חנוכה מהיכן מקור השם 'חנוכיה' ? (1 צופה)

[התורה]

ראיתי מר' אברהם ב"ר שמואל מיוחס בעל שדה הארץ,
דלא קראוה 'מנורה' בכדי שיבדילו בינה ל'מנורת הקודש'.

 

[בן תורה]

עברית (בן יהודאית).

 

[עוזי ומגני]

ראיתי מר' אברהם ב"ר שמואל מיוחס בעל שדה הארץ,
דלא קראוה 'מנורה' בכדי שיבדילו בינה ל'מנורת הקודש'.

לחץ כדי לכווץ...

מענין לענין באותו ענין...
ראיתי פעם
[בסתמא גם כאן בפורום כבר הובא]
שהתי' על קו' הב"י [שהגרי"ש אלישיב אחזו להתי' הכי אמיתי]
שבאמת חנוכה היה ראוי להיות ז' ימים אבל פחדו שיעשו מנורה עם ז' קנים שהוא איסור וע"כ תיקנו ח' ימים
וסמכו ע"כ שימצאו לכך תירוץ

 

[הצעיר שבחבורה]

ראיתי מר' אברהם ב"ר שמואל מיוחס בעל שדה הארץ,

לחץ כדי לכווץ...

עברית (בן יהודאית).

לחץ כדי לכווץ...

בתחילת סימן לח

 

[שלמה ו.]

מהמכלול
החנוכייה נקראת במקורות וברוב ספרי ההלכה "חנוכה"[1], "מנורה" או "מנורת חנוכה"[2]. עד היום השם הנפוץ לתשמיש קדושה זה בגולה, הוא "מנורת חנוכה" או סתם "מנורה". השם "חנוכייה" רווח בקרב היהודים הספרדים בארץ ובארצות הבלקן (בכתיב שונה ובהטעמה מלעיל - "חנוקיאה")[3], והוא הוכנס לעברית בשנות ה'תר"ס בירושלים על ידי חמדה, אשתו של אליעזר בן-יהודה[4]. במסורת יהדות תימן המנורה נקראת פשוט "חנוכה". אין כל צורך הלכתי להדליק נרות בחנוכייה ואפשר להדליק נרות בכל צורה שהיא, אך ברוב תפוצות ישראל נהגו להדליק במנורה מעוצבת בעלת כלי קיבול מתאימים.

שמות
המילה "חנוקיאה" רווחה בקרב היהודים הספרדים בישראל ובארצות הבלקן[5], והמילה "חֲנֻכִּיָּה" נכנסה לעברית בסוף המאה ה-19 בירושלים על ידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה.

במקורות וברוב ספרי ההלכה, היא נקראת "מנורת חֲנֻכָּה" ובקיצור "מנורה", וכך עדיין מקובל לקרוא לה מחוץ לישראל[6]. כך גם במסורת יהדות תימן נקראת בערבית "מסרג'ה" (=מנורה), הרב יצחק רצאבי מעודד להמשיך להשתמש בשמה המקורי (שולחן ערוך המקוצר, חלק ג' עמוד רסו, קובץ דברי חפץ, חלק ה' עמוד רד).

 

[שלמה ו.]

עברית (בן יהודאית).

לחץ כדי לכווץ...

השם "חנוכייה" רווח בקרב היהודים הספרדים בארץ ובארצות הבלקן

לחץ כדי לכווץ...

מקור השם חנוכייה​

מאמר זה עוסק במילה חנוכייה. חמדה בן-יהודה (1873–1951), אשתו השנייה של אליעזר בן-יהודה, השתמשה בה לראשונה במדורה 'מכתבים מירושלים' בעיתון הצבי שבעריכת אליעזר בן-יהודה בשנת תרנ"ז (1897). היא מעלה שם דברים ששמעה מספרדי מארץ ישראל, שביקר בבית גביר בחוץ לארץ, ובביתו הייתה חנוכיית זהב, שדלקו בה חמישה נרות. וכך כתבה: "וחנוכיה של זהב נוצצת ומזהרת היתה תלויה באמצע הסלון הגדול והגבוה". על המילה חנוכייה לגלג משה יהודה לייב ליליינבלום (1843–1910), סופר ומראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה, ואמר שאין לחנוכייה ולפועל חנך כל קשר, ובשם זה נוכל לקרוא גם את הסובבת (כלומר סביבון).

