כי תבוא מדרשי חז"ל - "והיה אם שמוע תשמע" (1 צופה)

יוסף צ. הירשמן · 10 ספטמבר (9) 2025

מדרשי חז"ל שנדרשו כפתיחה לסידרא "והיה אם שמוע תשמע" - ברכות וקללות (דברים כח א)

פרשת הברכות מתחילה בפסוקים הבאים:

{א} וְהָיָ֗ה אִם-שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל-גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
{ב} וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

ולמדנו מפסוקים אלו שהתורה היא מקור הברכה, ועל ידי שמיעת המצוות, שמירתן ועשייתן, יבואו עלינו כל הברכות הכתובות בפרשה זו.

הנה ידוע שדרך רבותינו ז"ל היה, בבואם בדרשתם לפרש את פרשת השבוע להמון העם, היו מקדימים לדרוש בדברי אגדה המושכים את הלב, ומתחילים בפסוק אחד בתנ"ך שהיה ברצונם לדבר עליו, ומאריכים בו כל צורך הדרשה, ולקראת גמר הדרוש בענין זה היו מקשרים הענין לפסוק הראשון של פרשת השבוע, ומשם היו עוברים לפרש את הפרשה עצמה.
וכמובן שכל מה שפירשו על הפרשה לא הועלה בדרך כלל על הכתב, בפרט אם לא היה בו מן החידוש, רק הענין שהרחיבו בו בתחילת הסידרא נהגו תלמידיהם לשננם ולהעלותם על הכתב, וקראו להם "פתיחתות".
והנה, מנהגינו הוא לחלק את התורה לג"ן פרשיות, ומסיימים כל התורה בשנה אחת, אך מנהג ארץ ישראל היה לחלק את התורה לקע"ה סידרות, ומסימים את התורה לסוף ג' שנים, ולפי מנהגם היה פרק כ"ח סידרא נפרדת, המתחילה "והיה אם שמוע תשמע", ותוכנה הוא הברכות והקללות.
לסידרא זו נמצאו כמה "פתיחתות" במדרשי אגדה, והרי הם לפנינו.

מדרש רבה פרשה ז

א. פתיחה בהלכות עניית "אמן"

הֲלָכָה:
אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לַעֲנוֹת אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים?
כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה לֹא יַעֲנֶה אָמֵן אַחַר הַכֹּהֲנִים מִפְּנֵי הַטֵּרוּף,
וְלִמְדוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ וְאִם הָיָה יָכוֹל לַעֲנוֹת שֶׁלֹא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ, יַעֲנֶה, לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁאֵין גָּדוֹל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מֵאָמֵן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹנִין.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: אָמֵן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה אַסְפְּלִיָּאוֹת: שְׁבוּעָה, וְקַבָּלָה, וַאֲמָנָה.
שְׁבוּעָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה, כא כב): וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן וגו' וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.
קַבָּלָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז, טז כו): וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן.
אֲמָנָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר ה'.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁעוֹנֶה אָמֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה זוֹכֶה לַעֲנוֹת אָמֵן לֶעָתִיד לָבוֹא.
דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל מִי שֶׁנִּכְנַס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִכָּנֵס לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ה): אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְּלוּךָ סֶלָה.
דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי יוּדָן כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ בְּקוֹל שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה לִשְׁמֹעַ בְּאוֹתוֹ קוֹל שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה וגו'.

אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל:
הוֹאִיל וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי תוֹרָה כָּךְ הוּא מִתְרוֹמֵם בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הֱווּ זְהִירִים לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה,
מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בָּעִנְיָן (דברים כח, א): וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ.

ב. פתיחה בשבח תפילה בבית הכנסת

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ח, לד): אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי,
מַהוּ אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַשְׁרָיו לְאָדָם בְּשָׁעָה שֶׁשְּׁמוּעוֹתָיו לִי.
מַהוּ (משלי ח, לד): לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הָלַכְתָּ לְהִתְפַּלֵּל בְּתוֹךְ בֵּית הַכְּנֶסֶת אַל תַּעֲמֹד עַל הַפֶּתַח הַחִיצוֹן לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, אֶלָּא הֱוֵי מִתְכַּוֵּן לְהִכָּנֵס דֶּלֶת לִפְנִים מִדֶּלֶת, לִשְׁקֹד עַל דַּלְתִּי, אֵין כְּתִיב, אֶלָּא עַל דַּלְתֹתַי, שְׁתֵּי דְּלָתוֹת,
וְלָמָּה כֵן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה פְּסִיעוֹתֶיךָ וְנוֹתֵן לְךָ שָׂכָר.
וּמַהוּ (משלי ח, לד): לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימָא, וְכִי יֵשׁ מְזוּזָה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת,
אֶלָּא מַה הַמְּזוּזָה הַזּוֹ אֵינָהּ זָזָה מֵהַפֶּתַח, כָּךְ לֹא תְהֵא זָז מִבָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם תַּעֲשֶׂה כֵן דַּע שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה,
מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (משלי ח, לה): כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא אֶת כְּבוֹדִי שָׁם.

אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד עָלֶיךָ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל,
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא דַּיָּךְ שֶׁאַתְּ מְקַבֵּל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא שֶׁאַתָּה יוֹצֵא מִשָּׁם טָעוּן בְּרָכוֹת, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, לה): כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה',
הֱוֵי וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וגו'.

ג. פתיחה בטעם שנמשלה התורה לשמן

זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים,
רַבָּנָן אָמְרֵי בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה, בְּמַיִם, וּבְיַיִן, וּבִדְּבַשׁ, וּבְחָלָב, וּבְשָׁמֶן.
בְּמַיִם מִנַּיִן (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם.
בְּיַיִן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ט, ה): וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי.
בִּדְבַשׁ וּבְחָלָב מִנַּיִן (שיר השירים ד, יא): דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ.
שֶׁמֶן מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ג): שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ,
מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה תְּחִלָּתוֹ מַר וְסוֹפוֹ מָתוֹק, כָּךְ הֵן דִּבְרֵי תוֹרָה, אָדָם מִצְטָעֵר בָּהֶן בַּתְּחִלָּה וְעוֹשֶׂה בָּהֶן אַחֲרִית טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ח, ז): וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד.
דָּבָר אַחֵר, מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה חַיִּים לָעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם, מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אוֹרָה לָעוֹלָם אַף דִּבְרֵי תוֹרָה אוֹרָה לָעוֹלָם.
דָּבָר אַחֵר, מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֵין יָכוֹל לְהִתְעָרֵב בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים, אַף יִשְׂרָאֵל אֵין יְכוֹלִין לְהִתְעָרֵב בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי.
דָּבָר אַחֵר מַה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן אוֹתוֹ בְּכַמָּה מַשְׁקִין הוּא נַעֲשָׂה עֶלְיוֹן עַל כֻּלָּם, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל עֶלְיוֹנִים עַל כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

עד כאן הפתיחתות ממדרש רבה.

במדרש תנחומא הובאה פתיחתא זו שנמשלה התורה לשמן בסגנון אחר וביתר הרחבה וז"ל:

ג וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (שה"ש א, ג).
אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָרִאשׁוֹנִים, רֵיחַ מִצְוֹת נָתַתָּ לָהֶם. לִבְנֵי נֹחַ, שֶׁבַע. עָמַד אַבְרָהָם, נָתַתָּ לוֹ מִילָה. לְיַעֲקֹב, אֵבֶר מִן הַחַי. כְּשֶׁעָמַדְנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, נָתַתָּ לָנוּ מִצְוֹת כְּאָדָם שֶׁמְּעָרֶה מִפִּי חָבִית.
שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, מַהוּ תּוּרַק. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא, מְזָרְזִין עַל מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ. וְאֵין לְשׁוֹן תּוּרַק אֶלָּא לְשׁוֹן זַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו (בראשית יד, יד).

דָּבָר אַחֵר, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, וְנִמְשְׁלָה לְמַיִם.
לְמַיִם, דִּכְתִיב: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א). מָה הַמַּיִם אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא הֵם וְאָדָם מְטַהֵר עַצְמוֹ בָּהֶם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה וְהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם הֵיאַךְ יִטָּהֵר.
וּמָה הַמַּיִם אֵין אָדָם נוֹטֵעַ אִילָן וְלֹא בּוֹנֶה בַּיִת אִם אֵין לוֹ מַיִם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה.
וּמַה הַמַּיִם חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם.
מָה הַמַּיִם כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם אוֹבֵד עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם, כָּךְ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִמְצֹא דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹבֵד מִן הָעוֹלָם.
מָה הַמַּיִם נִמְשָׁכִין לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ הַתּוֹרָה מְשׁוּכָה בְּכָל הָעוֹלָם.
וּמָה הַמַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִים לֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל זָהָב אֶלָּא בְּשֶׁל חֶרֶס, כָּךְ אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת בְּגַסֵּי הָרוּחַ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוּכָה עָלָיו. וְאָמַר רַבִּי אֶחָא, וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח, יב). מַהוּ מֵאַיִן. מֵאוֹתָן שֶׁעוֹשִׂין עַצְמָן כְּאַיִן.
וּמָה הַמַּיִם הַלָּלוּ אֵין אָדָם מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, כָּךְ הִיא הַתּוֹרָה.

אַתָּה מוֹצֵא שֶׁנִּמְשְׁלָה כִּדְבַשׁ, דִּכְתִיב: וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים (תהלים יט, יא), מָה הַדְּבַשׁ אֵינוֹ מְזֹהָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְזֹהֶמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ (משלי ח, ח).
וְנִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, מָה הַשֶּׁמֶן מֵבִיא אוֹרָה לְכָל הָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אוֹרָה לָעוֹלָם.
וּמָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִכְתָּשׁ וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתַּשׁ הוּא מְשֻׁבָּח, כָּךְ הַתּוֹרָה כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהּ, הוּא מְשֻׁבָּח לִבְעָלֶיהָ.
אַתָּה מוֹצֵא כָּל הַמַּשְׁקִין אַתָּה יָכֹל לַזַּיְפָן וְלִתֵּן לְתוֹכָן מַשְׁקִין אֲחֵרִים, אֲבָל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אַתָּה נוֹתְנוֹ בְּכָל מַשְׁקֶה שֶׁיִּרְצֶה וְהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן נְתוּנִים בַּתַּחְתּוֹנָה, הֲרֵי הֵם כְּשֶׁמֶן הַזֶּה שֶׁהִיא נְתוּנָה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

