בהעלותך לשיטת הרמב"ם איך הדין בתמידי המועדים (1 צופה)

[גרינפלד]

לשיטת הרמב"ם דתקיעות דאורייתא דוקא במועדים, איך הדין בתמידי המועדים

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
הנה הרמב"ם הזכיר דין תקיעת חצוצרות דאורייתא רק במועדים, וז"ל בהלכות כלי המקדש (פ"ג ה"ה) "בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן, והלוים אומרין שירה, שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות", וכן בספר המצוות (מצות עשה נ"ט) "שצונו לתקוע בחצוצרות במקדש עם הקרבת כל קרבן מקרבני המועדים" וכו'.

והחינוך במצוה שפ"ד הביא מהמשנה בתמיד פ"ז מ"ג דתקיעת החצוצרות נוהגת בכל יום בקרבן תמיד, וכן הוא במשנה בסוכה נג: ובערכין ג: דכהנים איתנייהו בתקיעות דכולה שתא, ולכן סבירא ליה דהמצוה מדאורייתא היא בכל יום, ודלא כשיטת הרמב"ם. ובדעת הרמב"ם כתב המנ"ח שם, דמדאורייתא המצוה היא רק במועדים וראשי חדשים כדכתיב בקרא, ובשאר ימים הוא מדרבנן. וכן מבואר בקרית ספר כלי המקדש שם.

ויש לעיין לדעת הרמב"ם, איך הדין בתמידי המועדים, האם תקיעת החצוצרות שבהם היא מן התורה, או רק מדרבנן, ורק תקיעת המוספים שהם קרבנות המועדים עצמם, טעונים שיר.

ואפשר לומר דאף לדעת הרמב"ם, במועדים חייבים בתקיעה על כל קרבן ציבור, כדמשמע בערכין יא: דכל קרבן ציבור וקבוע לו זמן חייב בתקיעת חצוצרות ושירה, אלא דהרמב"ם ס"ל דכל זה במועדים כדכתיב בקרא, אבל במועדים כל הקרבנות חייבים. ועוד יש להוסיף, דמצינו בזבחים צא. דקדושת שבת ומועד אהנאי גם לתמידין דידיה עי"ש.

והנה האחרונים הקשו על דברי הרמב"ם מהספרי דדריש וביום שמחתכם אלו שבתות, רבי נתן אומר אלו תמידים [ובפי' הראב"ד על הספרי גרס להיפך, ובמועדיכם אלו התמידין, דכתיב בהם במועדו, ויום שמחתכם אלו הרגלים דאית בהו מצות שמחה]. וקשה על הרמב"ם דממ"נ, אם סבר כר' נתן א"כ נתרבו גם התמידים, ואם סבר כת"ק עכ"פ הו"ל לרבות שבתות. ולהנ"ל י"ל, דהא דמרבה ר"נ תמידים, היינו בתמידי המועדים גופא, ולא בתמיד שבכל יום, וא"ש דברי הרמב"ם דרק בקרבנות המועדים התקיעה היא מן התורה.
​

◆ ◆ ◆​

והנה בערכין יב. מסתפקת הגמ' האם בנסכים הבאים בפני עצמן, דהיינו שהקריבו הקרבן היום ונסכיו לאחר עשרה ימים, אומרים שירה או לאו. ונראה שלדעת הרמב"ם דמעיקר הדין השירה היא רק במועדים, א"כ אם הביא הנסכים לאחר המועדים ודאי דליכא תקיעת חצוצרות, דהוא חובת היום של המועדים, דהא דכתיב "וביום שמחתכם" הוא דוקא, ואין שייך תקיעות בשאר ימות השנה. וספק הגמ' הוא רק לענין שיר דרבנן דנוהג בכל השנה, או משכחת לה בהביא הנסכים של יום א' דחג ביום ב', דעכשיו ג"כ הוא עדיין מועד.

ולפי"ז יש ליישב היטב לדעת הרמב"ם מה שנתקשו התוס' בראש השנה ל: למה נתקלקלו הלויים בשיר מחמת שלא ידעו האם יתקדש היום או לאו, הוי להו להביא הנסכים למחר דאז כבר יתברר. ותירצו דאי אפשר להביא למחר משום דנסכים הבאים בפני עצמן אין אומרים עליהם שירה, ושוב הקשו להך צד בגמ' דאומרים עליהם שירה, ותירצו דמ"מ לכתחילה בעינן אכילה ושתיה דוקא דהיינו לומר שירה דוקא עם ההקרבה ג"כ ולא למחר.