ככל הנראה אין החנוכייה המצאה של חמדה בן-יהודה, הואיל ובקרב היהודים הספרדים בארץ ישראל ובארצות הבלקן רווחה המילה חנוכייה בהטעמת מלעיל כשם המיוחד למנורת החנוכה. מבחינת גזירתה הריהי המילה חנוכה בסיומת +ייה הספרדית המקובלת, שמקורה בערבית של ימי הביניים. חמדה בן-יהודה אימצה אפוא את השם הספרדי-היהודי הזה, וחידושה מסתכם בעברותו בהטעמת מלרע בדומה למילים עבריות אחרות, כגון שמשייה ומטרייה, שאף בהן ניכרת השפעת הסיומת הערבית.

השמות לחנוכייה עד שנת תרנ"ז היו מנורה, מנורת החנוכה והמנורה אשר לחנוכה. שמות אלו המשיכו להתקיים גם אחרי פרסום המאמר בצבי. למשל, מרדכי נרקיס (1898–1957) כתב בשנת 1939 את הספר מנורת החנוכה, הדן בעצוב של חנוכיות במרוצת הדורות. זאת ועוד, בשירו של שמואל בס (1899–1949) 'שיר החנוכה' משנת 1942 נכתב "לכולנו מחכה מנורת החנוכה".

לחץ כדי לכווץ...

 

[נחמן זייתוני]

במקורות וברוב ספרי ההלכה, היא נקראת "מנורת חֲנֻכָּה" ובקיצור "מנורה", וכך עדיין מקובל לקרוא לה מחוץ לישראל[6]. כך גם במסורת יהדות תימן נקראת בערבית "מסרג'ה" (=מנורה), הרב יצחק רצאבי מעודד להמשיך להשתמש בשמה המקורי (שולחן ערוך המקוצר, חלק ג' עמוד רסו, קובץ דברי חפץ, חלק ה' עמוד רד).

לחץ כדי לכווץ...

אין לקרוא ל"מנורת חנוכה" בשם "חנוכיה"!

דרישה וחקירה אחר מנהג מעט מקהילות ישראל להשאיר את מנורת חנוכה לפני ואחרי ימי החנוכה. מנהג ישראל בכל הדורות לקרוא למנורת חנוכה בשם "חנוכה". מקור השם "חנוכיה" הגיע מאותם הממשיכים את שורש יון גם בזמנינו, וצריך להסביר זאת לציבור בנועם.

מתוך "שערי יצחק" – השיעור השבועי הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א – פוסק עדת תימן

בקובץ דברי חפץ [חלק ה', מאמר מנורת חנוכה, עמ' קצ"ט] ישנו מאמר שלם שכתבנו בנושא הזה, כי בכל הדורות קראו לכך 'מנורת חנוכה', או 'חנוכה', כפי שכותב הזכר דוד. אבל לכך, עורך העלון לא התייחס.

במאמר מנורת חנוכה [שם] הבאתי לכך מקורות, גם הבן איש חי כותב בלשון זו, 'מניחים את החנוכה', וכן הר"ר אברהם חמוי מארם צובא, וכעת אנחנו רואים כי גם באיטליה כתבו כך, הבאנו ירושלמי [במסכת שבת פרק ב' הלכה א'] שכתוב כך, 'אסור לראות מטבע לאור החנוכה'. למנורה קראו בשם 'חנוכה'. כך שמה. וכן רב האיי גאון, והבאנו ראיות גם מהרמב"ם, שכך הוא הסגנון. וכן הזכר דוד, שעורך העלון הביאו בעצמו, כותב כך, 'להזמין החנוכה'.