יוסף צ. הירשמן · 11 ספטמבר (9) 2025

וכעת אסדר דרשות חז"ל על פסוקי הסידרא עצמה לפי הסדר פיסקי פיסקי, וזה החילי בעזר צורי וגואלי:

{א} וְהָיָ֗ה אִם-שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַֽעֲשׂוֹת֙ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָֽנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּנְתָ֨נְךָ֜ יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עֶלְי֔וֹן עַ֖ל כָּל-גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ:
{ב} וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ:

הא לך מה שדרשו בו חכמים במדרש רבה:

דָּבָר אַחֵר: וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ,
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם שָׁמַעְתָּ לְמִצְווֹתַי אַף אֲנִי שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתֶךָ.
דָּבָר אַחֵר:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר רַב נַחְמָן, כָּל מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, זוֹכֶה לֵישֵׁב בֵּין הַחֲכָמִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו, לא): אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין.

ד] לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו,
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא כָּל מִי שֶׁלָּמַד דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹא לָמַד כָּל עִקָּר,
לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס הִכְנִיס לְתוֹכוֹ שְׁנֵי אֲרִיסִים, אֶחָד הָיָה נוֹטֵעַ אִילָנוֹת וּמְקַצְּצָן, וְאֶחָד לֹא הָיָה נוֹטֵעַ כָּל עִקָּר וְלֹא מְקַצְּצָן, עַל מִי הַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס לֹא עַל אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ וּמְקַצְּצָן?
כָּךְ כָּל מִי שֶׁלָּמַד דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵינוֹ מְקַיֵּם אוֹתָהּ עָנְשׁוֹ חָמוּר מִמִּי שֶׁלֹא לָמַד כָּל עִקָּר,
מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו, י): יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק, אֲבָל אִם לָמַד וְלֹא קִיֵּם אֵינוֹ נֶחְנָן,
הֱוֵי לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו.

ובמדרש תנחומא (סימן ד) דרשו 7 פנים בתירוץ כפל הלשון "שמוע תשמע" וז"ל:

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע.
1. אִם שָׁמַעְתָּ קִמְעָא, סוֹפְךָ לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה.

2. דָּבָר אַחֵר:
אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, תַּשְׁמִיעַ תַּלְמוּדְךָ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אֵימָתַי הוּא מַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדוֹ?
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בָּא לִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע (קהלת יב, יג).
וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁהוּא מַשְׁלִים נִשְׁמָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים (איוב י, כב), שֶׁהוּא סוֹדֵר תַּלְמוּדוֹ.

3. דָּבָר אַחֵר:
אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע, תִּשָּׁמַע תְּפִלָּתְךָ.
כְּגוֹן חֹנִי הַמְעַגֵּל. בְּשָׁעָה שֶׁנִּצְטָרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִגְשָׁמִים, נִתְכַּנְּסוּ אֶצְלוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלֵינוּ שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לְמָטָר. מִיָּד עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה (חבקוק ב, א). הִתְחִילוּ גְּשָׁמִים מְנַטְּפִין. אָמַר לֹא כָּךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִּשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. הִתְחִילוּ הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים כְּתִקְנָן.
מִי גָּרַם לוֹ לִהְיוֹת מִתְפַּלֵּל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ. עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי תּוֹרָה.

4. דָּבָר אַחֵר:
אִם שָׁמַעְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, תִּשְׁמַע לָעוֹלָם הַבָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר רַבִּי יוֹנָה אָבִיו שֶׁל רַבִּי מָנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי שֶׁאָמַר בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא, לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה צְרִיכָה לִינָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה. לָמָּה, שֶׁהַכֹּל עֲתִידִין לִהְיוֹת לְמֵדִין תּוֹרָה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. לָמָּה נִתְּנָה לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁכְּשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלַמְּדָם בָּעוֹלָם הַבָּא, יִהְיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין בְּאֵיזֶה פָּרָשָׁה הוּא עָסוּק.
לְפִיכָךְ, אִם שָׁמוֹעַ בָּעוֹלָם הַזֶּה, תִּשְׁמַע לָעוֹלָם הַבָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

5. דָּבָר אַחֵר:
אִם זָכִיתָ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁנִּתְנָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, תִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁכָּתוּב בּוֹ, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה (ירמיה ז, לד).

6. דָּבָר אַחֵר:
אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. אִם שָׁמַעְתָּ לְקוֹל רַבְּךָ, סוֹפְךָ שֶׁאֲחֵרִים שׁוֹמְעִים לְךָ.

לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, לֹא תְּהֵא לָמֵד אֶלָּא עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁהוּא לוֹמֵד וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו.
וְאִם זָכִיתָ לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת, וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן, אָמַר רַבִּי לֵוִי מַהוּ עֶלְיוֹן כָּאַלְיוֹן* הַזֶּה. אִם זָכִיתָ הֲרֵי אַתָּה לְמַעְלָה מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת וְאִם לָאו לְמַטָּה מֵאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת,
וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל תְּנַאי. וְאִם לָאו, הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מַעְלָה.

