כי תצא מדוע חוזרים מהמלחמה רק לשלשה דברים (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח (כד ה)

פירש רש"י לביתו זה ביתו, יהיה לרבות את כרמו. והקשו במושב זקנים מבעלי התוס', למה דוקא אלו השלשה חוזרין מעורכי המלחמה, ולא כל מי שקונה דבר חדש, ותירצו שעל שלשה דברים הללו דוקא יש לו געגועין. וחזרו והקשו, הרי יש לאדם געגועין גם על בנו, וא"כ מי שנולד לו בן ולא מלו ולא פדאו ילך וישוב לביתו.

ותירצו שם בשם ר"ת, דשלשת אלו כתובים בפרשת התוכחות (לקמן כח ל) אשה תארש ואיש אחר ישכבנה, בית תבנה ולא תשב בו, כרם תטע ולא תחללנו, והיינו כדי שלא יחששו ישראל שמתחילין בהם הקללות ויכנס מורך בלבבם.

ולכאורה יש ליישב עוד, דהנה בפרשת שופטים פרק כ' כתיב בין גבי בית ובין גבי כרם ובין גבי אשה, "ואיש אחר יקחנו", ופירש רש"י "ודבר של עגמת נפש הוא זה". מעתה יש לומר דתנאי זה של "ואיש אחר יקחנו" הוא לעיכובא בדין החזרה מעורכי המלחמה, ואם כן בבן הרי לא שייך לומר ואיש אחר יקחנו, דבן שמת אביו אין לו אב ואינו הולך לאיש אחר, וק"ל.​

 

[גרינפלד]

פירש רש"י לביתו זה ביתו, יהיה לרבות את כרמו. והקשו במושב זקנים מבעלי התוס', למה דוקא אלו השלשה חוזרין מעורכי המלחמה, ולא כל מי שקונה דבר חדש, ותירצו שעל שלשה דברים הללו דוקא יש לו געגועין. וחזרו והקשו, הרי יש לאדם געגועין גם על בנו, וא"כ מי שנולד לו בן ולא מלו ולא פדאו ילך וישוב לביתו.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ויש לעיין דמדברי בעלי התוס' מבואר שדימו מה שלא מלו ולא פדאו, לאשה שלא לקחה ובית שלא חנכו וכרם שלא חיללו, וצ"ב דבפשוטו הא דלא חיללו ולא חנכו וכו', היינו שלא התחיל עדיין להשתמש, אבל מילה ופדיון הבן הם מצוה בעלמא, ואין חסר לאב בבנו כלום קודם קיום מצוות אלו, וצ"ע.

עוד העירוני דמי שיש לו בן ולא פדאו שעדיין אינו בן ל' יום א"כ הוי בחשש נפל ואין לבו דוה עליו, וממילא אין בזה כ"כ עגמת נפש.​