ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה: בראשית (פרק ל פסוק ה).
יעקב אבינו מקבל את הצעת לבן ונשאר לעבוד אצלו. ודרוש הסבר מדוע הסכים, בפרט לפי מה שכתבו רש"י והמפרשים אודות הסיבה שבעטיה ביקש יעקב ללכת מלבן, או בגלל - "משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב" כד' רש"י עפ"י המדרש, או משום "שעד כה היה ירא שלא יעכב לבן את רחל באשר לא זכה להוליד ממנה וירצה להשיאה לאחר", כמו שפרשו הנצי"ב והחזקוני, או בגלל מש"כ הכלי יקר, ועם זאת, לאחר הבעת רצונו לעזוב, שוב מקבל את בקשת לבן להשתהות עמו ולעבוד עם צאנו, וכל הסיבות לפתע בטלו, וזה אכן תמוה.
והיה אפש"ל משום הכרת הטוב ללבן לאחר שהפציר בו להישאר, והן אמנם לבן רמהו וכו' אבל דרך צדיקים להוקיר טובה ויש לעיין.
ויתכן לפרש לפי מש"כ רש"י שרבקה התנתה עם יעקב. ראה כאן. וכל עוד לא הגיעה שלוחה היה מסתפק בדבר.
רש"י פרק לה פסוק ח כתב: ותמת דבורה - מה ענין דבורה בבית יעקב אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה בדרך מדברי רבי משה הדרשן למדתיה:
אמנם החזקוני שם כתב שלא רצה לבא, ולא פירש מדוע.
ותמת דברה - פירש"י מה ענין דבורה בבית יעקב כלומר מהיכן נמצאת דבורה עם יעקב הרי כתיב כי במקלי עברתי אלא מלמד ששלחה רבקה את דבורה אחר יעקב להחזירו הוא שנאמר וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך, ושלחתי ולקחתיך משם, ולא רצה לבא ודבורה שהתה עם יעקב בבית לבן ומתה בדרך אצל יעקב ולפי שסתם למעלה שמה כשאמר וישלחו את רבקה אחותם ואת מיניקתה, בא עכשיו והזכיר שמה.
ובספר במשכיל לדוד שם כתב - ותמת דבורה וכו' לפי שאמרה וכו'. הטעם שלא שלחה עד עתה אע"ג שהיא אמרה לו וישבת עמו ימים אחדים ופירש"י בפ' דלעיל דהיינו ז' שנים י"ל דהא מסיים שם עד אשר תשוב חמת אחיך וצריך לפרש' דהכי קאמרה ליה עכ"פ לא תשב שם פחות מז' שנים ואם בסוף ז' שנים ינוח רוגזו אני אשלח להודיעך ואם לא אשלח ש"מ דאכתי ברוגזא יתיב הילכך תתעכב עד ששלחתיך ולקחתיך משם. ומאחר שרבקה הרגישה בעשו שעדיין לא נח רוגזיה משו"ה לא שלחה. אבל עכשיו כשחזר עשו לביתו אחר שהשלים עם יעקב והיה מלא מן הדורון שנתן לו אף שלא הגיד כלום לאביו ולאמו מכל מקום הואיל דבטל הכעס מלבו לא היה מדבר רע על יעקב כמו שהיה דרכו מתחלה ומזה דנה רבקה בעצמה דודאי כבר שב חרון אפו ממנו לכך שלחה דבורה שהיתה סבורה שעדיין היה עומד בפדן ארם:
ואילו הרמב"ן שם פירש תרי מניקות. וז"ל: והיתה דבורה עם יעקב, כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה, ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה - או נתעסקה בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו ויתכן שאינה היא המינקת שנאמר בה (לעיל כד נט) וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה, אבל היתה מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל, ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו, כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות, כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב כדברי רבי משה הדרשן:
העמק דבר בראשית פרק ל פסוק כה
אל מקומי ולארצי. אלו היה הכונה מקום דירתי סמוך לאבותי, היה ראוי לומר לארצי ולמקומי, אלא ודאי לא היה בדעת יעקב לשוב עתה לבית אביו, שהרי רבקה הזהירתו שלא ישוב עד שתשלח אחריו, ואם היה יכול לשוב לארץ ישראל לא היה מתרצה לשמור צאן לבן עוד שש שנים בשביל השכר, אלא לא היה יכול לשוב, רק רצה לצאת מרשות לבן לעשות לעצמו. ופי' אל מקומי. לערכי, שלא אהיה עובד לאחרים, והכי פי' ברבה בפ' זו עה"פ וישב לבן למקומו לסורו כו'. וכן הפי' בס' שמואל א' ב' וברך עלי את אלקנה ואת אשתו וגו', והלכו למקומו, שהיה שאר בני אלקנה בערכו ולא כערך שמואל, וע' לעיל י"ח ל"ג בפסוק ואברהם שב למקומו, ואמר יעקב מתחלה ילך למקומו בחרן או במקום אחר, ואח"כ ישוב לארצו:
יעקב אבינו מקבל את הצעת לבן ונשאר לעבוד אצלו. ודרוש הסבר מדוע הסכים, בפרט לפי מה שכתבו רש"י והמפרשים אודות הסיבה שבעטיה ביקש יעקב ללכת מלבן, או בגלל - "משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב" כד' רש"י עפ"י המדרש, או משום "שעד כה היה ירא שלא יעכב לבן את רחל באשר לא זכה להוליד ממנה וירצה להשיאה לאחר", כמו שפרשו הנצי"ב והחזקוני, או בגלל מש"כ הכלי יקר, ועם זאת, לאחר הבעת רצונו לעזוב, שוב מקבל את בקשת לבן להשתהות עמו ולעבוד עם צאנו, וכל הסיבות לפתע בטלו, וזה אכן תמוה.