*האליון. נראה שכוונת המדרש לאגודל.

יוסף צ. הירשמן · 11 ספטמבר (9) 2025

{ג} בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה:

במדרש רבה דרשו:

ה] בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר (דברים כח, ג),
1. אָמַר רַבִּי יִצְחָק:
בָּעִיר, בִּשְׂכַר הַמִּצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעִיר, חַלָּה, וְצִיצִית, וְסֻכָּה, וְנֵר שַׁבָּת. (דברים, כח, ג):
וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָֹּׂדֶה, בִּשְׂכַר מִצְווֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בַּשָֹּׂדֶה, לֶקֶט, שִׁכְחָה, וּפֵאָה.

2. רַבָּנָן אָמְרֵי:
שֶׁתְּהֵא בָּרוּךְ בָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁנִּתְבָּרַכְתָּ מִן הַשָֹּׂדֶה, שֶׁנָּתְנָה הָאָרֶץ אֶת פֵּרוֹתֶיהָ. (דברים כח, ה):

ובמדרש תנחומא דרשו:

פסוק ג
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה.

3. הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה וּבָרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, שֶׁמִּמַּה שֶׁהוּא מַכְנִיס מִן הַשָּׂדֶה, הוּא מִתְבָּרֵךְ בָּעִיר. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה?
אִם בָּאת לְיָדְךָ מִצְוָה בָּעִיר, לֹא תֹּאמַר, לֹא נִצְטַוֵּיתִי אֶלָּא בַּשָּׂדֶה, לְהוֹצִיא תְּרוּמוֹת וּמַעַשְּׂרוֹת בַּחוּץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף בָּעִיר פְּתַח יָדְךָ.

4. דָּבָר אַחֵר:
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, בְּמִצְוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ בֵּיתְךָ בָּעִיר, כְּגוֹן סֻכָּה וּמְזוּזָה וּמַעֲקֶה.
בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, כְּגוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה.

5. דָּבָר אַחֵר:
לֹא יֹאמַר אָדָם, אִלּוּ נָתַן לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂדֶה, הָיִיתִי מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹת מִתּוֹכָהּ. עַכְשָׁו שֶׁאֵין לִי שָׂדֶה, אֵינִי נוֹתֵן כְּלוּם.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה מַה כָּתַבְתִּי בְּתוֹרָתִי, בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, לְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּעִיר. וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, לְאֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שָׂדוֹת.
[וראה לקמן דרשה נוספת]

6. דָּבָר אַחֵר:
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר, זוֹ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנִּקְרֵאת עִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי (איכה ב, טו).
וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ (ירמיה כו, יח).
וְאֵימָתַי מַרְאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל הַבְּרָכָה הַזֹּאת. כְּשֶׁיִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם וְיַחְזִיר הַגָּלֻיּוֹת לְתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם (תהלים קלג, ג). בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.

וראה עוד לקמן דרשת הגמרא על פסוק זה.

{ד} בָּר֧וּךְ פְּרִֽי-בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָֽתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ:
{ה} בָּר֥וּךְ טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ:

במדרש תנחומא:

שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, שֶׁיְּהוּ שְׁגוּרִין וְיוֹצְאִין כְּמוֹ פִּי הַקֻּפָּה.
וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ, שֶׁיְּהוּ קָשִׁין כְּעַשְׁתְּרוֹת.

בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים שֶׁאַתֶּם מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדְךָ.
מִשְׁאַרְתְּךָ, זוֹ חַלָּה.

{ו} בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

במדרש רבה דרשו כאן 3 פנים בפירוש הכתוב "בבואך" ו"בצאתך" וז"ל:

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ.

1. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, הַמִּקְרָא הַזֶּה מְדַבֵּר בְּמשֶׁה,
בְּבֹאֶךָ, זֶה משֶׁה, בְּבִיאָתוֹ לָעוֹלָם קֵרַב רְחוֹקִים, זוֹ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה. (דברים כח, ה):
וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, זֶה משֶׁה, בִּיצִיאָתוֹ מִן הָעוֹלָם קֵרַב רְחוֹקִים, זֶה רְאוּבֵן, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת.

2. דָּבָר אַחֵר:
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בִּפְרַקְמַטְיָא שֶׁלְּךָ, וְדָוִד מְפָרְשָׁהּ (תהלים קכא, ח): ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ.

3. דָּבָר אַחֵר:
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, בְּבִיאָתְךָ לָעוֹלָם, וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, בִּיצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, כְּתִיב (קהלת ג, ב): עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁעֵת הוּא שֶׁאָדָם נוֹלַד וְעֵת הוּא שֶׁאָדָם מֵת? אֶלָּא אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁעֵת מִיתָתוֹ כְּעֵת לֵדָתוֹ, מַה בִּשְׁעַת לֵדָתוֹ נָקִי, אַף בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ נָקִי,

הֱוֵי בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.

