מסכת שבועות מדוע לא נשבעים בזה''ז

[אברך קלאסי]

מאד היתי רוצה לדעת
אימתי הפסיקו להשביע בבתי הדינים שבועת היסת ומובמ''ק, ומדוע הפסיקו[לכאורה מפני השקרנים], ועד מתי היו משביעים[עד איזה דור מדורות האחרונים]
יל''ע עד כמה שאין משביעים כי כולם נידונים כחשודים בזה מדוע לא אמרינן מתוך שאיל''מ וישבע שכנגדו לכל הגדרים שבזה ואולי דמיא ליסוד התוס' ב''מ ה' שהוא רוצה ברצון לשיבע ואנו אין מניחים אותו והכא לא תקינו שכנגדו,מוזה תלוי בביאור התירוץ שם אם כונתם לומר שליכא מתוך או שהוא סברא לתקנת שכנגדו ואכמ''ל

 

[סנה בוער]

קישור לשיעור מר' אשר וייס

 

[יותר ויותר]

וקישור לשיעור הגר"צ ברוורמן בענין.
וחלק ב' של השיעור.

ודרך אגב הוא נוהג לומר שאילו איישר חילו היה חוזר להשביע.

בכל מקרה: מה שייך כאן משאיל"מ, אם כבר זה שייך לענין שניהם חשודים.

 

[ב"מ]

עם כל זה שכמעט לא משביעים היום.

ראיתי בעבר שפ"ע שרבה של ירושלים הג"ר שמואל סלנט השביע ש"ד, וכן החזו"א השביע (איני זוכר אם זה בפאר הדור או באחד מהספרים האחרים). המעשה עם הגר"ש קשור לסיפור של בניית שטיבלאך בית ישראל. וזה מעשה מפורסם מובא בכמה מקומות (קראתי לפני שנים, מסתמא בירושלים של מעלה או האיש על החומה וכדו') .
אם מישהו זוכר היכן המעשה עם החזו"א זה יהיה נחמד להוסיף.

 

[ליטאי כבד]

רש"י שבועות ל"ח ע"ב: ובדורותינו בטלו הראשונים שבועה דאורייתא לפי שענשה גדול ותקנו לגזור עליו ארור בעשרה והא אמרן ארור בו שבועה:

 

[יותר ויותר]

רש"י שבועות ל"ח ע"ב: ובדורותינו בטלו הראשונים שבועה דאורייתא לפי שענשה גדול ותקנו לגזור עליו ארור בעשרה והא אמרן ארור בו שבועה:

לחץ כדי לכווץ...

היום גם את זה לא עושים, אלא פשרה. (כמדומה שבדר"כ מחייבים שליש).
וזה משלב מאוחר בהרבה.