כי תבוא מדרשי חז"ל המצויים בידינו על פרשת וידוי מעשרות (דברים כו יב-טו) (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

פרשת וידוי מעשרות:

---

{יב} שני כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂ֠ר אֶת-כָּל-מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָֽתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּֽעֲשֵׂ֑ר וְנָֽתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָֽכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ:
{יג} וְאָֽמַרְתָּ֡ לִפְנֵי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בִּעַ֧רְתִּי הַקֹּ֣דֶשׁ מִן-הַבַּ֗יִת וְגַ֨ם נְתַתִּ֤יו לַלֵּוִי֙ וְלַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה כְּכָל-מִצְוָֽתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתָ֑נִי לֹֽא-עָבַ֥רְתִּי מִמִּצְוֹתֶ֖יךָ וְלֹ֥א שָׁכָֽחְתִּי:
{יד} לֹֽא-אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י מִמֶּ֗נּוּ וְלֹֽא-בִעַ֤רְתִּי מִמֶּ֨נּוּ֙ בְּטָמֵ֔א וְלֹֽא-נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת שָׁמַ֗עְתִּי בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהָ֔י עָשִׂ֕יתִי כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתָֽנִי:
{טו} הַשְׁקִ֩יפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן-הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת-עַמְּךָ֙ אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּֽאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֨עְתָּ֙ לַֽאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (ס)

לפרשה זו נמצא מדרש הלכה בספרי וז"ל:

---

פסוק יב
ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה. תן לכל אחד ואחד חלקו:
ואכלו בשעריך ושבעו. תן להם כדי שובעם. מכאן אמרו: אין פוחתים לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורים, דברי ר' יהודה. ר' אומר חצי קב:
בשעריך. מלמד שאין מוציאים אותו מן הארץ לח"ל. אמרו: משפחות בית נבטלה היתה בירושלם ונתנו להם חכמים ו' מאות ככרי זהב ולא רצו להוציאם חוץ לירושלים:

פסוק יג
ואמרת. בכל לשון:
לפני ה' אלהיך. זה וידוי מעשר:
בערתי הקודש מן הבית. זה מעשר שני ונטע רבעי:
וגם נתתיו ללוי. זה תרומה ותרומת מעשר:
לגר ליתום ולאלמנה. זה מעשר עני ולקט שכחה ופיאה אעפ"י שאין מעכבי' את הודוי:
דבר אחר: מן הבית - זו חלה.
דבר אחר: מן הבית - כיון שהפרשתו מן הבית אין אתה נזקק לכל דבר:
ככל מצותך. שאם הקדים מעשר ראשון לשני אין בכך כלום:
כאשר צויתני. לא נתתיו למי שאינו ראוי:
לא עברתי ממצותיך. ולא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש:
ולא שכחתי. לא שכחתי מהזכיר שמך ולברכך:

פסוק יד
לא אכלתי באוני ממנו. הא אם אכלו אינו יכול להתוודות:
ולא בערתי ממנו בטמא. בין שהיא טמא ואני טהור או הוא טהור ואני טמא:
ולא נתתי ממנו למת. לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת דברי ר' אליעזר. אמר לו ר' עקיבא אם למת אם לחי אמור מה תלמוד לומר למת שלא החלפתי אפילו בדבר טהור:
שמעתי. ושמחתי בו:

פסוק טו
השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו':

 

[יוסף צ. הירשמן]

דומה כי יש בנותן טעם יש לצטט כאן מתוך הפרק החמישי במסכת מעשר שני [ממשנה ו' ואילך] העוסק בסדר ביעור מעשרות ווידוי מעשרות בפועל, בזמן שביהמ"ק היה קיים, עד לימיו של יוחנן כהן גדול, וז"ל:

---

פרק ה - משנה ו
עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁל רְבִיעִית וְשֶׁל שְׁבִיעִית, הָיָה בִעוּר. כֵּיצַד הָיָה בִעוּר, נוֹתְנִין תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר לַבְּעָלִים, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִבְעָלָיו, וּמַעֲשַׂר עָנִי לִבְעָלָיו. וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהַבִּכּוּרִים מִתְבַּעֲרִים בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַבִּכּוּרִים נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים כַּתְּרוּמָה. הַתַּבְשִׁיל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צָרִיךְ לְבַעֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הֲרֵי הוּא כִּמְבֹעָר:
משנה ז
מִי שֶׁהָיוּ לוֹ פֵרוֹת בַּזְּמָן הַזֶּה וְהִגִּיעָה שְׁעַת הַבִּעוּר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, צָרִיךְ לְחַלְּלָן עַל הַכֶּסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֶחָד שֶׁהֵן כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁהֵן פֵּרוֹת:
משנה ח
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ שׁוֹלְחִין אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְּדִינוֹת, מַהֲרוּ וְהַתְקִינוּ אֶת פֵּרוֹתֵיכֶם עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פְּטוּרִים מִן הַבִּעוּר:
משנה ט
מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, צָרִיךְ לִקְרוֹא לָהֶם שֵׁם. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד, נָתוּן לִיהוֹשֻׁעַ, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. עִשּׂוּר אַחֵר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמֹד, נָתוּן לַעֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִּים, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עִשּׂוּר שֶׁאֲנִי עָתִיד לָמוֹד נָתוּן לְאֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּמְקוֹמוֹ מֻשְׂכָּר לוֹ. וְנִתְקַבְּלוּ זֶה מִזֶּה שָׂכָר:

---

משנה י
בַּמִּנְחָה בְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן הָיוּ מִתְוַדִּין. כֵּיצַד הָיָה הַוִּדּוּי, בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו), זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְנֶטַע רְבָעִי. נְתַתִּיו לַלֵּוִי, זֶה מַעְשַׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו, זוֹ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, זֶה מַעֲשַׂר עָנִי, הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְעַכְּבִין אֶת הַוִּדּוּי. מִן הַבַּיִת, זוֹ חַלָּה:
משנה יא
כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי (שם), הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן, אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ, לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְלֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחֻבָּר, וְלֹא מִן הַמְחֻבָּר עַל הַתָּלוּשׁ, וְלֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן, וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכָחְתִּי, לֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֶכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו:
משנה יב
לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ (שם), הָא אִם אֲכָלוֹ בַאֲנִינָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטֻמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת, לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים לְמֵת, וְלֹא נְתַתִּיו לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְקוֹל ה' אֱלֹהָי, הֲבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי, שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי בוֹ:
משנה יג
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם (דברים טו), עָשִׂינוּ מַה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה מַה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, בְּטַל וּבְמָטָר וּבְוַלְדוֹת בְּהֵמָה. כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ, כְּדֵי שֶׁתִּתֵּן טַעַם בַּפֵּרוֹת:
משנה יד
מִכָּאן אָמְרוּ, יִשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַדִּים, אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, שֶׁלֹּא נָטְלוּ חֵלֶק בָּאָרֶץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, יֵשׁ לָהֶם עָרֵי מִגְרָשׁ:

---

משנה טו
יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְעוֹרְרִים, וְאֶת הַנּוֹקְפִים. וְעַד יָמָיו הָיָה פַטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלָיִם, וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמָאי:
[ר' עובדיה מבטרנורא: הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר. לְפִי שֶׁעֶזְרָא קָנַס אֶת הַלְּוִיִּם שֶׁלֹּא יִתְּנוּ לָהֶם מַעֲשֵׂר, כְּשֶׁעָלָה מִן הַגּוֹלָה וּבְנֵי לֵוִי לֹא עָלוּ עִמּוֹ, וְצִוָּה שֶׁיִּתְּנוּ הַמַּעֲשֵׂר לַכֹּהֲנִים. וְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל בִּטֵּל הַוִּדּוּי, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי:]

 

[יוסף צ. הירשמן]

מדרשי אגדה לא נמצאו במדרשים על אתר, אבל מצאתי בענין פרשה זו דרשה בפסיקתא דרב כהנא פיסקא י - עשר תעשר וז"ל:

---

[ז] אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון (איוב לא לח). אמרו לאיוב כלום יש לך עליה אלא שלש אמות בשעת מיתתך, דאת אמר אם עלי אדמתי תזעק, היא דידך?
ר' חייה רבא אמר: לאחד שהיה מוכר טלית באטליס, ועבר אחד וראה אותו, אמר לו שלי היא. אמר לו היתעטף בה, אם מחזקת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב, לא אני הוא שכתוב בי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו' (ירמיה כג כד), ואת אומר אם עלי אדמתי תזעק היא עבידה דידך?
ור' שמעון בן חלפותא אמר: לאחד שהיה מוכר שפחה באטליס, ועבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא. אמר לו נזוף בה, אם נשמעת היא לך הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לאיוב, לא אני הוא שכתוב בו המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו (תהלים קד לב), ואת אומר אם עלי אדמתי תזעק היא עבידה דידך?
באותה שעה אמר איוב לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, לא כך אמרתי לפניך, אלא בלשון הזה אמרתי לפניך:
אם עלי אדמתי תזעק - אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי.
ויחד תלמיה יבכיון - אם זרעתי אותה כלאים.
אם כוחה אכלתי בלא כסף - זה מעשר שני, דכתיב ונתתה בכסף וצרת וגו' (דברים יד כה).
ואת נפש בעליה הפחתי - זה מעשר עני.
ואם לא עשיתי כן - תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה תמו דברי איוב.
תני רבי הושעיה: למדתך התורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חיטים, שדה שהיא מעלה באושים יפה לזורעה שעורים. ומה טעמא? תחת חיטה יצא חוח.
עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות, ואת אומר תמו דברי איוב?
אלא אמר איוב, אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית.

---

להבנת המדרש אצטט כאן את לשון הכתובים בספר איוב (פרק לא):
(לח) אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן:
(לט) אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי:
(מ) תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה, תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב: פ
ובפירוש רש"י שם:
(לח) אם עלי אדמתי תזעק - על לקט שכחה ופאה ומעשרות שלא הוצאתי מעשרות כראוי:
ויחד תלמיה יבכיון - שחרשתי בשור ובחמור יחדיו:
(לט) בלי כסף - לשכור שכירים ולעשקם ד"א זה מעשר שני דכתיב וצרת הכסף בידך (דברים יד):
ונפש בעליה - אריס העובד בה:
(מ) באשה - (דבר מבאיש) כמו באושים (ישעיה ה)
ואם לא עשיתי כן - תחת חטה יצא חוח.
תמו וגו' - עד כאן הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות ואת אומר תמו דברי איוב אלא כך אומר איוב אם לא עשיתי כן יתמו דברי איוב ואל יהי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש (דברים כו).
כך ראיתי בפסיקת' בפרשת עשר תעשר (דברים יד) מפורש כן מן הפסוקים האלו:

 

[יוסף צ. הירשמן]

הפסוק האחרון "השקיפה ממעון קדשך" וגו' נדרש במדרש תנחומא לקמן (בסימן א) בסמיכות לפרשת ביכורים דלעיל, ואע"פ שהבאתיו לעיל לגבי פרשת ביכורים הבאתיו גם כאן, כי כאן מקום הפסוק, וז"ל:

---

[הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת].
מָה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה מִתְחַטְּאִין וְכַמָּה יֵשׁ לָהֶן פִּתְחוֹן פֶּה לְעוֹשֵׁי מִצְוֹת.
אָדָם יֵשׁ לוֹ עֵסֶק אֵצֶל מַלְכוּת, פְּעָמִים שֶׁהוּא נוֹתֵן כַּמָּה מָמוֹן עַד שֶׁמַּגִּיעִין אוֹתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, סָפֵק עוֹשֶׂה שְׁאֵלָתוֹ, סָפֵק לֹא עוֹשֶׂה.
אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא יוֹרֵד אָדָם לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, רָאָה אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, תְּאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר, מַנִּיחוֹ בַּסַּל וְהוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם וּבָא וְעוֹמֵד בְּאֶמְצַע הָעֲזָרָה וּמְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ וְגוֹ'.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹמֵר, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתַּעֲשֶׂה צָרְכִּי הַיּוֹם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב אַחֲרָיו, הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ, תִּזְכֶּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְתָבִיא כְּהַיּוֹם הַזֶּה, כְּאָדָם שֶׁהוּא נוֹתֵן פְּרִי חָדָשׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁנֶּה וְתִתֵּן לִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת.
אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא: כַּמָּה מִתְחַטְּאִין עוֹשֵׂי מִצְוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה, וְצַדִּיקִים מְבַטְּלִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה (קהלת ח, ד). מִי הוּא? שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע (שם פסוק ה), מַמְחֶה עַל יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר, אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִּבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים (ש"ב כג, ג).

---