ובמדרש תנחומא דרשו:

4. בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ, עַל תְּנַאי בְּבֹאֶךָ לְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ, מִבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִבָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת.

ובתרגום יונתן פירש:

5. בְּרִיכִין אַתּוּן בְּמֵיעֲלְכוֹן לְבָתֵּי מֶדְרָשֵׁיכוֹן וּבְרִיכִין אַתּוּן בְּמִפַּקְכוֹן לִפְרַקְמַטְיֵיכוֹן:
[ברוכים אתם בכניסתכם לבתי מדרשות שלכם, וברוכים אתם בצאתכם למסחרכם:

בגמרא במסכת בבא מציעא (דף קז) מובא:

אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרָבִין בַּר רַב נַחְמָן רָבִין אֲחִי לָא תִּזְבֹּ(י)ן אַרְעָא דִּסְמִיכָא לְמָתָא, דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲמוֹד עַל שְׂדֵה חֲבֵירוֹ בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֶדֶת בְּקָמוֹתֶיהָ.
אִינִי וְהָא אַשְׁכְּחִינְהוּ רַבִּי אַבָּא לְתַלְמִידֵיהּ דְּרַב אֲמַר לְהוּ מַאי אָמַר רַב בְּהָנֵי קְרָאֵי בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר וּבָרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ?

וַאֲמַרוּ לֵיהּ הָכִי אָמַר רַב:
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שֶׁיְּהֵא בֵּיתְךָ סָמוּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת.
בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה שֶׁיְּהוּ נְכָסֶיךָ קְרוֹבִים לָעִיר.
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סְפֵק נִדָּה בִּשְׁעַת בִּיאָתְךָ מִן הַדֶּרֶךְ.
בָּרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ שֶׁיְּהוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ.

וַאֲמַר לְהוּ, רַבִּי יוֹחָנָן לָא אָמַר הָכִי, אֶלָּא:
בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר שֶׁיְּהֵא בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשׁוּלְחָנְךָ, אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת לָא. וְרַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׂכַר פְּסִיעוֹת יֵשׁ.
בָּרוּךְ אַתָּה בַּשָּׂדֶה שֶׁיְּהוּ נְכָסֶיךָ מְשׁוּלָּשִׁין שְׁלִישׁ בִּתְבוּאָה שְׁלִישׁ בְּזֵיתִים וּשְׁלִישׁ בִּגְפָנִים.
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ שֶׁתְּהֵא יְצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתְךָ לָעוֹלָם, מָה בִּיאָתְךָ לָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא אַף יְצִיאָתְךָ מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא.

לָא קַשְׁיָא הָא דִּמְהַדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרִתְקָא הָא דְּלָא מְהַדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרִתְקָא.

ופירש רש"י:
לא תזבון. לא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני האדם שולטת בה תמיד: אסור לאדם כו'. שלא יפסידנה בעין הרע: קרובין לעיר. שלא יהא טורח להכניס פירות: ספק נדה. וכ''ש ודאי:
אמר להו. רב אבא רבי יוחנן לא אמר הכי: סמוך לשולחנך. כלומר סמוך לביתך שלא תצטרך להרחיק בשדות והאי דנקט שולחנך שתוכל לבדוק עצמך לפני אכילה ולאחר אכילה כדאמר בשבת (דף מא.) כדתניא הנצרך לנקביו ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו ואחר אכילה שהמאכל דוחק ומוציא את המעוכל ואם יהא צריך להרחיק פעמים שהעמוד חוזר ובא לידי הדרוקן אבל בית הכנסת סמוך לביתו לר' יוחנן לאו מעליותא היא: ר' יוחנן לטעמיה. דאמר במסכת סוטה (דף כב.) שכר פסיעות יש דאמר למדנו יראת חטא מבתולה וקיבול שכר מאלמנה שאמרה לו ולא שכר פסיעות יש אם יש בית הכנסת בשכונתי ואני באה לבית מדרשך להתפלל:
משולשין. שיש שנה שלוקה בגפנים ובזיתים ואין לוקה בתבואה ויש שנה שלוקה בזו ולא בזו ותהי לו פליטה:
לא קשיא. דרב אדרב: שורא וריתקא. חומה ורתוקת גדר של נצרים כמו (איכה ב) חיל וחומה:

יוסף צ. הירשמן · 11 ספטמבר (9) 2025

בהמשך פרשת הברכות לא מצאנו בדברי חז"ל אלא דרשות מועטות ואסדרם כאן:

{ז} שישי יִתֵּ֨ן יְהֹוָ֤ה אֶת-אֹֽיְבֶ֨יךָ֙ הַקָּמִ֣ים עָלֶ֔יךָ נִגָּפִ֖ים לְפָנֶ֑יךָ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ יֵֽצְא֣וּ אֵלֶ֔יךָ וּבְשִׁבְעָ֥ה דְרָכִ֖ים יָנ֥וּסוּ לְפָנֶֽיךָ:
{ח} יְצַ֨ו יְהֹוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת-הַבְּרָכָ֔ה בַּֽאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ וּבֵ֣רַכְךָ֔ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ:
{ט} יְקִֽימְךָ֙ יְהֹוָ֥ה לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּֽאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע-לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת-מִצְוֹת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו:
{י} וְרָאוּ֙ כָּל-עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ:
{יא} וְהוֹתִֽרְךָ֤ יְהֹוָה֙ לְטוֹבָ֔ה בִּפְרִ֧י בִטְנְךָ֛ וּבִפְרִ֥י בְהֶמְתְּךָ֖ וּבִפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַֽאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ:

בילקוט שמעוני הובאו כאן כמה דרשות מלוקטות מהגמרא בכמה מקומות.