[בעיקבות השיעור, שלחו לי כמה אברכים יקרים מה שנדפס כעת בקובץ מה טובו אהליך יעקב [גליון 1], שם בדף קס"א מובא בשם ידידנו הרה"ג ישי מזלומיאן שליט"א [באות ד'] בזה"ל, בקהילות פרס לא השתמשו במלה "חנוכיה", אלא "להדליק חנוכה" או "להדליק נרות". ובהערות שם הוא מביא ממה שכתבנו בנדון זה, אני שמח ומודה להשי"ת שהתעוררו לכך. כנראה אם לא עוררנו זאת, היה הדבר נשכח גם מהם].

וכפי שכבר אמרנו, הכי הרבה, אם למישהו קצת מפריע שגם הימים נקראים חנוכה וגם המנורה, בסדר, שיגיד 'מנורת חנוכה'. אפשר. אבל השם הזה שהמציאו, חנוכה, לא היה ולא נברא, והוא בבחינת בל ייראה ובל יימצא.

לענייננו אני אומר כך, עד שבאים לתת טעם למנהג נידח של איזה קהילות שאין לו יסוד מוסד, ולדעתי טעם זה אינו טעים... עכ"פ יותר חשוב היה שלא להשתמש במלה החדשה שהמציאו למנורת חנוכה. חושבני, כי עדיף היה יותר להקפיד בכך, ולכל הפחות להעיר על כך.

בפרט נתעוררתי שנחוץ לדבר שוב על הנושא, כיון שהראו לי בעלון בית נאמן [גליון 188, וישלח ט"ז כסלו התש"פ, הערה 32] כתוב כך, המלה "חנוכיה" זו מלה חדשה של היום, כאילו "חנוכה" זה שם החג ו"חנוכיה" זה המנורה. אבל זו לא מלה פסולה. היום יש אנשים שכל מלה חדשה שישמעו נלחמים בה בחירוף נפש, אבל לא עושים ככה, ואפשר לומר "חנוכיה". אם הרב עובדיה כותב "חנוכיה", זה מספיק. ולא צריך לחפש עלילות ולריב כל הזמן. היום חרדים אוכלים אחד את השני, וזה טירוף, כי השטן מבלבל להם את המוח. ראיתי פשקוויל כאן "אוי לך ארץ שבאים רשעים לבני ברק", מלחמות בין חרדים לחרדים וכו'.

אינני יודע, למי הוא מתכוין? מי אלה אשר 'נלחמים על זה בחירוף נפש'? לא מכיר.
אכן הדבר נכון שהרב עובדיה יוסף משתמש במלה הזאת, ולאו דוקא הוא, אלא עוד בהרבה ספרי הלכה בזמנינו.

שאלה מהקהל: שמתי לב שהפוסקים האשכנזים כן כותבים את המלה הזאת חנוכיה, הם לא כותבים מנורת חנוכה.
תשובת מרן שליט"א: ישנם כאלה.

שאלה מהקהל: בספר ארחות שבת הוא כותב 'מנורת חנוכה'. וכן בפסקי תשובות, תמיד כתוב "מנורה". לא נז' חנוכיה כלל ועיקר.
תשובת מרן שליט"א: נכון, ישנם כך וישנם כך. לא כולם.

דרך אגב, אם אתה מזכיר את האשכנזים, דוקא הגר"ח קנייבסקי שליט"א הסכים עמנו, כמובא בספר דולה ומשקה (קרית ספר ה'תשס"ו) דף שס"ח בשמו, נכונים דברי הטוענים כי אין להשתמש במלה חנוכיה, שאין לה מקור בש"ס ובפוסקים, והיא מהשפה העברית [עיין שיעור מוצש"ק וישב ומוצש"ק וישלח שנת ה'תשע"א].

האמת היא, שכבר רמזתי על כך במאמר 'הנרות הללו' [הובא שם בקובץ דברי חפץ דף ר"ז אות ו'], וצר לנו לראות שנתפשטה המלה חנוכיה בפשיטות אפילו בקרב בני תורה, ואף בספרי הלכה וחידושים שנתחברו ונדפסו בזמנינו לרוב, באין מכלים דבר.

השאלה היא, אם הרב עובדיה יוסף היה יודע מהיכן באה המלה הזאת, אם היה ממשיך כך? מן הסתם היה חוזר בו.

