כי תבוא מדרשי חז"ל על ענין ברכות וקללות בהר גריזים ובהר עיבל (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

מדרשי חז"ל על ענין ברכות וקללות בהר גריזים ובהר עיבל (דברים כז יא-כו)

ענין הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל התחילה בו התורה כבר בתחילת פרשת ראה, שם נכתב שצריך לתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל, וכן נתפרש שם מקומם של הרים אלו, אך הברכות והקללות עצמם לא נתפרשו עד כאן.
ונראה דהנה כל משנה התורה - מצוותיה דיניה והלכותיה, נתפרשו על ידי משה רבינו במשנה התורה מפרשת ראה ועד תחילת פרשת כי תבוא, דהיינו בין שני פרשיות אלו העוסקות בענין ברכות וקללות, וטעמא רבה איכא, שאין ראוי לפרש הברכות והקללות לפני שיתפרשו המצוות עצמם, ורק אחריהם מתאים להביא את הברכות למקיימי מצוות אלו והקללות לעוברים עליהם, וק"ל.

---

{יא} חמישי וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת-הָעָ֔ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר:
{יב} אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ אֶת-הָעָם֙ עַל-הַ֣ר גְּרִזִּ֔ים בְּעָבְרְכֶ֖ם אֶת-הַיַּרְדֵּ֑ן שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשׂכָ֖ר וְיוֹסֵ֥ף וּבִנְיָמִֽן:
{יג} וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל-הַקְּלָלָ֖ה בְּהַ֣ר עֵיבָ֑ל רְאוּבֵן֙ גָּ֣ד וְאָשֵׁ֔ר וּזְבוּלֻ֖ן דָּ֥ן וְנַפְתָּלִֽי:
{יד} וְעָנ֣וּ הַֽלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ אֶל-כָּל-אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל ק֥וֹל רָֽם: (ס)
{טו} אָר֣וּר הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה תּֽוֹעֲבַ֣ת יְהֹוָ֗ה מַֽעֲשֵׂ֛ה יְדֵ֥י חָרָ֖שׁ וְשָׂ֣ם בַּסָּ֑תֶר וְעָנ֧וּ כָל-הָעָ֛ם וְאָֽמְר֖וּ אָמֵֽן: (ס)
{טז} אָר֕וּר מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{יז} אָר֕וּר מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{יח} אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{יט} אָר֗וּר מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר-יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן:
{כ} אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם-אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו כִּ֥י גִלָּ֖ה כְּנַ֣ף אָבִ֑יו וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{כא} אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם-כָּל-בְּהֵמָ֑ה וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{כב} אָר֗וּר שֹׁכֵב֙ עִם-אֲחֹת֔וֹ בַּת-אָבִ֖יו אוֹ בַת-אִמּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{כג} אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם-חֹֽתַנְתּ֑וֹ וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{כד} אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{כה} אָרוּר֙ לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד לְהַכּ֥וֹת נֶ֖פֶשׁ דַּ֣ם נָקִ֑י וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)
{כו} אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא-יָקִ֛ים אֶת-דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה-הַזֹּ֖את לַֽעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן: (ס)

---

גם פרשה זו לא הובאו עליה דרשות כלל במדרשים, אולם כבר נתבאר עניינה היטב במסכת סוטה פרק שביעי.
וזה לשון המשנה:

---

משנה ה
בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד.
כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם.
שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ'.
הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן.
הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן,
עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.
וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בְסִיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב, וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן:

---

נ.ב. משנה זו סוברת שענין בניית המזבח מי"ב אבנים שהובאה בתורה לעיל (בתחילת פרק כז), וכן כתיבת התורה על האבנים שנתפרשה שם, היתה לאחר הברכות והקללות שנתפרשו כאן, אע"פ שבתורה מפוצלות פרשיות אלו לשניים, ואין מוקדם ומאוחר בתורה.
אך לשיטת רבי ישמעאל שהובאה בירושלמי (בסוף משנה זו) שני עניינים נפרדים הם, ופרשה ראשונה שנאמר בה 'ביום אשר תעברו את הירדן', היא בלבד היתה אז, אך פרשה זו של ברכות וקללות היתה לאחר י"ד שנים של כיבוש וחילוק.
וכך מובא גם בילקוט שמעוני (לעיל בפרק זה):

---

"וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן", רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא נֶאֶמְרוּ בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת אֶלָּא לְאַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁבַע שֶׁכָּבְשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ.
הֵתִיב רַבִּי חֲנִינָא קוּמֵי רַבִּי יֹסָא: וְהָכְתִיב "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים"?
אֲבָנִים תָּקִימוּ מִיָּד, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת אַחַר אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה נֶאֶמְרוּ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

ועל ידי עבדי ה' הנביאים כתוב לאמר בספר יהושע (סוף פרק ט) איך נעשתה פרשה זו בפועל:

---

{ל} אָ֣ז יִבְנֶ֤ה יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר עֵיבָֽל: {לא} כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּה֩ מֹשֶׁ֨ה עֶֽבֶד-יְהוָ֜ה אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כַּכָּתוּב֙ בְּסֵ֙פֶר֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה מִזְבַּח֙ אֲבָנִ֣ים שְׁלֵמ֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא-הֵנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ן בַּרְזֶ֑ל וַיַּעֲל֨וּ עָלָ֤יו עֹלוֹת֙ לַֽיהוָ֔ה וַֽיִּזְבְּח֖וּ שְׁלָמִֽים: {לב} וַיִּכְתָּב-שָׁ֖ם עַל-הָאֲבָנִ֑ים אֵ֗ת מִשְׁנֵה֙ תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֔ב לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {לג} וְכָל-יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים | וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה | וּמִזֶּ֣ה | לָאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י | אֲר֣וֹן בְּרִית-יְהוָ֗ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל-מ֣וּל הַר-גְּרִזִ֔ים וְהַֽחֶצְי֖וֹ אֶל-מ֣וּל הַר-עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד-יְהוָ֗ה לְבָרֵ֛ךְ אֶת-הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה: {לד} וְאַֽחֲרֵי-כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכָל-הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה: {לה} לֹֽא-הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר-צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כָּל-קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם:

---

נ.ב. להשלמת הענין ראה עוד במדרשי חז"ל על ענין מזבח אבנים בהר עיבל דלעיל בפרק זה.

 

[יוסף צ. הירשמן]

[משנה בסוטה פרק ז משנה ה']
שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּם אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ'.
הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה, בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן.
הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה, (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן,
עַד שֶׁגּוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת.

---

לחץ כדי לכווץ...

מקום עמידת הלוויים

בגמרא שם (סוטה דף לז):

---

תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לְמַעְלָה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַטָּה
הָא כֵּיצַד? זִקְנֵי כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה לְמַטָּה וְהַשְּׁאָר לְמַעְלָה
רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר כׇּל הָרָאוּי לְשָׁרֵת לְמַטָּה וְהַשְּׁאָר לְמַעְלָה
רַבִּי אוֹמֵר אֵלּוּ וְאֵלּוּ לְמַטָּה הֵן עוֹמְדִים

---

ובפירוש רש"י:

---

שכבר נאמר לוי למעלה. משה כתב בתורה אלה יעמדו לברך וגו' שמעון לוי ויהודה: שכבר נאמר לוי למטה. בספר יהושע כדכתיב וכל ישראל וזקניו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים אלמא כהנים ולוים למטה היו: הראוי לשרת. לשאת את הארון דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים: למטה. אצל הארון: אלו ואלו. ישראל ולוים למטה היו כדכתיב בספר יהושע:

---

המשך דברי הגמרא:

---

הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה
מַאי עַל עַל בְּסָמוּךְ
כִּדְתַנְיָא וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבוֹנָה זַכָּה רַבִּי אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ אַתָּה אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל מַמָּשׁ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן הֱוֵי אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ

---

ובפירוש רש"י:

---

על הר גריזים ועל הר עיבל. שכתב משה בתורה על בסמוך כדמפרש ואזיל: על בסמוך. שהיה מושיב שני בזיכי לבונה בין שני הסדרים: וסכות על הארון. על כרחך לאו על ממש דהאי מחיצה הואי פרוכת ולא היה סכך:

---

וראה עוד שם (סוטה דף לו) ענין חלוקת השבטים ששה לכאן וששה לכאן, ודרשת הקרא בספר יהושע בענין זה.