על פסוק ח' מובא מהגמרא בתענית (ח:) ובבבא מציעא (מב.)
"יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה", אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ".
תָּנוּ רַבָּנָן הַהוֹלֵךְ לָמוּד אֶת גָּרְנוֹ אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתִּשְׁלַח בְּרָכָה בְּמֲעַשֵׂה יָדֵינוּ, הִתְחִיל לָמוּד אוֹמֵר בָּרוּךְ הַשּׁוֹלֵחַ בְּרָכָה בַּכָּרִי הַזֶּה, מָדַד וְאַחַר כָּךְ בֵּרֵךְ הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, לְפִי שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה לֹא בְּדָבָר הַשָּׁקוּל וְלֹא בְּדָבָר הַמָּדוּד וְלֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי אֶלָּא בְּדָבָר הַסָּמוּי מִן הָעַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה" וְגוֹ'.
תָּנָא דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁאֵין הָעַיִן שׁוֹלֵט בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "יְצַו ה' אִתְּךָ" וְגוֹ'.

על פסוק י' מובא:
י "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ", תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

הָרוֹאֶה תְּפִלִּין בַּחֲלוֹם יְצַפֶּה לִגְדֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ", וְתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ.

דרש רבא בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשתי מצות חוט של תכלת ורצועה של תפילין בשלמא רצועה של תפילין דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש, אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא היה ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנא' ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא:

מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה מְהַלֵּךָ אַחַר אָבִיו וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךָ אָבִיו, וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם רוֹאִים לְאָבִיו עִמּוֹ וְהָיוּ יְרֵאִים מִפָּנָיו, אַחַר יָמִים הִנִּיחַ לְאָבִיו וְהָיָה מְהַלֵּךְ לְעַצְמוֹ, הִתְחִילוּ הַבְּרִיּוֹת מַכִּין אוֹתוֹ, בָּא לוֹ אֵצֶל אָבִיו וְאָמַר לוֹ כָּךְ עָשִׂיתָ לִי, אָמַר לוֹ, אַתָּה עָשִׂיתָ לְעַצְמְךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אוֹתִי, כָּךְ ישְׂרָאֵל כֵּיוָן שֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְרֵאִים מֵהֶם שֶׁנֶּאֱמַר "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ" וְגוֹ', וְאוֹמֵר "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן", (במדבר כב, ג) "וַיָּגָר מוֹאָב", וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יהושע ב, יא) "וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ", וְלֹא עָשׂוּ אֶלָּא עָבְרוּ עַל דְּבָרָיו, וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ לְמַלְכֻיּוֹת, הִתְחִילוּ צוֹעֲקִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹמֵר לָהֶם, אַתֶּם גְּרַמְתֶּם לְעַצְמְכֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, יט) "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשׁוּבֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה' אֱלֹהָיִךְ".

ענין ירידת גשמים:

{יב} יִפְתַּ֣ח יְהֹוָ֣ה | לְ֠ךָ֠ אֶת-אֽוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת-הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר-אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כָּל-מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ וְהִלְוִ֨יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה:

פסוק זה נדרש במדרש רבה וז"ל:

ו יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב (דברים כח, יב),
מַהוּ יִפְתַּח, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין בְּרִיָּה שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶן לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וְאֵלּוּ הֵן:
מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים.
מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, יג): וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם.
מַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט, לא): וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב.

דָּבָר אַחֵר: יִפְתַּח ה' לְךָ,
רַבָּנָן אָמְרֵי גְּדוֹלָה יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ו, ג): וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (הושע ו, ב): יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם, לְפִיכָךְ קְבָעוּהָ בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגְדָהּ.

דָּבָר אַחֵר: יִפְתַּח ה' לְךָ,
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אַף מַשָֹּׂא וּמַתָּן מִתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, יב): לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ.
רַבָּנָן אָמְרֵי אַף הַדָּגִים מִתְבָּרְכִים.
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, מַעֲשֶׂה שֶׁתָּפְשׂוּ דָּג אֶחָד בְּעַכּוֹ עַד שֶׁלֹא יָרְדָה הָרְבִיעָה, וְהָיוּ שָׁמִין אוֹתוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת לִיטְרִין, וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ אֶלָּא מָאתַיִם, אָמַר לָהֶן זָקֵן אֶחָד אִלּוּ יָרְדָה הָרְבִיעָה הָיוּ מוֹצְאִין בּוֹ יוֹתֵר. מִשֶּׁיָּרְדָה הָרְבִיעָה תָּפְשׂוּ דָּג אֶחָד וְהָיוּ שָׁמִין אוֹתוֹ מָאתַיִם לִיטְרִין, וּמָצְאוּ בּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת,
הֲרֵי אַף הַדָּגִים מִתְבָּרְכִים.

דָּבָר אַחֵר, יִפְתַּח ה' לְךָ,
רְאֵה כַּמָּה גָדוֹל יְרִידַת גְּשָׁמִים, רַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים הָיָה מְבָרֵךְ:
יִתְפָּאֵר וְיִתְגַּדֵּל וְיִתְבָּרֵךְ שְׁמוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא מְמַנֶּה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁיּוֹרֶדֶת,
לָמָּה, מִכָּאן וְעַד הָרָקִיעַ מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְאֵין טִפָּה מִתְעָרֶבֶת בַּחֲבֶרְתָּהּ.

דָּבָר אַחֵר:
גְּדוֹלָה הִיא יְרִידַת גְּשָׁמִים שֶׁשְּׁקוּלָה כִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, כֵּיצַד,
בָּזוֹ כְּתִיב פְּתִיחָה, וּבָזוֹ כְּתִיב פְּתִיחָה,
בָּזוֹ כְּתִיב יַד, וּבָזוֹ כְּתִיב יַד,
בָּזוֹ כְּתִיב שִׁירָה, וּבָזוֹ כְּתִיב שִׁירָה,
בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּתִיב (יחזקאל לז, יג): בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבִירִידַת גְּשָׁמִים כְּתִיב: יִפְתַּח ה' לְךָ.
בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּתִיב (יחזקאל לז, א): הָיְתָה עָלַי יַד ה', וּבִירִידַת גְּשָׁמִים כְּתִיב (תהלים קמה, טז): פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ.
בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים כְּתִיב (ישעיה מב, יא): יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע, וּבִירִידַת גְּשָׁמִים כְּתִיב (תהלים סה, יד): יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.

ז דָּבָר אַחֵר, יִפְתַּח ה' לְךָ,
רַבָּנָן אָמְרֵי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁבָּאוֹת בָּעוֹלָם בִּזְכוּתְכֶם הֵן בָּאוֹת, כֵּיצַד,
הַטַּל אֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא בִּזְכוּתְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם.
הַמָּטָר אֵינוֹ יוֹרֵד אֶלָּא בִּזְכוּתְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב.
אַף הַשָּׁלוֹם אֵינוֹ בָּא לָעוֹלָם אֶלָּא בִּזְכוּתְכֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם, בִּזְכוּתְךָ.

מַעֲשֶׂה בְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד שֶׁשָּׁאַל אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לוֹ אָנוּ יֵשׁ לָנוּ מוֹעֲדוֹת, אַתֶּם יֵשׁ לָכֶם מוֹעֲדוֹת, אָנוּ יֵשׁ לָנוּ קַלַּנְדָּה, סְטַרְגִּלִים וְקַרְטִיסִים, וְאַתֶּם יֵשׁ לָכֶם פֶּסַח, עֲצֶרֶת וְסֻכּוֹת, אֵיזֶה יוֹם שֶׁאָנוּ וְאַתֶּם שְׂמֵחִים, אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי זֶה יוֹם יְרִידַת גְּשָׁמִים,
מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סה, יד): לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים סו, א): מִזְמוֹר הָרִיעוּ לֵאלֹהִים כָּל הָאָרֶץ.

ובילקוט שמעוני מובא על פסוק זה:

"יִפְתַּח ה' לְךָ", אָמַר רַב חִסְדָּא, מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים מֵאוֹצָר טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב" וְגוֹ' בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּאַרְצָם גְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב, וּבִזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּאַרְצָם אֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִים מֵאוֹצָר טוֹב.

היה רבי יהודה אומר משל למלך שהיו לו שני אפוטרופין במדינה והשלים להם את שלו ומסר להם את בנו ואמר להם כל זמן שבני עושה לי רצוני היו מעדנין אותו ומפנקין אותו ומאכילין אותו ומשקין אותו, וכשאין בני עושה רצוני אל יטעום משלי כלום, כך בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהם יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, וכשאין עושין את רצונו מה נאמר בהן וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים,

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מָטָר בִּשְׁבִיל יָחִיד, שֶׁנֶּאֱמַר "לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ" בְּעִתּוֹ. פַּרְנָסָה בִּשְׁבִיל רַבִּים, דִּכְתִיב (שמות טז, ד) "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם".
וּפַרְנָסָה בִּשְׁבִיל יָחִיד לֹא, וְהָתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל וְכוּ', שֲׁאנִי מֹשֶׁה כֵּיוָן דִּלְרַבִּים הוּא בָּעֵי כְּרַבִּים דָּמִי.

