כמדומני בשם מרנא החזו"א זיע"א שהיה נוהג לאכול בט"ו.
ספרי המנהגים שדיברו מעניין זה, ציטטו את דבריו המופלאים של הגאון יעב"ץ בסידורו עמודי שמיים על חודש אייר, שגילו לו מן השמיים שהארת פסח ראשון נמשכת עד פסח שני, ואת המצות שלקחו איתם ממצרים אכלו עד ליל ט"ו. כמו כן בספר דרכי חיים ושלום (תקל"א) ועוד ספרים, הובא שיש עניין לאכול מצות גם בליל ט"ו באייר. והביא מהמנחת אלעזר ממונקאטש שהיה נוהג לאכול גם ביום י"ד שהוא זמן ההקרבה וגם בליל ט"ו שהוא זמן אכילת מצה עם קרבן הפסח (והוסיף לאכילתו גם ביצה מבושלת). ונראה שמנהג העולם לאכול מצה ביום י"ד, כיון שעיקר פסח שני נועד למי שהיה טמא ולא יכל להשתתף באכילת הקרבן בטהרה, וכיון שעיקר פסח שני נועד לאפשרות לאכול בטהרה, הונהג לאכול בזמן תחילת ההקרבה שמורה על אכילת הקרבן דווקא.