היום בשפה העברית, ישנן מלים רבות שהמציאו בעברית, והן נכנסו ללשוננו, לצערינו. איננו יכולים להילחם נגד זה, זאת מלחמה אבודה. חלק מן המלים, הם דברים משובשים. אבל אם היה אפשר, שלא להשתמש במלים הללו, הדבר היה טוב. כפי שכתבו על הגרי"ז מבריסק, שהוא לא היה משתמש במלים החדשות שהמציאו.

הבאנו במאמר בדברי חפץ שם את דברי החתם סופר, שמפני קדושת ומעלת לשון הקודש, בחרו חז"ל בעלי המשנה והתלמוד והמדרשים, להוסיף מלים משאר לשונות האומות, ולא המציאו וחידשו מלים בדרך לשון הקודש, כי לא רצו להוסיף על הלשון שבו ניתנה התורה, שהלשון הזה נאמר בעמקו ובדקדוקו מן השמים ע"כ. לכן חז"ל השתמשו במלים יווניות רומיות, ולא רצו להמציא מלים שנראות לשון־הקודש.

יתירה מכך כותב הרמח"ל בספרו לשון לימודים חלק ב' לימוד ד', שמזהיר שלא לגזור פעלים ושמות מדעתנו, מפני שחכמת הדקדוק שבידינו איננה שלימה. ועוד, כי לא אנחנו המצאנו את לשון הקודש עד שנסדרהו כפי חפצנו, אך הוא רם ונישא ושרשו גבוה. לשון הקודש זאת השפה של הקב"ה, וכי אנחנו יכולים להמציא מלים חדשות?

כגון לגבי הכלים החדשים שלא היו בעבר, שצריכים להמציא להם מלים, עדיף לומר אותם בלשון אומות העולם, ולא לעשות מלה מתאימה בלשון הקודש, כיון שבכך אנחנו כביכול מתערבים ביסודות השפה. לכן, לכל הפחות צריכים למעט בכך, כמה שאפשר.

אבל בנדון דידן, לגבי מנורת חנוכה, צריכים להבין את הנקודה העיקרית, את יסוד הדבר, כיון שלא ירדו כאן לשורש העניין.

ישנן מלים רבות, וגם הנוגעות לימי חנוכה, כגון המלה סביבון, היא לא היתה ולא נבראה. וכן המלה סופגניה. בודאי שאלו מלים חדשות. אבל הנקודה היא, כי לגבי 'מנורת חנוכה', החפץ שעל שמו נעשה הנס, פך השמן הטהור, כיצד אפשר להשתמש לגביו במלים שהמציאו אויבי התורה?

הרי מי ש'החיה' את השפה העברית, אינני רוצה להזכיר את שמו, הוא היה מחלל שבת, רשע גמור, מין ואפיקורוס, כמה פעמים החרימו אותו רבני ירושלם עיקו"ת. גם לפני שהוא נפטר הוא לא חזר בתשובה, כי הוא נפטר עם העט בידו ביום שבת. נפטר תוך כדי זה. רח"ל. ואשתו, היא שהמציאה את המלה חנוכיה.

מי יודע זאת? הרב עובדיה יוסף ידע את זה? הרב מאיר מאזוז יודע את זה?

אנחנו טרחנו לראשונה והלכנו לברר את הדבר מהשרשים שלהם, היום יש אקדמיה ללשון העברית, ביררתי עם מישהו 'מבפנים', מתוך המומחים שלהם, הוא הלך ובדק בספרים, ואמר לי כי אכן אשתו היא שהמציאה את המלה הזאת.

אתם יודעים מי היתה אשתו? היא הראשונה שהעיזה לצאת בירושלם עם מכנסיים. אלה מייסדי הפריצות. אלה הם המתיוונים, אלה נגד המנורת חנוכה, נגד פך השמן הטהור. אז לקרוא למנורה בשם שהם המציאו? חנוכיה? שאנחנו נשתמש, במלה שהם המציאו? אלה שבאו משורש יון, מהחושך של יון? להשתמש בזה לגבי האור של החנוכה? זאת סתירה מיניה וביה. זהו עומק העניין.

