כי תבוא מדרשי חז"ל על פרשת התוכחה דמשנה תורה (2 צופים)

[יוסף צ. הירשמן]

מדרשי חז"ל על פרשת התוכחה דמשנה תורה (דברים כח טו-סט)

הקדמה לפרשת הקללות מתרגום יונתן בן עוזיאל:

---

כַּד פָּתַח משֶׁה נְבִיָא לְמֵימָר פִּתְגָמֵי אוֹכְחוּתָא הָאִלֵין אִתְרְגִישַׁת אַרְעָא וּשְׁמַיָא זָעוּ שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא קָדְרוֹן וְכוֹכְבַיָא כְנָשׁוּ זִיוְוהוֹן אַבְהַת עַלְמָא צְוָוחִין מִבֵּית קְבוּרְתְּהֶן וְכָל בִּרְיָיתָא שָׁתְקִין וְאִלָנַיָיא לָא טִלְטֵל זָאזֵיהוֹן
עַנְיַין אַבְהַת עַלְמָא וְאָמְרִין חֲבוֹל עַל בְּנֵינָן כַּד יְחוֹבִין וְיִמְטוּן עֲלֵיהוֹן לְוָוטַיָא אִלֵין הֵיךְ יָכְלִין לְסוֹבָרוּתְהוֹן וְדִלְמָא יֶעֱבַד בְּהוֹן שֵׁצְיוּ וְלָא תְהֵי זְכוּתִין מְגַנָא עֲלֵיהוֹן וְלָא יֶהֱוֵי גַבְרָא דִיקוּם וִיצַלֵי אַמָטוּלְתְּהוֹן
בְּרַת קָלָא נָפְלַת מִן שְׁמֵי מְרוֹמָא וְכֵן אֲמָרַת לָא תִדְחֲלוּן אַבְהַת עַלְמָא דַאֲפִילוּ פָּסְקָא זְכוּתְהוֹן דְכָל דָרַיָא זְכוּתְכוֹן לָא יִפְסוֹק וּקְיָימָא דְקַיֵימִית עִמְכוֹן לָא מְבַטְלָא וּתְהֵי מְגַנָא עֲלֵיהוֹן

---

והנה, התורה עצמה כתבה הקדמה לפרשת ברכות וקללות, הלוא היא בתחילת פרשת ראה:

---

{כו} רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: {כז} אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: {כח} וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: (ס)

ובמדרש רבה שם:
רַבָּנָן אָמְרֵי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא לְרָעָתָם נָתַתִּי לָהֶם בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, אֶלָּא לְהוֹדִיעָן אֵיזוֹ דֶּרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּבְחֲרוּ אוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁיִּטְלוּ שָׂכָר, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן (דברים יא, כו): רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם וגו'.

ב זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה יג, טו): שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ אַל תִּגְבָּהוּ וגו', מַהוּ שִׁמְעוּ וְהַאֲזִינוּ וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁמְעוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה וְאַל תְּדַבְּרוּ גְבוֹהוֹת, (ירמיה יג, טו): כִּי ה' דִּבֵּר, וְהֵיכָן דִּבֵּר (משלי טז, ה): תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב.
דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה וְאַל תַּגְבִּיהַּ אֶת אָזְנֶיךָ מִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תוֹרָה, כִּי ה' דִּבֵּר, וְהֵיכָן דִּבֵּר (משלי כח, ט): מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה.
דָּבָר אַחֵר, שִׁמְעוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה וְהַאֲזִינוּ לְדִבְרֵי תוֹרָה. מַהוּ וְאַל תִּגְבָּהוּ, אַל תִּגְבְּהוּ אֶת הַטּוֹבָה מִלָּבוֹא בָּעוֹלָם, כִּי ה' דִּבֵּר, וְהֵיכָן דִּבֵּר (ישעיה א, יט כ): אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ, וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.
מַהוּ אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם וגו', אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַסַּיִּף וְהַסֵּפֶר, יָרְדוּ כְּרוּכִים מִן הַשָּׁמַיִם, אָמַר לָהֶן אִם תַּעֲשׂוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אַתֶּם נִצּוֹלִים מִן הַסַּיִּף הַזֶּה, וְאִם לֹא תַעֲשׂוּ, אַתֶּם נֶהֱרָגִים בַּסַּיִּף הַזֶּה.
דָּבָר אַחֵר, אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם וגו', אָמַר רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְעֶבֶד שֶׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ הֲרֵי מוֹנַיִיק שֶׁל זָהָב, וְאִם לָאו הֲרֵי כְּבָלִים שֶׁל בַּרְזֶל. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל אִם עֲשִׂיתֶם אֶת רְצוֹנִי הֲרֵי הַטּוֹב וְהַבְּרָכָה, וְאִם לָאו, הֲרֵי הַקְּלָלָה, הֲרֵי שְׁתֵּי דְרָכִים לִפְנֵיכֶם, רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה.

