אסתר מדוע נהגו הציבור לקרוא העשרת בני המן?

[גרינפלד]

הטעם שנהגו הציבור לקרוא את העשרת בני המן, לבד ולא לצאת מהבעל קורא.​

מסביר הרב בצפנ"ח הלכות גירושין פ"ב הל' ט"ז, כיון שאת העניין של לקרוא בנשימה אחת, וא"א לצאת בשומע כעונה.

דרשו סימן תרצ הע' 49:
ובטעם המקומות שנוהגים הציבור לקרוא עשרת בני המן, בין הערוך השלחן (סכ"ג) שטעם המנהג הוא משום שבזה היה עיקר הישועה [וכמו בד' פסוקים של גאולה שכתב הרמ"א (סי"ז) שנוהגים הציבור לאומרם]. והצפנת פענח (השמטות להל' גירושין ח"ג עמ' 113) ביאר בטעם המנהג, שכיון שצריך לאומרם בנשימה אחת, אינם יכולים לצאת באמירת נשימה אחת על ידי שמיעה, כי 'שומע כעונה' אינו נחשב שאמר ממש באותו אופן שאמר חבירו, וממילא רק את הקריאה עצמה אפשר לצאת מדין 'שומע כעונה', אבל לא את ה'נשימה אחת'. ודעת החזו"א (הגר"ח קניבסקי בשמו, תורת המועדים סי' תרצ ס"ק יד) ש'שומע כעונה' מועיל גם שיחשב בנשימה אחת. בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' נז) כתב שכבר נחלקו בזה האחרונים בכמה מקומות אם 'שומע כעונה' נגרר השומע אחר הקורא לכל דבר. וראה מה שכתבנו לעיל (סי' קכח ס"ק נ) בענין 'שומע כעונה' בברכת כהנים שיש דין קול רם', וכן לעיל (סי' קכד ס"ק כ) לענין ציבור היוצא בתפילת הש"ץ האם צריכים לעמוד, וראה מה שכתבנו בשעה"צ לעיל (ס"ק א).

ובשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' שנח) ביאר שחוששים שמא עקב מהירות הבעל קורא לקרוא בנשימה אחת, יחסרו לשמוע משהו, ולכן כולם קוראים בעצמם בנשימה אחת, ואף שהוא מתוך חומש יוצאים בדיעבד כדין קרא מקצתה על פה, וכן כתב בספר יסוד ושורש העבודה (שער המפקד פ"ה), ובספר זה השולחן (ח"א סי' תרצ).​

 

[וישמחו בי חברי]

שמעתי פעם רעיון, שהציבור יעצור את הנשימה,
בשעה שהבעל קורא, קורא את העשרת בני המן.
וכנראה שזה לא יועיל, כיון שהעניין לקרוא בנשימה אחת, ואין עניין לא לנשום.