ולדברי הרמב"ם אי"צ לחידוש זה דלכתחילה בעינן אכילה ושתיה, אלא דמשום תקיעת החצוצרות צריך לנסך בו ביום, משום דהתקיעות הם בזמן הניסוך דוקא, ואי אפשר לעשותן למחר משום שאינו מועד, וכנ"ל. [ואמנם מיירי שם בנסכי תמיד של בין הערביים, אך לפי מה שנתבאר לעיל גם התמידים של המועדים טעונים תקיעה דאורייתא].​

 

[גרינפלד]

והנה האחרונים הקשו על דברי הרמב"ם מהספרי דדריש וביום שמחתכם אלו שבתות, רבי נתן אומר אלו תמידים [ובפי' הראב"ד על הספרי גרס להיפך, ובמועדיכם אלו התמידין, דכתיב בהם במועדו, ויום שמחתכם אלו הרגלים דאית בהו מצות שמחה]. וקשה על הרמב"ם דממ"נ, אם סבר כר' נתן א"כ נתרבו גם התמידים, ואם סבר כת"ק עכ"פ הו"ל לרבות שבתות. ולהנ"ל י"ל, דהא דמרבה ר"נ תמידים, היינו בתמידי המועדים גופא, ולא בתמיד שבכל יום, וא"ש דברי הרמב"ם דרק בקרבנות המועדים התקיעה היא מן התורה.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובעיקר שיטת הרמב"ם יש לעיין, דהא בכמה דוכתי מבואר דדין תקיעת חצוצרות ושירה אזלי בחדא מחתא, כמבואר בערכין יא: דנידון האם איכא שירה בעולת נדבה תלי ליה בקרא דעולותיכם, ופירש רש"י "ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם, והיינו שירה", וכן בסוכה נה. תלי הנידון האם אומרים שירה לכל מוסף ומוסף, בתקיעת החצוצרות האם תוקעין לכל מוסף. וכתב בקרית ספר, שלפי"ז להרמב"ם דבכל יום תקיעת חצוצרות אינה מן התורה, גם שירה אינה מן התורה, וצ"ע.

ובפשוטו היה מקום לומר בדעת הרמב"ם, דזה ודאי דהוי מן התורה, אלא שנכלל בהך קרא דותקעתם בחצוצרות ב' דינים, חדא מדין תקיעה כמו בר"ה וכדכתיב והיו לכם לזכרון, וזה רק בימי הרגלים שהם ימי זכרון. ומלבד זה נכלל ונגרר בזו המצוה גם ענין השיר, וזה נוהג מן התורה בכל הימים ג"כ. ולזה הוא שנתרבו בספרי תמידין ושבתות, ול"ק על דברי הרמב"ם מהספרי.

והנפק"מ בזה הוא למה שכתב החינוך שם, שתקיעת החצוצרות בכל יום ישנה אף בלוים, דעיקר דינה הוא שירה שכשרה בלוים ג"כ.​

 

[גרינפלד]

וספק הגמ' הוא רק לענין שיר דרבנן דנוהג בכל השנה,

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
או לפי משנ"ת שענין שירה שייך כל ימות השנה, אך מ"מ הדין המיוחד של תקיעת חצוצרות אינו שייך לאחר המועד.

 

[גרינפלד]

והנה האחרונים הקשו על דברי הרמב"ם מהספרי דדריש וביום שמחתכם אלו שבתות, רבי נתן אומר אלו תמידים [ובפי' הראב"ד על הספרי גרס להיפך, ובמועדיכם אלו התמידין, דכתיב בהם במועדו, ויום שמחתכם אלו הרגלים דאית בהו מצות שמחה]. וקשה על הרמב"ם דממ"נ, אם סבר כר' נתן א"כ נתרבו גם התמידים, ואם סבר כת"ק עכ"פ הו"ל לרבות שבתות. ולהנ"ל י"ל, דהא דמרבה ר"נ תמידים, היינו בתמידי המועדים גופא, ולא בתמיד שבכל יום, וא"ש דברי הרמב"ם דרק בקרבנות המועדים התקיעה היא מן התורה.​

לחץ כדי לכווץ...

אגב, באוצר המדרשים מובא ממדרש החפץ כת"י שביום שמחתכם זה יום הכיפורים שנתבשרו במחילת עוונם,
ונמצא ג' שיטות מהו יום שמחתכם.​