סיום פרשת הברכות:

{יג} וּנְתָֽנְךָ֙ יְהֹוָ֤ה לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב וְהָיִ֨יתָ֙ רַ֣ק לְמַ֔עְלָה וְלֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לְמָ֑טָּה כִּֽי-תִשְׁמַ֞ע אֶל-מִצְוֹ֣ת | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לִשְׁמֹ֥ר וְלַֽעֲשֽׂוֹת:
{יד} וְלֹ֣א תָס֗וּר מִכָּל-הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֜י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֛ם הַיּ֖וֹם יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֑אול לָלֶ֗כֶת אַֽחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים לְעָבְדָֽם: (פ)

בילקוט שמעוני מובא:
אמר רבי שמעון בן לקיש שני דברים כתב לנו משה בתורה ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע
והיית רק למעלה יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך,
ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי יכול כמוני ת"ל רק הכסא אגדל ממך גדולתי למעלה
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם,
ואנו למדין מפרשתו של אותו רשע ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה יכול כמוני ת"ל אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך,

יוסף צ. הירשמן · יום שלישי בשעה 17:52

יוסף צ. הירשמן אמר:
ענין ירידת גשמים:

{יב} יִפְתַּ֣ח יְהֹוָ֣ה | לְ֠ךָ֠ אֶת-אֽוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת-הַשָּׁמַ֗יִם לָתֵ֤ת מְטַֽר-אַרְצְךָ֙ בְּעִתּ֔וֹ וּלְבָרֵ֕ךְ אֵ֖ת כָּל-מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֑ךָ וְהִלְוִ֨יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה:

פסוק זה נדרש במדרש רבה וז"ל:

ו יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב (דברים כח, יב),
מַהוּ יִפְתַּח, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין בְּרִיָּה שׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶן לֹא מַלְאָךְ וְלֹא שָׂרָף, וְאֵלּוּ הֵן:
מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים.
מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לז, יג): וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם.
מַפְתֵּחַ שֶׁל עֲקָרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כט, לא): וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב.

וכן איתא בגמרא במסכת תענית (דף ב) וז"ל:

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ בְּיַד שָׁלִיחַ וְאֵלּוּ הֵן:
מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים וּמַפְתֵּחַ שֶׁל חַיָּה וּמַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּית הַמֵּתִים.
מַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים דִּכְתִיב יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ
מַפְתֵּחַ שֶׁל חַיָּה מִנַּיִן דִּכְתִיב וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ
מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִנַּיִן דִּכְתִיב וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם
בְּמַעְרְבָא אָמְרִי:
אַף מַפְתֵּחַ שֶׁל פַּרְנָסָה דִּכְתִיב פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וְגוֹ'
וְרַבִּי יוֹחָנָן מַאי טַעְמָא לָא קָא חָשֵׁיב לְהָא? אָמַר לָךְ גְּשָׁמִים הַיְינוּ פַּרְנָסָה.

ובתרגום יונתן בן עוזיאל נקט כשיטת בני מערבא:

אַרְבְּעָא מַפְתְּחִין בִּידֵי דְמָארֵי עַלְמָא דְלָא מְסָרִינוּן בִּידָא דְטַפְסְרָא מַפְתְּחָא דְחַיְיתָא וּדְקִבְרַיָא וְדִמְזוֹנֵי וּדְמִטְרָא, וְכֵן אָמַר משֶׁה נְבִיָא הָכָא:
יִפְתַּח יְיָ לְכוֹן יַת אוֹצָרֵיהּ טַב דְעִמֵיהּ בִּשְׁמַיָא לְמִתַּן מְטַר אַרְעֲכוֹן בְּזִמְנֵיהּ בַּכִּיר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלָקִישׁ בְּנִיסָן וּלְבָרְכָא יַת כָּל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן וְתוֹזְפוּן לְעַמְמִין סַגִיאִין וְאַתּוּן לָא תִצְטַרְכוּן לְמֵיזִיף:

יוסף צ. הירשמן אמר:
{יג} וּנְתָֽנְךָ֙ יְהֹוָ֤ה לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב וְהָיִ֨יתָ֙ רַ֣ק לְמַ֔עְלָה וְלֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לְמָ֑טָּה כִּֽי-תִשְׁמַ֞ע אֶל-מִצְוֹ֣ת | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר אָֽנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לִשְׁמֹ֥ר וְלַֽעֲשֽׂוֹת:

לקראת ראש השנה [תשפ"ו] בה רגילים לעשות סימן טוב באכילת ראש בעל חי ולהתפלל "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב" אביא כאן שינוי בין התרגומים בפירושו:

בתרגום אונקלוס איתא:
{יג} וְיִתְּנִנָךְ יְיָ לְתַקִיף וְלָא לְחַלָשׁ וּתְהֵי בְּרַם לְעֵלָא וְלָא תְהֵי לְתַחְתָּא וגו':
ובתרגום יונתן איתא:
{יג} וְיִמְנֵי מֵימְרָא דַיְיָ יַתְכוֹן לְמַלְכִין וְלָא לְהֶדְיוֹטִין וְתֶהֱווּן לְחוֹד מְנַטְלִין וְלָא תְהוֹן לְמָאִיסִין וגו':

ונראה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, יהי רצון מלפני בעל הרחמים לרחם עלינו ולקיים בנו כל ברכות התורה.

כי תבוא מדרשי חז"ל - "והיה אם שמוע תשמע" (1 צופה)

יוסף צ. הירשמן

משתמש רשום

יוסף צ. הירשמן

משתמש רשום

יוסף צ. הירשמן

משתמש רשום

יוסף צ. הירשמן

משתמש רשום

יוסף צ. הירשמן

משתמש רשום

חברים מקוונים לאחרונה

הודעות מומלצות

משתמשים שצופים באשכול הזה

נושאים דומים