אפרש שוב את שיחתי:
כשנצרך לעשות איזה פעולה לשמה, ביאורו הוא שצריך להכניס תוכן לפעולה, שהפעולה לא תהא סתמית אלא פעולה מיוחדת לאיזה דבר.
לדוגמא:
כצובעים תפילין, לא סתם שיהיו שחורות, אלא שיחול קדושה בתפילין, וע"כ צובעים לשם קדושת התפילין.
וה"ה כשאופים מצה האפיה והשימור הם שלא יהא כאן סתם מצה לאכילה, אלא מצה שיוצאים בה מצווה, וע"כ אומרים לשם מצת מצווה,
א"כ גם בציצת אף אי נימא שמקים מצווה בקשירה, מ"מ הלשמה הוא להגדיר את הקשירה כדי שיצאו בלבישת ציצית יד"ח, וא"כ היה צריך לומר לשם ציצית מצווה, ולא לשם מצוות ציצת שאז מתפרש שעושה כדי שיחול מצווה בציצית, ולא חל השתא קודם הלבישה מצווה,
ואף אי מקיים מצווה בקשירה, הוא ככל המצוות וא"צ כוונה, וכמו שלובשים ציצית א"צ לומר לשם מצוות ציצית.
וצ"ע על מנהג העולם [ואולי יש לכך מקורות אשמח אם יעלו לכאן] לומר לשם מצוות ציצית