מה טעם הכפילות: "פרו וישרצו", "ותמלא הארץ" (1 צופה)

[התורה]

(א', ז'-ח') "ובנ"י פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד", ואח"כ כפל "ותמלא הארץ אותם", וצריך להבין מה טעם כפילות זו

 

[הצעיר שבחבורה]

רשב"ם - פרו: בהריון: וישרצו: לידה, שלא שיכלה הרחם, שבכל מקום קטנים קרויים שרץ על הארץ: וירבו: גדלו ונעשו הקטנים גדולים, שלא מתו בקטנותם: ויעצמו: שלא מתו אנשים, אלא חיו הרבה ועצמו במאד מאד עד שנתמלאה הארץ אותם.

מלבי"ם - הנה פרו, ר"ל שהולידו בנים, וישרצו שזה מורה ההפראה היתרה שלא כדרך טבע בני אדם רק כטבע השרצים שיולדות הרבה ולדות בפעם אחד, ובדרך הטבע שהאשה שיולדת תאומים וכ"ש יותר מזה לא יתקיימו, והם רבו, והגם שראוי שיהיו חלושים ורפויי כח, הם עצמו בכח וגבורה במאד מאד עד שצר להם ארץ גשן ותמלא הארץ אותם, ובזה התבטל החשיבות שהיה להם מצד מעוט מציאותם:​

 

[הצעיר שבחבורה]

גור אריה שמות פרשת שמות פרק א פסוק ז

שהיו יולדות ששה בכרס אחד. פירוש דלמה כתב לשון "וישרצו", דאף על גב דכתיב (בראשית ט, ז) "שרצו בארץ", הך "שרצו בארץ" רוצה לומר על השריצה וההליכה בארץ, כי שריצה נאמר על הרחישה שהוא נע ונד הנה והנה, אבל "וישרצו" דהכא דמשמע על ההולדה - למה נאמר לשון שריצה, ותירץ 'שהיו יולדות ששה בכרס אחד', כמו השרצים שיולדות הרבה. ועוד הוי ליה לסמוך "וירבו" אצל "פרו", דכתיב בכל מקום "פרו ורבו", אלא לכך כתיב "פרו וישרצו" להודיע כי "פרו" שנזכר כאן - היו כמו השרצים שהם מולידים יותר מאחד, והשתא "וירבו" בא לתוספות, כי "וישרצו" אינו משמע רק שהיו מולידים דרך ריבוי, ושמא הם שנים בלבד, לכך קאי עליו "וירבו" להוסיף, וכן "ויעצמו". ואילו כתב 'פרו ורבו וישרצו' לא הוי משמע רק שהיו מתרבים, ולא שהיו מולידים הרבה ביחד. ומה שאמר 'ששה' למדו בב"ר "פרו" א', "וישרצו" ב', "וירבו" ג', "ויעצמו" ד', "במאד" ה', "מאד" ו'.​