ג דָּבָר אַחֵר, רְאֵה אָנֹכִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִשֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדָּבָר הַזֶּה בְּסִינַי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (איכה ג, לח): מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב, אֶלָּא מֵאֵלֶיהָ הָרָעָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הָרָעָה, וְהַטּוֹבָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הַטּוֹבָה.
דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חַגַּי וְלֹא עוֹד שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם שְׁתֵּי דְרָכִים, אֶלָּא שֶׁנִּכְנַסְתִּי לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין וְאָמַרְתִּי לָכֶם (דברים ל, יט): וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים.

---

הקדמה לקללות של משנה תורה מדברי הגמרא במסכת מגילה (לא:) וז"ל:

---

בְּתַעֲנִיּוֹת בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת וְאֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא אָמַר רַבִּי אַסִּי דְּאָמַר קְרָא מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּרָכָה עַל הַפּוּרְעָנוּת
אֶלָּא הֵיכִי עָבֵיד
תָּנָא כְּשֶׁהוּא מַתְחִיל מַתְחִיל בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּכְשֶׁהוּא מְסַיֵּים מְסַיֵּים בַּפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶן
אָמַר אַבָּיֵי
לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּקְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲבָל קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק
מַאי טַעְמָא הַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן רַבִּים אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה אֲמָרָן וְהַלָּלוּ בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲמוּרוֹת וּמֹשֶׁה מִפִּי עַצְמוֹ אֲמָרָן
לֵוִי בַּר בּוּטֵי הֲוָה קָרֵי וְקָא מְגַמְגֵּם קַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא בַּאֲרוּרֵי אָמַר לוֹ אַכְּנַפְשָׁךְ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אֲבָל שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה פּוֹסֵק

תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר
עֶזְרָא תִּיקֵּן לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרִין קְלָלוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים קוֹדֶם עֲצֶרֶת וְשֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה קוֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה
מַאי טַעְמָא אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רֵישׁ לָקִישׁ כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה הַשָּׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ
בִּשְׁלָמָא שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה אִיכָּא כְּדֵי שֶׁתִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ אֶלָּא שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אַטּוּ עֲצֶרֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא
אִין עֲצֶרֶת נָמֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הִיא דִּתְנַן וּבַעֲצֶרֶת עַל פֵּירוֹת הָאִילָן

תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר
אִם יֹאמְרוּ לָךְ זְקֵנִים סְתוֹר וִילָדִים בְּנֵה סְתוֹר וְאַל תִּבְנֶה מִפְּנֵי שֶׁסְּתִירַת זְקֵנִים בִּנְיָן וּבִנְיַן נְעָרִים סְתִירָה וְסִימָן לַדָּבָר רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה

---

ובתוספות שם מובא:
שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר''ה לסוכות בלא יוה''כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר
והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר''ה
וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב''ב דף פח: ושם) א''ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת ב''ו הקב''ה בירך ישראל בכ''ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר
ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר''ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף
לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר''ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר''ה
ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת:

---