חנוכה מדוע כשאמרו לאביי משום רבי ירמיה הוא לא קיבל? (1 צופה)

[פורים רב]

שבת כא: אמר רב פתילות ושמנים שאין מדליקים בהם בשבת מדליקים בחנוכה, א''ר ירמיה מ''ט דרב, קסבר כבתה אין זקוק לה ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה ולא קיבלה, כי אתא רבין אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן וקיבלה. יש להקשות מדוע כשאמרו לאביי משום רבי ירמיה הוא לא קיבל, ורק כשאמרו בשם רבי יוחנן הוא קיבל? אומר רבי יצחק ירוחם דיסקין הנה הכלל במצווה שעל האדם לעשות את המצווה בידים ולא שתיעשה מאליה. וא''כ המחלוקת אם 'כבתה זקוק לה' או לא תלויה היא במחלוקת האם 'אשו משום חציו' או 'אשו משום ממונו' ולשיטה ד'אשו משום ממונו' רק תחילת ההדלקה הוא מצוה, ולאחמ''כ אין כאן מצוה כי זה נעשה ממילא, ולכך ברור שכבתה אין זקוק לה. אבל לשיטה ד'אשו משום חיציו' א''כ כל הזמן זה נחשב כפעולה שלו בידים ולכך כבתה יהיה זקוק לה. לפי''ז כאן סבר אביי שהיה צריך להיות כבתה זקוק לה, כי ההלכה היא כרבי יוחנן שאשו משום חיציו. לכך כששמע מרבי ירמיה לא קיבל כי אין הלכה כן. אבל כששמע מרבי יוחנן דהוא מרא דשמעתתיה של אשו משום חיציו וגם הוא ס''ל כבתה אין זקוק לה אז הוא קיבל.

 

[פורים רב]

תרוץ נוסף מובא בבית יצחק: שאביי בתחילה לא רצה לקבל את התרוץ הזה, משום שחשש שישתמש לאורה לאחר שיעבור שיעור זמן הדלקה, והיינו חצי שעה, ואז מותר להשתמש לאורה ויש חשש שמא יטה. אך לאחר שהוא שמע זאת בשם רבי יוחנן הסובר שעצי סוכה אסור להסיקם ביום שמיני שאחרי הסוכות, משום שהוא מוקצה מחמת היום שעבר משום שהיה ראוי למצוותו. כן מבואר בתוס' בביצה ל: ד''ה עד, א''כ גם כאן הנר הוא מוקצה ואסור להשתמש בשמן שנשאר לאורה וא''כ אין כאן בעיה שמא יטה