מסעי מדוע בני שבט מנשה לא שאלו את אלעזר (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד בן מכיר בן מנשה ממשפחות בני יוסף וידברו לפני משה ולפני הנשיאים ראשי אבות לבני ישראל, ויאמרו את אדני צוה ה' לתת את הארץ בנחלה בגורל לבני ישראל ואדני צוה בה' לתת את נחלת צלפחד אחינו לבנותיו, והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגורל נחלתנו יגרע (לו א-ג)

הנה לעיל (כז ב) כאשר בנות צלפחד באו לשאול את משה רבינו על ענין נחלתם, כתיב "ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים", וצריך ביאור מדוע שם נזכר ששאלו גם את אלעזר, ואילו כאן אנשי שבט מנשה שבאו לשאול על כך שתהיה הסבת נחלה, לא שאלו את אלעזר, אלא רק את משה רבינו והנשיאים, ועי' במשך חכמה כאן שעמד בזה.

ולפי הפירוש השני ברש"י שם, שבאמת הם באו לשאול רק את משה רבינו לבדו, אלא שבבית המדרש היו יושבים באותה שעה גם אלעזר והנשיאים, לא קשה מידי, דהרי לא כיוונו לשאול דוקא את אלעזר, אלא הכי הוה מעשה דשם היה יושב גם אלעזר בבית המדרש, וכאן מאיזה טעם לא היה אלעזר בבית המדרש באותה שעה, [כגון שהלך למשכן לעסוק בהקרבת קרבנות, או מאיזה טעם שיהיה]. אבל להפירוש הראשון ברש"י שם, ששאלו תחילה לנשיאים ולא ידעו והלכו ושאלו לאלעזר ולא ידע ושוב שאלו את משה רבינו, קשה מדוע כאן מיד לאחר הנשיאים שאלו את משה רבינו ולא את אלעזר.

ואפשר לומר דהנה בסוף ספר יהושע כתיב, "ואלעזר מן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו בהר אפרים", ומקשה הגמ' בבבא בתרא קיב. מנין לפנחס קרקע בהר אפרים שלא ירש אותה מאלעזר, ואמרינן שם שלמ"ד שירושת הבעל דאורייתא צ"ל שנשא פנחס אשה שאין לה אחים משבט אפרים ומתה וירש אותה, ולמ"ד ירושת הבעל לאו דאורייתא מבואר בסוגיא שם דצ"ל שאלעזר עצמו נשא אשה ומתה וירש אותה פינחס בנה, עי"ש היטב, ועי' ברמב"ם בפ"א מהלכות נחלות ה"ח שפסק דירושת הבעל דרבנן, ולפי"ז צ"ל כנ"ל.

ומעתה הרי השאלה הלזו של נישואין לאשה יורשת נחלה היתה נוגעת לאלעזר עצמו, וקי"ל ביבמות עז. שכל תלמיד חכם שמורה דבר הלכה חדשה בדבר הנוגע לו עצמו, אין שומעין לו, וכיון שכן אי אפשר היה לשאול את אלעזר, שהרי הדבר נוגע לו למעשה, וק"ל. מה שאין כן לגבי שאלת בנות צלפחד האם הם יורשות, אין בזה נפק"מ לאלעזר עצמו, רק לאשתו, שהרי כיון דירושת הבעל לאו דאורייתא אינו עתיד לירש את אשתו, וא"כ אינו נוגע לו [ויש לעיין איך הדין בחכם שמורה הלכה ואינו נוגע לעצמו אלא לקרובו או לאשתו, האם גם בזה אינו נאמן]. ושוב הראוני בפנים יפות כאן, שכתב על דרך זה, עי"ש.​