לגבי מלים אחרות, נו, יתכן. אבל חפץ קדוש, ובפרט החנוכה, ובפרט שכל החנוכה זה נגד יון, ונגד המתיוונים שבעוה"ר רצו להחשיך את עיניהם של ישראל, זה לא מתקבל על הדעת. גרוע.

אינני חושב שצריך 'להילחם' נגד זה, ואין מה להילחם. אינני מכיר כאלה שנלחמים. ואם יש, אולי הם ניצוץ מן החשמונאים. אבל אני מבין מדבריו, שישנם כאלה הנלחמים, אינני יודע, אינני חושב שצריכים להילחם, אלא פשוט צריכים להסביר, כי לא מבינים בעצם מה הבעיא. אם הציבור היה מבין, אם הרבנים ומחברי הספרים היו מבינים, שבעצם המלה הזאת באה משורש הטומאה, מהשורש שנגד פך השמן הטהור, הם היו מבינים את הסתירה מיניה וביה שיש בכך.

בשבת דף כ"ג. מבואר שנשים חייבות בנר חנוכה, כיון שאף הן היו באותו הנס. וברש"י שם מסיים, שעל־ידי אשה נעשה הנס יעו"ש. בנ"ד בזמנינו ע"י אשה רשעה, קוראים כיום למנורת חנוכה בשם חנוכיה... וכדי בזיון וקצץ.

מישהו שאל שם כך, היכן השתמשו במִלה זו לראשונה? מי הטביע אותה?

תשמעו את התשובה, המנורה בעלת שמונת או תשעת הקנים שמשתמשים בה להדליק נרות חנוכה, נקראת "מנורה" בלשון הקודש. המלה מנורה מוזכרת פעמים רבות בתורה שבכתב ושבע"פ. המלה העברית חנוכיה, הומצאה על ידי חמדה בן-יהודה, אשתו של אליעזר בן-יהודה, ופורסם לראשונה בעיתונם "הצבי" בשנת 1897.

המצאה זו היתה מאוד שנויה במחלוקת אפילו בחוגי המשכילים.
דהיינו, אפילו בין החילונים, 'המשכילים' לפי דעתם, ליתר דיוק 'כסילים', גם הם התווכחו על כך. אינני יודע מה היה הנידון שלהם, אבל גם מבחינת הדקדוק המלה הזאת איננה נכונה, גם מבחינת הלשון. שהרי כשאומרים חנוכיה, כאשר מוסיפים את האות יו"ד, זה או להקטין או להגדיל. נו, וכי זה חנוכה קטן? או חנוכה גדול? דהיינו, גם אם נאמר שזה כמו [שיר השירים ח', ו'] שַׁלְהֶבֶתְיָה, שזה בא להוסיף, אבל בנ"ד זה לא נכון. לא מצאנו דבר כזה בדקדוק. יש שלהבתיה, וכן מאפליה, צדקתך כהררי אל, שהרד"ק מסביר כי כשרוצים לומר על דבר שהוא גדול מאד, מוסיפים יָה, או אֵל יעו"ש. אבל עכ"פ לא משנים את המלה. הכי הרבה, היה 'חנוכַּיה'. אם רוצים לומר שזאת מנורה קטנה, אם נניח כך, להבדיל מן המנורות הגדולות, ממנורת בית המקדש, היה צ"ל מְנוֹרִיָּה. א"כ גם מבחינת הדקדוק זה לא נכון. יכול להיות שזה מה שטענו 'המשכילים' האחרים. הרי הם התווכחו בינם לבין עצמם.

המשכיל הידוע משה ליב ליליינבלום התנגד נחרצות למלה זו ולעג לה במאמרו "להרחבת השפה". אולם זה הוא הביטוי הנפוץ בעברית המודרנית. (תוצאות חיפוש המילה מנורה במאגר ספרות הקודש, ויקימילון ערך חנוכיה, לשוננו לעם כד, עמ' 98, מאמרו של משה ליב ליליינבלום להרחבת השפה).

