתת ברית, וככל שלא נצטווה ולא נכנס עמו לברית ממילא ליתא שם ערלה שבמעשה המילה והסתר הערלה ייחשב לכריתת ברית), אבל זה אינו סותר שהערלה עצמה יש בה מאיסות, וזה נתברר גם קודם לציווי. ומה שאברהם לא מל מטעם זה, שלא רצה להפסיד את שלימות המצווה (בחלק זה, זה דומה למש"כ שאם היה מל את עצמו היה מפסיד את מעלת מצווה ועושה). וראה בבית הלוי על התורה בבראשית פי"ז פ"א הביא חקירת הראשונים אם מילה היא הסרת חסרון שהערלה הוא מום באיש הישראלי או שהיא הוספת מעלה וקדושה, והביא מבעל העקידה שכתב שיש במילה את שני הדברים, שחיתוך המילה היא הסרת המום והפריעה הוא התוספת מעלה.

עוי"ל לפי מה שדנתי במאמר, באופן שקיים המצות מילה בשעה שאינו מחוייב במצוה ואחר כך נתחייב האם צריך למול שוב, ולכאורה לדברי הגרי"ז כמו שקודם הציוי ליתא כלל בשם ערלות, ממילא גם לאחר שנצטוו אבל כשאינו מחויב לא שייך בשם ערלות. אמנם זה פשוט שכל דבריו של"ה חלות ערל היינו קודם שחל שם ערלות על ידי הציוי, אבל לאחר שנצטוו על מילה, גם מי שלא נתחייב בגלל מקרה פרטי, אפשר דמה שמל עצמו קודם שהיה מחוייב במצווה, סו"ס נוצר מציאות שאין לו ערלה בשעה שנתחייב וממילא מקיים מצווה. וראה מש"כ בשו"ת עונג יו"ט (סימן מ"א).
ולפי זה יש לפלפל ולומר, שבתחיית המתים יקומו מתוקנים ולא יצטרכו הטפה וכדומה אף שבשעת חיותם לא נצטוו ולא חל שם ערל וממילא ל"ה מהול. מכיון שכעת כשקמו לתחייה התחייבו, ובמציאות אין להם ערלה, תיכף ומיד נחשבים למהולים. משא"כ אם היו נולדים ערלים היו נזקקים כעת למילה.

ביאור בישוב הגרי"ז מדוע אברהם לא מל עצמו קודם הציווי (חלות ערל ומהול)

ידועה קו' הרא"ם (ס"פ לך לך) בטעם מה שאברהם אבינו ע"ה לא מל עצמו קודם שנצטווה שהרי האבות קיימו כל התורה כולה קודם שנתנה (עי' יומא כח:), ומ"ש מילה שלא מל עצמו עד שאמר לו הקב"ה בפירוש. והנה בחידושי הגרי"ז הלוי בראשית פרק טז פסוק ה כתב וז"ל: ידועה הקושיא, האבות קיימו התורה עד שלא נתנה (עי' יומא כ"ח...

• נדיב לב
• היום בשעה 09:20
• הערות: 4
• קטגוריה: חומש בראשית

לחץ כדי לכווץ...

לענ''ד צריך להרחיב יותר במילים והסבר.

 

[נדיב לב]

לענ''ד צריך להרחיב יותר במילים והסבר.

לחץ כדי לכווץ...

במאמר יותר הרחבתי. אשמח לדעת איזה ישוב מתוך ג' שנכתבו כאן לא הובן.