נח מדוע נקרא חלון התיבה בשם "צוהר" (1 צופה)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
צוהר תעשה לתיבה (ו טז)

פירש רש"י שיש אומרים ד"צוהר" היינו חלון. והקשה בגור אריה למהר"ל, אם כן למה לא נכתב בפירוש בתורה "חלון", ובדברי דוד להט"ז הוסיף להקשות, שבאמת לקמן ח' ו' כתיב בלשון חלון, "ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה", ומדוע שינה הכתוב בלשונו.

ובגור אריה ביאר, שהציווי היה לעשות חלון בשביל להאיר, ונפק"מ לגודל החלון ולמקום החלון שיהיו ראויים להאיר, ולכן בציווי נאמר "צוהר", דהיינו חלון להאיר דוקא, ואילו היה נאמר חלון, היה יכול לעשות כל חלון אחר שאינו ראוי להאיר. וזה שייך רק בציווי, ואינו ענין למה שפתח נח את חלון התיבה, ששם לא השתמש בחלון לאור אלא להוציא את העורב, ולכן שם נזכר חלון סתם.
​

◆ ◆ ◆​

ויש לומר עוד דהנה בשבת קמו. איתא דכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח, ואין חייבים עליו בשבת משום בונה, ובפירוש מהר"ם מרוטנבורג אהלות פ"ה מ"א כתב דלאו דוקא לענין שבת הדין כן, אלא הוא הדין לענין טומאת כלי חרס הנמצא באהל המת, שטמא מדכתיב "כל כלי פתוח", בעינן פתח הראוי להכניס ולהוציא, דבלא זה לא חשיב פתח. ולפי זה יש לומר דכשאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו קרוי פתח כלל עליו בלשון תורה.

וכן יש לומר, דחלון שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו קרוי "חלון", ועי' רש"י שבת קב: ד"ה דדמי. ולכן מתחילה כשציווהו הקב"ה לעשות חלון רק לאורה, אין עליו שם חלון, כיון שאינו עשוי להכניס ולהוציא אלא רק להכניס האור לחוד, ולכן נקרא "צוהר", דבאמת אין זה חלון. אבל מאחר שפתח נח את פתח החלון להוציא את העורב, שוב הוי חלון העשוי להכניס ולהוציא ומעתה שם "חלון" עליו, וא"ש.
​

◆ ◆ ◆​

ויש להסתפק לפו"ר בכל דיני התורה שיש בהם דין "פתח" האם בעינן עשוי גם להכניס וגם להוציא, כגון לגבי עירוב דמבואר בפרק חלון דב' חצירות מערבין ביניהם רק בזמן שיש פתח או חלון ביניהן, האם בעינן פתח הראוי להכניס ולהוציא, והנה בשבלי הלקט שבת סי' ק"ב כתב דבעינן ד' על ד' מרובעין ואי בציר מהכי ברוחב אע"ג דנפיש אורכיה טפי משיעורא אינו משלים לרוחב, דבעינן חלון דחזי להכניס ולהוציא. והנה דבריו הם לענין שיעור החלון שצריך שיהיה "ראוי" להכניס ולהוציא, ויל"ע האם בעינן ג"כ שיהיה "עשוי" להכניס ולהוציא, והאם בעינן דוקא עשוי גם לכניסה וגם ליציאה ובעשוי לכניסה לחוד ולא ליציאה אינו חשוב פתח, וצ"ע.

ולענין מזוזה דמשמע ברמ"א סי' רפ"ו סי"ח דפתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה אינו פתח, ראיתי למי שנסתפק האם בעינן תרוויהו או סגי בעשוי לכניסה לחוד, אמנם עיקר דינא דהרמ"א דבמזוזה בעינן פתח העשוי לכניסה ויציאה אינו שייך להא דבשבת אינו נחשב פתח בלא להכניס ולהוציא, דבמזוזה הדין שצריך להיות לכניסה ויציאה היינו כניסת אנשים ויציאת אנשים, ואפילו אם הפתח עשוי להכניס ולהוציא חפצים או אור והבל וכיוצא בזה לא מהני, ולכאורה מקור האי דינא במזוזה דהוי משום דבמזוזה "ביתך" כתיב ודרשינן "ביאתך", וא"כ הספק הוא בדיני "ביאתך", האם פתח העשוי לכניסה ולא ליציאה, "ביאתך" קרינן ביה או לאו.

ויש לעיין לענין בית המנוגע דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר, ותנן בנגעים פי"ב מ"ו דהכהן עומד על יד פתח הבית בשעה שהוא מסגיר, האם דוקא פתח העשוי לכניסה ויציאה חשוב פתח [וצ"ע בבית שאין לו פתח, דזה ודאי דעכ"פ מסגירו, דהעמידה על הפתח אינה מעכבת את ההסגר, כדאיתא בנדרים נו: שאם הלך לביתו והסגיר מהני בדיעבד, אך יש להסתפק האם בכה"ג רשאי לכתחילה ללכת לתוך ביתו ולהסגיר כיון דבלא"ה לא מתקיים דין "אל פתח הבית", או דעכ"פ צריך שיעמוד בסמוך לבית. ומ"מ נפק"מ כשיש כמה פתחים ויש מהם העשויים לכניסה ויציאה ויש אינם עשויים אלא לכניסה לחוד, האם צריך לכתחילה לעמוד אצל פתח העשוי לכניסה ויציאה].

וכן יש לדון לענין נערה המאורסה הנסקלת על פתח בית אביה, האם צריך לסוקלה על פתח העשוי לכניסה ויציאה דוקא, וצ"ע בכ"ז.​

 

[גרינפלד]

ויש לומר עוד דהנה בשבת קמו. איתא דכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח, ואין חייבים עליו בשבת משום בונה,​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ועי' באבני נזר או"ח סי' רט"ז אות ו', דאפילו כשראוי להכניס ולהוציא, אם אינו עומד לזה אינו נחשב פתח, ואף למ"ד מלאכה שא"צ לגופה חייבין עליה, הכא פטור, ועי"ש מש"כ בד' התוס' שבת צד. בזה.​

ולענין מזוזה דמשמע ברמ"א סי' רפ"ו סי"ח דפתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה אינו פתח, ראיתי למי שנסתפק האם בעינן תרוויהו או סגי בעשוי לכניסה לחוד, אמנם עיקר דינא דהרמ"א דבמזוזה בעינן פתח העשוי לכניסה ויציאה אינו שייך להא דבשבת אינו נחשב פתח בלא להכניס ולהוציא, דבמזוזה הדין שצריך להיות לכניסה ויציאה היינו כניסת אנשים ויציאת אנשים, ואפילו אם הפתח עשוי להכניס ולהוציא חפצים או אור והבל וכיוצא בזה לא מהני, ולכאורה מקור האי דינא במזוזה דהוי משום דבמזוזה "ביתך" כתיב ודרשינן "ביאתך", וא"כ הספק הוא בדיני "ביאתך", האם פתח העשוי לכניסה ולא ליציאה, "ביאתך" קרינן ביה או לאו.​

לחץ כדי לכווץ...

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ומ"מ יש מקום לומר, דאפילו אם נימא דבעשוי לכניסה או ליציאה לחוד קרינן ביאתך, ועכ"פ בעשוי לכניסה לחוד, מ"מ אם אינו עשוי גם להוציא, יהיה פטור ממזוזה משום דאינו נקרא פתח כמו לענין שבת וטומאה וכנ"ל, אך לזה יועיל שיהיה עשוי גם להוצאת דברים אחרים בעלמא, ולא דוקא ליציאת אדם, וכ"ז נכתב לפלפולא בלא עיון, ועי'.​