שו"ר דברים ארוכים בענין זה, ראה קובץ אור ישראל ניו־יורק מאנסי טבת ה'תשס"ה גליון ל"ח דף רמ"א בשם ספר עיוני הלכות (רבינוביץ) דף תק"ו אות ל'. שו"ת שדה הארץ לרבי אברהם ב"ר שמואל מיוחס מחכמי ירושלים (נפטר בשנת תקכ"ח), שלוניקי תקמ"ד, ח"ג סו"ס מא. ישנם כאלה שהביאו מקור משו"ת שדה הארץ, להר"ר אברהם מיוחס, אבל גם זה לא נכון. בלשון לאדינו ישנה מלה דומה, וחשבו שזהו המקור. אבל הדבר אינו נכון. כמו שהסברתי בדברי חפץ הנז' לעיל.

ולבסוף הוא מביא, ומאמר מנורת חנוכה מתוך ספר נפלאות מתורתך פרשת תרומה על הפסוק "תיעשה המנורה" [שמות כ"ה, ל"א] לגאון הרב יצחק רצאבי שליט"א המאריך בענין ומתייחס גם למקורות הנ"ל. הוא מביא את המאמר שלנו, ברוך ה' שהוא ראה זאת, וציין לזאת.

השם חנוכיה, מטמא את פך השמן הטהור. הוא פסול ומוקצה מחמת מיאוס.
אי אפשר להאריך עוד בנושא זה, צריך לקרוא את המאמר, ויש לי עוד הרבה דברים להוסיף בעניין, אבל צריך עכ"פ לדעת ולפרסם שמקור המלה 'חנוכיה' הוא מקור טמא, וזה נגד החנוכה. לכן, צריך לעשות 'ביעור חמץ', ולהוציא את המלה הזאת מתוכנו. וכפי שאמרנו, להסביר בדרכי נועם שזהו דבר חמור.

 

[נדיב לב]

ראיתי מר' אברהם ב"ר שמואל מיוחס בעל שדה הארץ,
דלא קראוה 'מנורה' בכדי שיבדילו בינה ל'מנורת הקודש'.

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח. לפני שבע שנים כתבתי כעין זה מדוע יש שמכנים וכותבים חנוכיה ולא מנורה.
"בכדי שלא יטעו אנשים שנרות חנוכה דומים למנורה בצורתם, שבע ולא שמונה, יש ענין לתת להם שם אחר חנוכיה ולא מנורה".

ומצאתי בספר טעמא דקרא למרן הגר"ח כתב בזה"ל: מה שהקשה הב"י למה תקנו ח' ימים הרי ביום הראשון לא היה נס. יש לומר שלא רצו לעשות ז' ימים כדי שלא יבואו לעשות מנורה בת ז' קנים שזה אסור כמ"ש בר"ה כד: לכך עשו ח'. שוב שמעתי כן בשם מו"ח שליט"א עכ"ל.

אמנם במ"ב ועוד פוסקים נקטו לשון מנורה כפי שהיה שגור בפיהם. ובכלל חזינן שדימו לענין כמה מילי נרות למנורה, לגבי סדר ההדלקה, והידור השמן, ואיסור השתמשות וכיו"ב.

 

[נדיב לב]

עברית (בן יהודאית).

לחץ כדי לכווץ...

לפי מה שהובא כאן השתמשו בזה מכבר דוברי הלאדינו, וכן נכתב טעם הוגן מדוע יש שנהגו לכנות אותה בשם אחר ממנורה.
ולכן אשאל, האם כל מילה שבן יהודה אימץ (לא חידש!), כזו שיהודים השתמשו בה מדורי דורות, נחשב לשפת העברית המחודשת? האם בן יהודה קנה אותה בשינוי רשות בלא קנין... שנחשיב את המילה על שמו? כלך לקנאות בנידו"ד.

 

[רבי]

המילה חנוכיה גם אם נכתבה ע"י בן יהודה וחבריו לא קרה כלום.

היא אומצה ע"י הגאון רבי אברהם מיוחס בספרו 'שדה הארץ' המובא לעיל, והרב הנ"ל היה קדוש וטהור אחיו של הראשון לציון "פרי האדמה" שחי בערך לפני 300 שנה בתקופת החיד"א.
אז כנראה שזה היה שגור בפי כל ורק הפרוצה הנ"ל לקחה חסות על המילה.