בהעלותך מדוע מזכירה התורה דווקא כאן שמשה היה עניו מאד (1 צופה)

[אחד יחיד]

מדוע מזכירה התורה דווקא כאן שמשה היה עניו מאד?
ואפשר לומר, שהלוא משה שמע את דיבורי מרים ובכל זאת לא ענה כלום. והיה אפשר לחשוב, שמדשתיק שמע מינה שמודה באשמה.

ולכן אומרת התורה שמשה היה עניו מאוד, ולכן לא יכול היה להצטדק ולומר פה אל פה.

 

[אחד יחיד]

והאבן עזרא (כפי שמפרש אותו רמב"ן) מבאר, שבפסוק זה בא הכתוב לשלול את הביקורת שהעבירו מרים ואהרן על משה; מרים ואהרן האשימו את משה בכך שהוא נוהג בגאווה ("הרק אך במשה דיבר ה', הלוא גם בנו דיבר"), ועל כך אומר הכתוב, שההיפך הוא הנכון, "והאיש משה עניו מאוד".

 

[אחד יחיד]

ואילו הרמב"ן מבאר- "להגיד, כי השם קינא לו בעבור ענוותנותו, כי הוא [=משה] לא יענה על ריב לעולם, אף אם ידע". כלומר, לפי הרמב"ן הכתוב בא לומר כך: הסיבה שנענשו אהרן ומרים, לא הייתה בגלל הקפדתו של משה; כי אדרבה, משה, מצד עצמו, מחל על כבודו למרות שפגעו בו. אך הקב"ה הוא שנלחם את מלחמתו והעניש את מרים ואהרן. וזו הדגשת הכתוב "והאיש משה עניו מאוד" – משה עצמו היה עניו ומחל, אך בכל זאת נענשו.

ולפי זה גם מובן מדוע מדגיש הכתוב בפסוק ב', לאחר דברי מרים ואהרן, "וישמע ה'". וכי יעלה על הדעת שהקב"ה אינו שומע? אלא בא לומר, שאמנם משה לא הקפיד על כבודו, אך הקב"ה שמע והקפיד, ועל כן נענשו. וכך משמע בספורנו, ועיין אור החיים שם. וכך גם מסביר הנצי"ב בפירושו העמק דבר.

 

[אחד יחיד]

ועוד אפשר לומר, שהתורה באה להשיב לשאלה, כיצד זה טעו אהרן ומרים להשוות את נבואתם לנבואת משה, ואמרו "הרק אך במשה דיבר ה', הלוא גם בנו דיבר", הרי היה הפרש ניכר בין השגות משה להשגותיהם של שאר הנביאים וכן בין תדירות נבואתו לתדירות הנבואה של שאר הנביאים?

ועל כך משיב הכתוב, והאיש משה עניו וכו' – משה הסתיר את מעלותיו, ואמנם ידעו שגדול הוא, אך גדולתו האמיתית לעומקה, הייתה ידועה רק לו עצמו. (האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל)