ואתחנן מדוע היה צריך משה רבינו לבקש שיודיעוהו האם התקבלה תפילתו (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר (ג כג)

פירש רש"י, שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו. והקשה בספר טהור רעיונים, מדוע היה צריך שיאמר לו הקב"ה האם נתקבלה תפילתו, הרי יכול לידע לפי הסימן שאמר רבי חנינא בן דוסא בברכות פ"ה מ"ה, אם שגורה תפילתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ואם לאו יודע אני שהוא מטורף.

ויש ליישב, שתפילתו של משה רבינו להכנס לארץ ישראל היתה בשביל רוחניות, כמו שאמרו חז"ל שמטרתו להכנס לארץ ישראל היתה בשביל לקיים המצוות התלויות בה, אם כן תפילה זו היא בודאי מקובלת, שאפילו אם לא תועיל תפילה זו שיכנס לארץ, מכל מקום הרי עצם התפילה על כך הועילה, שבתפילה גופא הרי הוא בוחר במצוה, ואפילו אם מאיזה טעם אי אפשר שתתקבל תפילתו שיכנס לארץ ויקיים מצוותיה בפועל, הרי כיון שהוא חפץ לעשות המצוה ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ונמצא שבקשתו לא שבה ריקם. ועל כן, ממה נפשך תהיה התפילה שגורה בפיו, שהרי על כל פנים היא רצויה ומתקבלת בבחינה זו, אך הוא רצה לידע האם תתקבל לגמרי שיכנס לארץ ויקיים ממש את מצוותיה.

והדברים מבוארים בסוטה יד. "דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי, אמר לו הקדוש ברוך הוא כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר, מעלה אני עליך כאילו עשיתם". והיינו דעכ"פ הועילה לו תפילתו שיעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, ונמצא שלא שבה תפילתו ריקם, א"כ בכל אופן תהיה התפילה שגורה בפיו. ויש ללמוד מזה להתחזק בתפילה על רוחניות, שלעולם אינה שבה ריקם, וכנ"ל.​