והיה אפש"ל משום הכרת הטוב ללבן לאחר שהפציר בו להישאר, והן אמנם לבן רמהו וכו' אבל דרך צדיקים להוקיר טובה ויש לעיין.
ויתכן לפרש לפי מש"כ רש"י שרבקה התנתה עם יעקב. ראה כאן. וכל עוד לא הגיעה שלוחה היה מסתפק בדבר.
רש"י פרק לה פסוק ח כתב: ותמת דבורה - מה ענין דבורה בבית יעקב אלא לפי שאמרה רבקה ליעקב ושלחתי ולקחתיך משם שלחה דבורה אצלו לפדן ארם לצאת משם ומתה בדרך מדברי רבי משה הדרשן למדתיה:
אמנם החזקוני שם כתב שלא רצה לבא, ולא פירש מדוע.
ותמת דברה - פירש"י מה ענין דבורה בבית יעקב כלומר מהיכן נמצאת דבורה עם יעקב הרי כתיב כי במקלי עברתי אלא מלמד ששלחה רבקה את דבורה אחר יעקב להחזירו הוא שנאמר וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך, ושלחתי ולקחתיך משם, ולא רצה לבא ודבורה שהתה עם יעקב בבית לבן ומתה בדרך אצל יעקב ולפי שסתם למעלה שמה כשאמר וישלחו את רבקה אחותם ואת מיניקתה, בא עכשיו והזכיר שמה.
ובספר במשכיל לדוד שם כתב - ותמת דבורה וכו' לפי שאמרה וכו'. הטעם שלא שלחה עד עתה אע"ג שהיא אמרה לו וישבת עמו ימים אחדים ופירש"י בפ' דלעיל דהיינו ז' שנים י"ל דהא מסיים שם עד אשר תשוב חמת אחיך וצריך לפרש' דהכי קאמרה ליה עכ"פ לא תשב שם פחות מז' שנים ואם בסוף ז' שנים ינוח רוגזו אני אשלח להודיעך ואם לא אשלח ש"מ דאכתי ברוגזא יתיב הילכך תתעכב עד ששלחתיך ולקחתיך משם. ומאחר שרבקה הרגישה בעשו שעדיין לא נח רוגזיה משו"ה לא שלחה. אבל עכשיו כשחזר עשו לביתו אחר שהשלים עם יעקב והיה מלא מן הדורון שנתן לו אף שלא הגיד כלום לאביו ולאמו מכל מקום הואיל דבטל הכעס מלבו לא היה מדבר רע על יעקב כמו שהיה דרכו מתחלה ומזה דנה רבקה בעצמה דודאי כבר שב חרון אפו ממנו לכך שלחה דבורה שהיתה סבורה שעדיין היה עומד בפדן ארם:
ואילו הרמב"ן שם פירש תרי מניקות. וז"ל: והיתה דבורה עם יעקב, כי אחרי שבאה עם רבקה שבה לארצה, ועתה תבא עם יעקב לראות גברתה - או נתעסקה בגדול בני יעקב לכבוד רבקה ולאהבתה והיתה בביתו ויתכן שאינה היא המינקת שנאמר בה (לעיל כד נט) וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה, אבל היתה מינקת אחרת שנשארה בבית לבן ובתואל, ועתה יביא אותה יעקב עמו לכלכל את שיבתה לכבוד אמו, כי כן דרך הנכבדים להיות להם מיניקות רבות, כי רחוק הוא שתהיה הזקנה השליח שתשלח אמו ליעקב כדברי רבי משה הדרשן:
העמק דבר בראשית פרק ל פסוק כה
אל מקומי ולארצי. אלו היה הכונה מקום דירתי סמוך לאבותי, היה ראוי לומר לארצי ולמקומי, אלא ודאי לא היה בדעת יעקב לשוב עתה לבית אביו, שהרי רבקה הזהירתו שלא ישוב עד שתשלח אחריו, ואם היה יכול לשוב לארץ ישראל לא היה מתרצה לשמור צאן לבן עוד שש שנים בשביל השכר, אלא לא היה יכול לשוב, רק רצה לצאת מרשות לבן לעשות לעצמו. ופי' אל מקומי. לערכי, שלא אהיה עובד לאחרים, והכי פי' ברבה בפ' זו עה"פ וישב לבן למקומו לסורו כו'. וכן הפי' בס' שמואל א' ב' וברך עלי את אלקנה ואת אשתו וגו', והלכו למקומו, שהיה שאר בני אלקנה בערכו ולא כערך שמואל, וע' לעיל י"ח ל"ג בפסוק ואברהם שב למקומו, ואמר יעקב מתחלה ילך למקומו בחרן או במקום אחר, ואח"כ ישוב לארצו: