קרח מה ראה קרח לחלוק על הכהונה, פרשת פרה אדומה ראה (1 צופה)

[געגועים]

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו.

בכתב סופר (פרשת חקת): שמעתי דאיתא במדרש: "כתיב במחלוקת קרח ויפול משה על פניו, פרשת פרה אדומה שמע, דכתיב וזאת חקת התורה". והוא תמוה. ונ"ל כי קרח התייצב עצמו נגד משה ואמר כי כל העדה כולם קדושים, כולנו שמענו בסיני אנכי ולא יהיה, ומפרשים כי כפר שחוץ מזה [ששמעו בסיני] אמר משה מדעת עצמו, והנה בדבר שיש בו טעם ונוטה לשכל, בקל יש להאמין כי ה' ציוה, אבל בדבר חוק שאינו מסכים עם השכל, קשה להאמין לאדם, והנה בכל המצוות היה משה יכול להסביר ולהבינם ולהטעים טעם לשבח עד שישכילו ויאמינו כי ה' ציוה ולא משלו הוא, אבל פרשת פרה אדומה אם כי משה ידע טעמה, וכאמור במדרש ויקחו אליך לך אני מגלה טעמו ולאחרים חוקה, אבל לא הותר למשה לגלות טעמה, כי גזירה היא שתהיה חוקה, כמ"ש וזאת חוקת התורה לאמור שהיא חוקה, ולכן נפל משה על פניו במחלוקתה של קרח ותש כחו, לאשר במצוה זו בודאי יכחישו אותו ולא יאמינו לו. עכ"ל.

והנה מדרש פליאה הנ"ל שהביא הכתב סופר תואם להפליא עם מדרש פליאה שמביא אביו החתם סופר: "מה ראה קרח לחלוק על הכהונה, פרשת פרה אדומה ראה". ולהנ"ל הביאור הוא שקרח ראה שמשה רבינו אינו יכול להסביר את טעם המצוה של פרה אדומה כי לא הותר למשה לגלות טעמה, ומזה הביא ראיה לחלוק גם על הכהונה.

ואתי שפיר גם עם מ"ש בחתם סופר: זאת חקת התורה מתרגם דא גזירת אורייתא, שהוא לשון גזירה וצער, למרע"ה היה צער שהקב"ה גילה לו הסוד, ונוח היה לו שלא ידע ממה שידע ולא לגלות לאחרים. עכ"ל. ולהנ"ל, נוסף גם הוא הצער שהיה למרע"ה שנחלק קרח על הכהונה בגלל שאינו יכול להסביר את טעם המצוה של פרה אדומה.

והנה חז"ל (סנהדרין קי.) אמרו וישמע משה שחשדוהו באשת איש, אולי זה רמז על פרשת פרה אדומה, שפרה מרמז על בחי' חכמה ובינה, אבא ואמא, כמו שרמזו חז"ל תבוא האם ותקנח צואת בנה (מאור ושמש עיי"ש), וזהו חשדוהו באשת איש אבא ואמא, שחשדו אותו שאמר מצוה זו מדעת עצמו, לפי שלא הסביר להם טעם המצוה של פרה.

ואפשר לבאר "פרשת פרה אדומה ראה", שראה שמשרע"ה יודע טעמי פרה אדומה והוא אינו יודע טעמי פרה, ולא הסכים לכך, דאי' בלב שמחה (חקת אמרים) במדרש אמר לו הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חקה, והטעם כדאי' שהפרה היא כפרה על מעשה העגל, לכך רק משרע"ה שלא היה בחטא העגל כלל היה יכול להשיג טעמה, לך אני מגלה, והטעם שלא נודע טעמה גם לשבט לוי, אף שגם הם לא היו בחטא העגל, הוא משום כבודו של אהרן, כדאי' בספרים. עכ"ל. ולזאת לא הסכים קרח שמשום כבודו של אהרן הוא צריך להפסיד.

אבל האמת הוא שאם לא היה חולק על משרע"ה אולי היה זוכה לדעת טעמי פרה, [כי ליחיד הותר שיתגלה הטעם, וכמו שדקדק שם בלב שמחה הלשון ולאחרים חקה, לשון רבים, אבל לאחד יחיד אפשר שהותר שיתגלה לו הטעם, והוא יהושע וכו' עיי"ש], אלא שקרח גרם לעצמו שלא יוכל לדעת טעמי פרה אפי' שלא היה בחטא העגל, לפי שחלק על משרע"ה, ומחלוקת יותר גרוע מחטא העגל, כמו שמוכיח בשבט מוסר (פרק לז) דבמעשה העגל לא נפסק המן, ובמחלוקתו של קרח לא ירד באותו יום מן. ומחלוקת על צדיק הדור עוד יותר גרוע, א"כ בזה שחלק על משה גרם לעצמו שלא יוכל לדעת טעמי פרה.

עוד אפשר "פרשת פרה אדומה ראה", שראה שהוא בן יצהר, בן השמן, כדאי' במדרש, ושמן זה חכמה, ולכן חשב שיכול להבין טעמי פרה, ואם אינו יודע טעמי פרה מוכח שמשרע"ה אמר מצוה זו מדעת עצמו.

ודרך צחות דאמרו במדרש שקרח בדק בשמא, בן יצהר בן השמן, וא"כ לו ראוי הכהונה, ומנין למד שאפשר לבדוק בשם, פרה אדומה ראה, שראה שיקבל דמה בן נתינה בשכרו פרה אדומה, ולמה דווקא שכר זה, לפי שבדיק בשמו דמה, נתן לו בשכרו פרה אֲדֻמָּה.​