בראשית מדוע נענשה חוה על שהוסיפה על הציווי (1 צופה)

[גרינפלד]

ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון

פירש רש"י, הוסיפה על הצווי לפיכך באה לידי גרעון הוא שנאמר (משלי ל, ו) אל תוסף על דבריו. והקשו במושב זקנים בשם ר"י, מדוע נענשה חוה על שהוסיפה על ציווי הקב"ה, והרי יכולה להוסיף סייג להרחיקה, כמו שתיקנו חכמים בנזיר לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב (ע"ז נח, ב), ובעוד מקומות.

ולכאורה התירוץ הוא [וכמדומה שכתוב כעי"ז באחד המפרשים], שאמנם אפשר להוסיף גדרים על הציווי, אך אסור לומר שזהו מציווי הקב"ה, וזה מה שהביא לכשלונה, שראתה שלא מתה כשנגעה, ועל ידי זה גם אכלה [וצ"ע מדוע המושב זקנים לא תירץ כן].

והנה הרמב"ם (הלכות ממרים פ"ב ה"ט) כתב שאם בית דין אמרו על בשר עוף בחלב שאסור מדאורייתא, הרי זה עוברים בבל תוסיף. והחו"ב (עירובין סי' יז סק"ב) הקשה, שהרי אם הם טועים לא שייך לומר שזה לאו, ואם הם אומרים כן במזיד, הרי עוברים על מדבר שקר תרחק או מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והניח בצ"ע.

ושמעתי לתרץ ע"פ הנ"ל, שכיון שההוספה מביאה לידי גירעון, עוברים בזה על בל תוסיף [מלבד איסור מדבר שקר תרחק ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה].​

 

[בן הגולה]

מכל מקום לא נתבארה קו' החו"ב. מכיון שיש לאו להוסיף ובי"ד הנ"ל הוסיפו הרי שעברו בלאו. ומאי אכפ"ל שעברו גם על 'מדבר שקר'? האם גם על ''לא תענה ברעך עד שקר'' נשאל ממ"נ כזה?

 

[גרינפלד]

ויתכן דוגמא לגירעון שיבוא על ידי ההוספה, כגון שיצטרכו בשביל פיקוח נפש לאכול בשר בחלב, ויוכלו לאכול או בשר חיה בחלב או בשר עוף בחלב, ומחמת הטעות לא יבחרו דווקא בשר עוף, אף שהאמת היא שבשר חיה בחלב הוא מדאורייתא, ואילו בשר עוף בחלב הוא רק מדרבנן, וא"כ יש להעדיף אותו מבשר חיה.

והנה לשון הירושלמי (תרומות פ"ה ה"ג) "כשם שאסור לטהר את הטמא, כך אסור לטמא את הטהור". ובתשב"ץ קטן (סי' תקלו) ועוד ראשונים למדו מכאן גם ש"כשם שאסור להתיר את האסור, כך אסור לאסור את המותר". ובספר הפרדס לרש"י (דף קכז) ועוד פירשו שהטעם הוא משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל.

אבל הש"ך (סי' רמב, איסור והיתר אות ט) כתב להדיא שאפילו כשאין הפסד ממון אסור לאסור, כיון שעלול לצאת מזה קולא במקום אחר.​