התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,722
תודות
17,141
נקודות
895
מדוע לשונם של חז"ל 'קריעת' ים סוף ולא 'בקיעת' ים סוף​
למה בדברי חז"ל נקרא "קריעת" ים סוף, ובתורה לא מצינו כי אם לשון "בקיעה" כדכתיב (שמות יד, כא) "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם"?

הרה"ק רבי שמואל משינאווא זצ"ל בספרו רמתיים צופים (מערכת החידושי הרי"ם אות י', שהיום יום ב' יומא דהילולא דיליה) הביא בזה הלשון: בפרשת בשלח, אחר השולחן (עריכת הטיש) בבתי גוואי (בביתו) שאלתי אותו (את החידושי הרי"ם) למה בדברי חכמינו ז"ל נקראת קריעת ים סוף, ובתורה לא מצאנו כי אם לשון בקיעה, והשיב שיש דברים הרבה בזה ואינו יכול לומר כי אם רמז מועט".
ואמר, שעל פי הלכה ענין הקריעה הוא דווקא בשני דברים שנתאחו ואחר כך מפריד אותם – נקרא "קריעה", אבל בדבר שהיה אחד בתחילתו אינו נקרא קריעה. ובהלכות שבת מבואר זה לגמרי [ראה שולחן ערוך הרב (ס' שמ סעיף יז): "משום קורע אין איסור אלא כשקורע ומפריד גופים רבים שנתחברו, כגון קורע בגד הארוג מחוטים הרבה. אבל הנייר שהוא גוף אחד אין בפסיקתו וחיתוכו משום קורע. ומטעם זה מותר לקרוע עור שעל פי חבית של יין כמו שכתבתי בסי' שי"ד (סעיף יב), מפני שהעור הוא גוף אחד ולא שייך בו איסור קריעה"]. ובים היה תנאי (=מששת ימי בראשית) שיקרע ויתקדש ה' על ידי זה, כמבואר (שמו"ר כא, ו)... ונמצא המים הם מתחילתו קרעים ולאחר כך נתאחו, לכן נקרא "קריעה".
רמתיים צופים, גליון מחוברים​
 
 
שם משמואל הגדה של פסח
אלו קרע לנו את הים, יש לדקדק השינוי שבלשון הכתוב נקרא בקיעת ים סוף, ובלשון חכמים קריעת י"ס, ונראה דהנה ענין קי"ס הוא סילוק המסך שבין ההעלם להגילוי וביאר הרב ז"ל בסידור שיש בזה שינוי בין דברי הזוה"ק לדברי האריז"ל, דלדברי הזוה"ק נתעלה הגלוי ונכלל בההעלם, ולדברי האריז"ל הוא בהיפוך שיצא ההעלם לידי גילוי, ובודאי או"א דא"ח שע"י סילוק המסך עלו התחתונים למעלה והעליונים למטה, ויש לומר שזהו ההפרש בלשון בין בקיעה ובין קריעה, שלשון בקיעה היא מבפנים לחוץ כלשון שמא יבקע הנוד כשהאדים של היין שבתוכו מתפשטין מבקיעין את הנוד, וכן בקיעת קליפת הביצה שיצא ממנה האפרוח בישעי' (ל"ד ט"ו) ובקעה ודגרה בצלה, שנעשה מכח גידול ונענוע האפרוח שבתוכה, אך לשון קריעה היא מבחוץ כמ"ש בהושע (י"ג ח') אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור לבם, ובירמי' (ד' ל') כי תקרעי בפוך עיניך, וכהנה רבות, והיוצא לפעמים מן הכלל הוא לשון מושאל, ע"כ יש לומר שלשון הכתוב שהש"י הוא המדבר אחז לשון בקיעה שהוא מבפנים לחוץ שיצא ההעלם לידי גילוי העליונים למטה, אך בתורה שבע"פ שישראל הם המדברים בלשונם אחזו לשון קריעה מחוץ לפנים התחתונים למעלה, והבן מאד:
 
ואמר, שעל פי הלכה ענין הקריעה הוא דווקא בשני דברים שנתאחו ואחר כך מפריד אותם – נקרא "קריעה", אבל בדבר שהיה אחד בתחילתו אינו נקרא קריעה. ובהלכות שבת מבואר זה לגמרי [ראה שולחן ערוך הרב (ס' שמ סעיף יז): "משום קורע אין איסור אלא כשקורע ומפריד גופים רבים שנתחברו, כגון קורע בגד הארוג מחוטים הרבה. אבל הנייר שהוא גוף אחד אין בפסיקתו וחיתוכו משום קורע. ומטעם זה מותר לקרוע עור שעל פי חבית של יין כמו שכתבתי בסי' שי"ד (סעיף יב), מפני שהעור הוא גוף אחד ולא שייך בו איסור קריעה"]. ובים היה תנאי (=מששת ימי בראשית) שיקרע ויתקדש ה' על ידי זה, כמבואר (שמו"ר כא, ו)... ונמצא המים הם מתחילתו קרעים ולאחר כך נתאחו, לכן נקרא "קריעה".
ואין מחוור אצלי, וכי מפני התנאי חשוב קרוע מתחלתו?
ועוד, עדיין לא נתבאר בדבריו טעם החילוק בין לשון התורה ללשון חכמים.
 
הכתב והקבלה שמות פרק יד פסוק טז (פרשת בשלח) הוסיף להקשות המשורר קראהו לשון גזירה, לגוזר ים סוף לגזרים וברבותינו קריעת י"ס, ומבאר הכתב והקבלה מה שכתוב בתורה לשון בקיעה
וז"ל: נ"ל שבחרה התורה בלשון בקיעה שיש להבין בו שתי כוונות, האחת חלוקת הדבר (טהיילען), והשנית לשון בקעה, מן ארץ הרים ובקעות (ברוך, טהאל), והוא שם על שטח העמוק והנמוך משאר השטחים שסביבותיו והוא גדול בשטחים כמדת שדה כי (לפי מה שיבואר אח"ז) לא היה מי י"ס נכרתים לגמרי משטח העליון עד תחתית העומק, כי לא בקע ה' לפניהם רק אותו החלק מן המים שהוא גבוה למעלה מן היבשה, אבל מי הים השווים עם פני הארץ, עליהם הלכו בנ"י, ועז"א כאן ובקעהו. שהים שהוא מטבעו גבוה ותלול יעשה בקעה שטח עמוק ונמוך, ותרגומו (מאכע עס צור עבענע), וכ"א (אבות דר"נ פ' ל"ג) אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה הים בקעה לפנינו הכה משה ונעשה בקעה לפניהם שנאמר בקע ים ויעבירם ונאמר (ישעיה ס"ג) כבהמה בבקעה תרד, ע"כ. וכ"א בס' חכמת שלמה (פ' י"ט) ותהי דרך סלולה בים סוף והמצולות העמוקות היה כשדה מלא עשב.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון