שלח מה צריך לעשות עם חוט של ציצית שנקרע? (1 צופה)

[התורה]

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם (במדבר טו, לח)

השלכה לאשפה​

חוט של ציצית שנקרע, כולו או חלקו, לדעת המחבר בשולחן ערוך (או"ח סי' כא, א) אפשר לזרוק את החוט לאשפה, מפני שאין קדושה בגוף המצוה של הציצית [רק כל זמן שהם מחוברים לטלית אסור להשתמש בהם, משום ביזוי מצוה]. אולם מוסיף המשנה ברורה (סק"ג בשם הפרי מגדים) שגם לדעת המחבר אסור לעשות בהם שימוש מגונה כגון לקנח עצמו בהם.

זאת ועוד, החיד"א בברכי יוסף (או"ח סי' ט"ו) שכתב שגם לדעת המחבר, ההיתר לזרוק לאשפה הוא רק מעיקר הדין, אבל מנהג טוב הוא שלא לזורקו לאשפה.​

ללא גניזה​

מנגד, דעת הרמ"א, שהחוטים שנקרעו אמנם אין חייבים בגניזה, אבל אסור להשליכם לאשפה או למקום מגונה אחר, כיון שנעשה בהם מצוה, אלא ישליכם בסתם מקום שאינו מבוזה.

מוסיף הרמ"א, שיש המדקדקין לגנוז אותם, 'והמחמיר ומדקדק במצוות תבוא עליו ברכה'. ובבן איש חי (לך לך אות יט) הכריע בכל זה כדעת הרמ"א.​

סימניה בספר​

במשנה ברורה (סק"ח) מביא בשם מהרי"ל, שאם נקרע חוט של ציצית, יניח אותו בתוך הספר להשתמש בו כסימן, או שיעשה בהם איזה מצוה אחרת, 'דהואיל ואיתעביד בהו מצוה חדא, יתעביד בהו אחריתא'.​

ספר – אינו גניזה​

אולם כתבו האחרונים (מור וקציעה סי' כ'; מקור חיים לחות יאיר ועוד), שהכוונה היא רק להכניס את החוט לספר כדי להשתמש בו לצורך מצוה, אבל אין לגונזו סתם בתוך הספר, כי אין לעשות גניזה מספרי קודש.​

הלכה למעשה:​

לדעת המחבר מותר מעיקר הדין לזרוק לאשפה חוט ציצית שנקרע, ורק מנהג טוב שלא לעשות כן. ולדעת הרמ"א, אסור להשליכו לאשפה, אך גם אינו חייב גניזה, ויש מחמירים לגונזו, ויש נוהגים להשתמש בחוט עבור סימן בספר או מצוה אחרת.

תורה שבכתב​