פסח, חודש ניסן מדוע בעל ההגדה מביא את הפסוק "על מצות ומרורים יאכלוהו" הכתוב בפסח שני?

[געגועים]

זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל. כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שְׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָם: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ט, יא) עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.

מעשה שהיה בחסיד בעלזא שנסע לימי הפסח לשהות בצל רבו הרה"ק רבי יהושע זי"ע ובדרך חזרתו לביתו עבר את העיר לעמבערג ונכנס לבית המרא דאתרא הגאון רבי יוסף שאול נאטנזאהן זצ"ל בעמח"ס שו"ת שואל ומשיב. ושאל אותו הגאון שיאמר לו דברי תורה ששמע מרבו בבעלזא.

השיב החסיד שהרבי העיר ע"ד בעל ההגדה שבכורך מביא הפסוק על מצות ומרורים יאכלוהו הכתוב בפסח שני, וטפי הוה ליה לאתויי קרא דכתיב גבי פסח ראשון ומצות על מרורים יאכלוהו (שמות יב, ח), ותירץ דבקשה ותפלה יש כאן, דאע"פ שלא זכינו להקריב קרבן פסח בטהרה בזמנו, לכל הפחות ברצוננו לזכות להקריב את הקרבן פסח עוד בשנה זו בפסח שני.

כששמע הגאון רבי יוסף שאול את דברי החסיד, הקשה לו מיד על אתר בתמיה רבתי, שהרי קיימא לן בפסחים (סו:) אין ציבור נידחין לפסח שני, וא"כ גם אם יבנה ביהמ"ק בין פסח ראשון לפסח שני ויטהרו באפר הפרה, לא יקריבו קרבן פסח בשני, שהרי אין ציבור נידחין. בשמוע החסיד פירכא עצומה כזו על דברי רבו הקדוש התעצב אל לבו, ומאד הצטער על כך שלא היה יכול ליישב דבריו.

ויהי כאשר המשיך עוד בנסיעתו הגיע לעיר בראד וחנה שם למשך זמן מה כדי לאגור כוחות להמשך הנסיעה, ובהיותו שם נכנס לבית החסידים דחסידי בעלזא, ושטח לפני הלומדים פירושו של הרבי, ומה שהעיר ע"ז השואל ומשיב, וגם הם לא ידעו לתרץ הקושיא. והנה רגלי חסידיו ישמור, ואיתרמויי איתרמי שבאותה תקופה יצא לאור הספר מנחת חינוך, וכיון שזה היה ספר חדש העוסק גם בענינא דיומא, עניני פסח שני, היו כמה מן הלומדים שעיינו בספר, והנה ראה זה פלא במצות פסח שני (מצוה ש"פ אות יג) מביא שיטת רבי יהודה בירושלמי (פסחים פ"ט ה"א) דס"ל דציבור נידחין לפסח שני, וחולק על הש"ס שלנו דס"ל שאינם נידחין.

וזה לשונו: "כי דינים אלו דרוב ומיעוט הם רק העומדים חוץ לעזרה, כמבואר בר"מ ובש"ס ובירושלמי, אבל באין עומדים ואין בית המקדש, אין החשבון הזה, וכל ישראל יעשו פסח שני, כן נראה ברור, ואני כותב זה בין שני הפסחים, יה"ר שיבנה מהרה קודם פסח שני, ונזכה ונעשה הפסח שני, אמן ואמן". שוב אחר זמן רב ראיתי בירושלמי פרק מי שהיה שהוא פלוגתא דתנאי אם יבנה בית המקדש בין פסח ראשון לפסח שני, דחד אמר דיקריבו ישראל פסח שני, וחד אמר דלא יקריבו.

וממילא מיושבים דברי רבם, שהרי יתכן שבעל ההגדה תיקן את הנוסח לפי שיטת רבי יהודה בירושלמי.

ומרוב שמחה שהיתה לאותו חסיד, חזר את כל הדרך חזרה מבראד ללעמבערג, והראה למרא דאתרא את הירושלמי.

נוסח מדויק זה, הנני מוסר כפי ששמעתיו מהרה"ח רבי מאיר מגיד זצ"ל חסיד ויזניץ מובהק, שקיבל כן מן החסיד המפורסם רבי פייבוש זק זצ"ל, מחותנו של הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע.

(הגדה של פסח מפי ספרים וסופרים; ובהיכל הבעש"ט חלק כ"ג עמוד קיח מסופר באופן שונה)​

 

[הצעיר שבחבורה]

והנה ראה זה פלא במצות פסח שני (מצוה ש"פ אות יג) מביא שיטת רבי יהודה בירושלמי (פסחים פ"ט ה"א) דס"ל דציבור נידחין לפסח שני, וחולק על הש"ס שלנו דס"ל שאינם נידחין.

לכאו' לדברי המנחת חינוך המובאים, אינו חולק על הש"ס כלל.

 

[גרינפלד]

ולפי"ז מיושב

דרך שיחה עמ' קכ:​

"לא נוכל דבר אליך רע או טוב", וברש״י: "למאן בדבר הזה, לא ע״י תשובת דבר רע ולא ע״י תשובת דבר הגון, לפי שניכר שמה׳ יצא הדבר".
שאלה: שאלו בזה, כי משמע שגם ע״י דיבור טוב אפשר למאן ולהשיב בשלילה לעניין השידוך, והרי אם הוא טוב למה זה סיבה למאן?
תשובה: מצינו בפרשת ויצא (ל״א, כ״ד) שאמר הקב״ה ללבן בחלום הלילה "השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע", ובמסכת יבמות (ק״ג, א׳) אמרו: בשלמא רע ניחא, אלא טוב אמאי לא, מלמד שטובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים, וגם כאן הפירוש: לא נוכל לדבר רע "או טוב" - היינו טובתן שלנו שהיא רעה לצדיקים. ומה שלא דרשו זה חז״ל על הפסוק הנ״ל שהוא יותר מוקדם - יש כיו״ב שאין הש״ס מביא את הפסוק המוקדם.​

והנה כלל זה שכן הוא דרך הש"ס, מיישב מקומות רבים שהתקשו האחרונים מדוע הגמ' לא מביאה פסוק מוקדם יותר; ומעניין אם כלל זה מופיע בראשונים או באחרונים.​

 

[גרינפלד]

ויש שתירצו שבפסח ראשון - כתוב מצות בנפרד "ומצות על מרורים יאכלוהו",
ובפסח שני כתוב יותר ברור שזה ביחד - "על מצות ומרורים יאכלוהו".

 

[געגועים]

לכאו' לדברי המנחת חינוך המובאים, אינו חולק על הש"ס כלל.

א"כ לאיזה צורך כתב המנ"ח "שוב אחר זמן רב ראיתי בירושלמי פרק מי שהיה שהוא פלוגתא דתנאי"

 

[געגועים]

ולפי"ז מיושב

איני יודע אם זה מיישב גם כשמדובר בפסח ראשון ומביא פסוק מפסח שני שזה תמיהה כפולה