ענין ברכות וקללות

בהמשך דברי הגמרא בסוטה (דף לז) הובאה ברייתא מהתוספתא בסוטה (פ"ח):

---

הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה כּוּ'
תָּנוּ רַבָּנַן:
בָּרוּךְ בִּכְלָל בָּרוּךְ בִּפְרָט אָרוּר בִּכְלָל אָרוּר בִּפְרָט לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הֲרֵי אַרְבַּע
אַרְבַּע וְאַרְבַּע הֲרֵי שְׁמוֹנֶה
שְׁמוֹנֶה וּשְׁמוֹנֶה הֲרֵי שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה
וְכֵן בְּסִינַי וְכֵן בְּעַרְבוֹת מוֹאָב
שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְגוֹ'
וּכְתִיב וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ'
נִמְצָא אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה בְּרִיתוֹת עַל כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה
רַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹצִיא הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל וּמַכְנִיס אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁבַּמִּדְבָּר

---

ובפירוש רש"י:

---

ברוך בכלל ברוך בפרט. כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ופרט ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת ארור אשר לא יקים הרי בכלל וכל אחת ואחת בפרט ברוך וארור ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה ארור אשר יעשה פסל ומסכה וכן כולן:
ללמוד וללמד לשמור ולעשות. כל המצות כולן טעונות ארבעה אלה ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו' הרי כאן ארבע מצות לכל מצוה ועל ארבעתן נמסרו ארור וברוך בכלל ופרט ברוך אשר ילמדו ארור אשר לא ילמדו וכן ללמד וכן לשמור וכן לעשות בכל אחד ארבע בריתות ברית לברוך בכלל ברית לברוך בפרט ברית לארור בכלל ברית לארור בפרט:
ארבע וארבע. ארבע בריתות ללמוד וארבע ללמד הרי שמנה:
שמנה ושמנה. הא איכא עוד שמנה לשמור ולעשות:
וכן בסיני. כשנאמרו כל המצות למשה נתנו כולן בארור וברוך בכלל ופרט:
וכן בערבות מואב. כשאמרה לישראל כדכתיב (דברים א) בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה וגו':
שנאמר אלה דברי הברית וגו'. בתר קללות וברכות כתיב מלבד הברית וגו' אלמא כברית ערבות מואב בברכות וקללות כך ברית בחורב דהר גריזים ודהר עיבל לא איצטריך לאתויי קרא דעלה קאי ובה איירי.
ארבעים ושמנה בריתות. לכל אחד מישראל שש עשרה תלתא זימני מ''ח הוי:
מוציא הר גריזים. לפי שלא אמר יהושע עליהן כל התורה אלא מצות שבפרשה: ומכניס אהל מועד. שלאחר שהוקם המשכן נדבר הקב''ה עם משה בישוב ולמדו כל התורה כדכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר (ויקרא א): ושמרתם את דברי הברית הזאת לא גרס ליה הכא:

---

המשך דברי הגמרא:

---

וּבִפְלוּגְתָּא דְּהָנֵי תַּנָּאֵי. דְּתַנְיָא:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כְּלָלוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וּפְרָטוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת נֶאֶמְרוּ בְּסִינַי וְנִשְׁנוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְנִשְׁתַּלְּשׁוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב
וְאֵין לָךְ כׇּל דְּבַר מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין לְךָ מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים
אָמַר רַבִּי לְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵין לְךָ כׇּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא נִכְרְתוּ עָלֶיהָ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה בְּרִיתוֹת שֶׁל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים נִמְצָא לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים
מַאי בֵּינַיְיהוּ
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא עָרְבָא וְעָרְבָא דְעָרְבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ

---

ובפירוש רש"י:

---

כללות נאמרו בסיני. בסתם נאמרה תורה בסיני ולא נתפרשה לו כגון בסיני נאמר (שמות כ) וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך ולא פירש מתן דמים כיצד הקטרת אימורים והפשט ונתוח וכליל של עולה ובספר ויקרא באהל מועד פירשה:
ונשתלשו בערבות מואב. מפי משה לישראל ת''ק סבירא ליה כר' ישמעאל הלכך הר סיני ואהל מועד חדא היא ור' שמעון ס''ל כר''ע הלכך תרי נינהו:
ר''ש ברבי יהודה אומר ארבעים ושמנה בריתות. לכל אחד של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים כמנין שהיו (בסיני) [במדבר] שכל אחד נעשה ערב על כל אחיו.
ה''ג בתוספתא (פ''ח ע''ש) א''ר לדברי ר''ש בן יהודה אין לנו כל מצוה ומצוה שלא נכרתו עליה מ''ח בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ויש בכל אחת שש מאות אלף ושלשת אלפים חמש מאות וחמשים:
מאי בינייהו. מאי מוסיף רבי ובמאי פליגי:
אמר רב משרשיא ערבא וערבא דערבא. אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חבירו או לא רבי שמעון בן יהודה סבר לא נעשה כל אחד ערב על חבירו אלא שישמרו את המצות נמצא כל אחד ואחד ערב על מ''ח בריתות של כל אחד ואחד אבל לא נעשה כל אחד ואחד ערב על ערבות של חבירו אלא על חובתו של חבירו ואתא רבי למימר לדברי ר' שמעון שבא למנות את בריתות הערבות יש לו למנות ארבעים ושמנה בריתות של ששים ריבוא לכל אחד ובכל אחד האלה יש ששים ריבוא שכולם נתערבו זה בזה על חובותם ועל ערבותם נמצא כל אחד מקבל עליו ערבות של ששים ריבוא בשביל חובות של חבירו וכל אחד מששים ריבוא הללו קבל עליו בריתות ששים ריבוא בשביל ערבות שנתערבו אחיו על חביריהם וזה קבל עליו אף ערבות של ערבים:

---

ביאור הברכות והקללות

המשך דברי הגמרא (סוטה דף לז:):

---

דָּרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ:
כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ לֹא נֶאֶמְרָה אֶלָּא בְּנוֹאֵף וְנוֹאֶפֶת
אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וְגוֹ' בְּאָרוּר סַגִּי לֵיהּ? אֶלָּא זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד בֵּן וְהָלַךְ לְבֵין אוּמּוֹת הָעוֹלָם וְעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה אֲרוּרִין אָבִיו וְאִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁכָּךְ גָּרְמוּ לוֹ.

---

ובפירוש רש"י:

---

כל הפרשה. של הר גריזים לא נאמרה אלא בנואף ונואפת:
בארור סגי ליה. בתמיה כופר בעיקר הוא וסגי ליה בארור: אלא זה הבא על הערוה. אשת איש והוליד ממזר ומתוך בושתו שאסור לבא בקהל ואינו מוצא אשה הוא הולך לבין העובדי כוכבים ועובד עבודת כוכבים ארורים אלה שעשאוהו לעבוד פסל ומסכה.
וכן דורש את כולן כל אחת לפי פשטה:
אותו של עריות כגון שוכב עם חותנתו ואשת אביו ועם אחותו כולם באשת איש ולמיקם בתרי ארורי.
שוכב עם כל בהמה אשת איש שעשתה מעשה בהמה שמנאפת.
מקלל אביו ואמו הבא על אשת איש מזלזל באביו ובאמו שגידלו גידולין רעים בביתם.
משגה עור מפתה אשת איש שהיא סומא בדבר ואינה יודעת עונשו כמוהו.
משיג גבול רעהו בא על אשתו הרי הוא השיג גבול.
מכה רעהו בסתר גורם לו בלחש סתריו שתמות בבדיקת מים המרים.
לוקח שוחד להכות נפש לוקח שוחד להיות עוקב אחר המנאף ולפתות לו אשת איש וגורם לו מיתה.
מטה משפט גר יתום איני יודע לדורשו:

---

עוד מובא בגמרא שם:

---

תָּנוּ רַבָּנַן:
וְנָתַתָּ אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה וְגוֹ' מָה תַּלְמוּד לוֹמַר
אִם לְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וּקְלָלָה עַל הַר עֵיבָל הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים וּכְתִיב וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל אֶלָּא לְהַקְדִּים בְּרָכָה לִקְלָלָה.
יָכוֹל יִהְיוּ כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת תַּלְמוּד לוֹמַר בְּרָכָה וּקְלָלָה בְּרָכָה אַחַת קוֹדֶמֶת לִקְלָלָה וְאֵין כׇּל הַבְּרָכוֹת קוֹדְמוֹת לַקְּלָלוֹת.
וּלְהַקִּישׁ בְּרָכָה לִקְלָלָה לוֹמַר לָךְ:
מָה קְלָלָה בִּלְוִיִּם אַף בְּרָכָה בִּלְוִיִּם.
וּמָה קְלָלָה בְּקוֹל רָם אַף בְּרָכָה בְּקוֹל רָם.
וּמָה קְלָלָה בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ אַף בְּרָכָה בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.
וּמָה קְלָלָה בִּכְלָל וּפְרָט אַף בְּרָכָה בִּכְלָל וּפְרָט.
וּמָה קְלָלָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן אַף בְּרָכָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין וְאוֹמְרִים אָמֵן.

