בכתבי החיד"א (מהד' בניהו ח"א פ"ז עמוד קסה) מבואר שענין נטיית לב האדם להקל ולהחמיר נובעת משורש נשמתו, וז"ל: הספרדים - בחסד, משום כך הם משוררים מעט, ולא עלו לבית שני שהיה מסוד הגבורה, ומשום כך בוכים בתשעה באב יותר מכל הקהילות.
אבל אשכנזים - גבורה, ומשום כך משוררים הם הרבה, ומחמירים בדינים כמידת הגבורה, והספרדים מקילים כי הם חסד. ויש קטרוג בין ספרדים לאשכנזים שהם הפכיים. והאיטלקיים הם תפארת, ולכן הם ממוזגים בדינים ובשירות, ונוטים אל הספרדים, כי התפארת נוטה לחסד, ומשום כך הם אומרים פעמיים לעילא בקדיש, שהתפארת עולה למעלה".
ובספר הליקוטים לר' משה וואלי תלמיד הרמח"ל כרך א' עמוד ט' כתב שמשום כך האיטלקים ממוזגים גם בבקיאות וגם בפלפול.
וראה עוד מה שכתב בעל התניא באגרת הקודש יג.
אבל אשכנזים - גבורה, ומשום כך משוררים הם הרבה, ומחמירים בדינים כמידת הגבורה, והספרדים מקילים כי הם חסד. ויש קטרוג בין ספרדים לאשכנזים שהם הפכיים. והאיטלקיים הם תפארת, ולכן הם ממוזגים בדינים ובשירות, ונוטים אל הספרדים, כי התפארת נוטה לחסד, ומשום כך הם אומרים פעמיים לעילא בקדיש, שהתפארת עולה למעלה".
ובספר הליקוטים לר' משה וואלי תלמיד הרמח"ל כרך א' עמוד ט' כתב שמשום כך האיטלקים ממוזגים גם בבקיאות וגם בפלפול.
וראה עוד מה שכתב בעל התניא באגרת הקודש יג.
