וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי וגו' שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וגו' וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ (ויקרא כה, א-ג)
כבר עמד רש"י לבאר מה ענין שמיטה אצל הר סיני. בדרך דרוש מבאר הגה"ק רבינו החיד"א זי"ע, על פי המובא בגמרא (ברכות לה, ב) שהאמורא רבא ביקש מתלמידיו שלא יבואו ללמוד אצלו בימי ניסן שהם ימי הקציר, ובימי תשרי שהם ימי עשיית השמן והיין, כדי שתהיה להם פרנסה. נמצא שמתוך י"ב החדשים בכל שנה, היו בטלים שני חדשים מלימוד התורה, הוי אומר, שבשש שנים הצטברו להם י"ב חדשים של ביטול התורה. לכך ציוה הקב"ה שאחרי שש שנים ישבתו ממלאכה בשנה השביעית שבת שבתון לה', ובמשך י"ב חדשי השמיטה יקדישו את כל עתותיהם ללימוד התורה, להשלים את החסר.
לפיכך הזכיר הכתוב את הר סיני בפרשת שמיטה, לאמר, שתכלית מצות שמיטת הארץ היא כדי לעסוק בתורה שניתנה בסיני.
תורה שבכתב