 

[יוסף צ. הירשמן]

ועל ידי עבדי ה' הנביאים כתוב לאמר בספר יהושע (סוף פרק ט) איך נעשתה פרשה זו בפועל:

---

{לג} וְכָל-יִשְׂרָאֵ֡ל וּזְקֵנָ֡יו וְשֹׁטְרִ֣ים | וְשֹׁפְטָ֡יו עֹמְדִ֣ים מִזֶּ֣ה | וּמִזֶּ֣ה | לָאָר֡וֹן נֶגֶד֩ הַכֹּהֲנִ֨ים הַלְוִיִּ֜ם נֹשְׂאֵ֣י | אֲר֣וֹן בְּרִית-יְהוָ֗ה כַּגֵּר֙ כָּֽאֶזְרָ֔ח חֶצְיוֹ֙ אֶל-מ֣וּל הַר-גְּרִזִ֔ים וְהַֽחֶצְי֖וֹ אֶל-מ֣וּל הַר-עֵיבָ֑ל כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֜ה מֹשֶׁ֣ה עֶֽבֶד-יְהוָ֗ה לְבָרֵ֛ךְ אֶת-הָעָ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל בָּרִאשֹׁנָֽה:
{לד} וְאַֽחֲרֵי-כֵ֗ן קָרָא֙ אֶת-כָּל-דִּבְרֵ֣י הַתּוֹרָ֔ה הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה כְּכָל-הַכָּת֖וּב בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָֽה:
{לה} לֹֽא-הָיָ֣ה דָבָ֔ר מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר-צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-קָרָ֜א יְהוֹשֻׁ֗עַ נֶ֣גֶד כָּל-קְהַ֤ל יִשְׂרָאֵל֙ וְהַנָּשִׁ֣ים וְהַטַּ֔ף וְהַגֵּ֖ר הַהֹלֵ֥ךְ בְּקִרְבָּֽם:

לחץ כדי לכווץ...

הנה פסוקים לד-לה לא נתפרשו לנו בחז"ל, וגם רש"י לא פירש כלל מה קרא יהושע לפניהם.
ונראה לבאר שיהושע קרא אחר כך את הברכות והקללות שהובאו בהמשך, מיד לאחר י"א הארורין דפרשה זו.
ואם כן הוא, נמצא שבפסוק ל"ה מתבאר שמשה רבינו ציווהו לעשות כן, והיינו דזהו ציווי התורה.
ולפי זה זוהי משמעות הכתובים בפרשתן דסמך לאחר הארורין מיד לומר פרשת ברכות וקללות, לומר לך דאחר אמירת הברכות והארורין ע"י השבטים יקרא לפניהם את הברכות והקללות האלו.
וחידוש גדול הוא דהברכות והקללות נאמרו כדי לאמרם בפני ישראל בארץ ישראל דוקא, בעמידת השבטים בהר גריזים והר עיבל.

שור ראיתי שהרד"ק פירש כן דזהו משמעות הכתוב שקרא את "הברכה והקללה"

 

[יוסף צ. הירשמן]

מתרגום יונתן בן עוזיאל:

---

{יח} אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן:
לִיט דְיִטְעֵי אַכְסַנְיָא בְּאוֹרְחָא דְהוּא מְדַמֵי לְסַמְיָא הֲווֹן עַנְיַין כֻּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין אָמֵן:

---

{כד} אָר֕וּר מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן:
לִיט דְיִמְחֵי חַבְרֵיהּ בְּלִישַׁן תְּלִיתָאֵי בְּטוּמְרָא הֲווֹן עַנְיַין כּוּלְהוֹן כַּחֲדָא וְאָמְרִין אָמֵן:

---

*בלישן תליתאי = לשון הרע, וכן פרש"י שהכתוב מדבר בלשון הרע.

---

{כו} אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא-יָקִ֛ים אֶת-דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה-הַזֹּ֖את לַֽעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן:

בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ז [הלכה ד] נדרש כתוב זה וז"ל:

כתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. וכי יש תורה נופלת?
שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד.
רבי שמעון בן חלפתא אומר זה הבית [דין] שלמטן, דאמר רב חונה רב יהודה בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים.

ר' אחא בשם רבי תנחום ברבי חייה: למד ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור.
ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך.

ואמר רבי חנה רבי ירמיה בשם רבי חייה עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה. מאי טעמא [קהלת ז יב] כי בצל החכמה בצל הכסף. ואומר [משלי ג יח] עץ חיים היא למחזיקים בה.

---

ופירש הרמב"ן בפרשתן:
ידרשו בהקמה הזאת בית המלך והנשיאות שבידם להקים את התורה ביד המבטלים אותה ואפילו היה הוא צדיק גמור במעשיו והיה יכול להחזיק התורה ביד הרשעים המבטלים אותה הרי זו ארור וזה קרוב לענין שפירשנו.
ואמרו על דרך אגדה זה החזן. שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו. ולי נראה על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל כמו שמפורש במסכת סופרים (יד יד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה וגו' (לעיל ד מד) וכן נוהגין.

---