חנוכה מדוע הוצרכו לנס מציאת פך שמן טהור? (2 צופים)

[נדיב לב]

הרא"ם בביאורו לסמ"ג הלכות חנוכה. כתב לחקור בעיקר נס חנוכה מדוע הוצרכו לנס מציאת פך שמן טהור, הלא הדלקת הנרות דוחה את הטומאה (כמבואר בתו"כ פרשת אמור פסקא י"ג וכך נפסק ברמב"ם פ"ג מהל' תו"מ ה"י) והיו יכולים להדליק בשמן טמא. עיין שם מה שתירץ.


וראה מה שהעיר בפרי חדש או"ח סימן תרע ד"ה וכתב הרא"ם וז"ל: וכתב הרא"ם ואם תאמר איך הדליקו המנור' באותן שמנה ימים שעדיין היו טמאי מתים הרי טמאו את השמן בהדלקתן ומה הפרש יש בין השמן של אותו הפך שנמצא מונח בחותמו של כ"ג ובין שאר השמנים הטמאים יש לומ' שהדליקו אותם על ידי עץ ארוך שפשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומא' וכה"ג תירצו בריש חולין ואם תאמר מכל מקום קשיא היאך הדליקו במנור' שהית' טמא' יש לומ' שעשה מנור' של עץ כדתניא בפ' כל הצלמים לא יעשה אדם מנור' תבני' מנור' אבל עושה הוא של ה' ושל ו' ושל ח' אבל של שבע' לא יעשה ואפילו של שאר מיני מתכו' ר"י בר יהוד' אומר אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי עכ"ל ובספר ב"ח עוד הקש' היאך נתנו משמן לתוך הבזיכין הלא נטמא מיד כשאחזו בפך אלא ודאי דכהן טהור אחז בו ונתנו לבזיכין עכ"ל ולא חשו לקמחייהו ועוד הו"ל להקשו' איך הדליקו בעץ ארוך יותר מקל"ה אמה דהא תנן בפ"ק דכלים החיל מקודש מהר הבית שאין טמא מת ונכרים נכנסים לשם ועזרת נשים הית' קל"ה על קל"ה אמה וכמו שהקשו התוספו' בשם רבי אפרים בריש חולין ועיק' קושי' הב"ח אינ' קושי' דהא כלי חרס אינו מטמא מגבו וטמא מת אינו מטמא בהיסט וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' טומא' מת וא"כ היכי נטמא השמן אבל בהדלק' היא נטמא ולהכי הוצרך לתרץ הרא"ם ע"י פשוטי כלי עץ אך תימא דעיק' קושי' הרא"ם לית' דשאר השמנים נטמאו בטומא' זבו' או בטומא' עכו"ם וכדכתיבנ' לעיל והני טומאו' לא הותרו בצבו' אבל טומאת מת דחוי' היא בציבו' לגבי הדלקת נרו' וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג מה' תמידין ומוספין והדלק' הנרו' דוחה את השבת ואת הטומא' כקרבנו' שקבוע לו זמן שנא' להעלו' נר תמיד ודבר ברו' הוא שזהו דוק' טומאת מת ומיהו עשיית השמן שהוא ממכשירי הדלק' אינו דוח' את הטומא' דומיא דמכשירי מילה וכמ"ש הרא"ם ז"ל ויש לחלק ממנור' לשמן דאל"ה איך עשו המנור': עד כאן לענייננו.

וכ"כ בערוך השולחן סימן תר"ע סעיף ג' וז"ל: ביאור הדברים שכשטיהרו את המקדש והיו כולם טמאי מתים מהמלחמה וטמא מת לא יכול לטהר רק אחר ז' ימים בהזאת שלישי ושביעי ויום אחד להכנת שמן טהור [ב"י] ועוד שהיה שמן טהור בריחוק ד' ימים ועד שילכו ויבואו יעברו ח' ימים [ר"ן שם] ולא היה להם מה להדליק בהמנורה וכל הקרבנות של התמידים הקריבו דקרבן ציבור דוחה את הטומאה ולכן גם היו יכולין להדליק את הנרות שבמנורה מטעם זה דגם הדלקת המנורה דוחה את הטומאה כדתניא בת"כ פרשה אמור [ספי"ג] יערוך את הנרות לפני ד' תמיד תמיד אף בשבת תמיד אף בטומאה ורק דשמן היה מוכרח להיות טהור דלא הותרה טומאה בציבור רק טומאת מת ולא שארי טומאות כמבואר בפסחים [ס"ז.] והשמנים נטמאו מטומאות אחרות ממגען וממשאן וכל הזיתים נטמאו עד שישיגו ממחוברים שאין מקבלין טומאה ויעברו הח' ימים ולכן כשמצאו זה הפך החתום בחותמו של כהן גדול והיה מונח בעומק באופן שגם לא הסיטו אותו דאל"כ היו מטמאין בהיסט [תוס' שבת שם כ"א ד"ה שהיה] ועוד דאלו היו רואים אותם בוודאי היו נוטלין אותו שהיו מדמין שיש שם אבנים טובות [ר"ן שם] והקב"ה עשה להם נס שאע"פ שלא היה רק ליום אחד הדליקו ממנו ח' ימים עד שעשו שמן טהור ולכן קבעו ח' ימים להלל והודאה [עב"ח ולפמ"ש א"ש בפשיטות]: עכ"ל.

מעניין שהפר"ח כתב טומאת מת דחויה היא בציבור ומנגד בעורה"ש כתב הותרה בציבור.

והאחרונים כתבו ליישב תירוצים שונים. ראה בפנ"י שבת כא: ד"ה מאי מה שכתב. ובהגהות מהר"ץ חיות שם ד"ה מאי חנוכה.