חידה בהלכה מותר בשבת ואסור בחול המועד (1 צופה)

[אחד יחיד]

אף לסוברים שחוה"מ אסור במלאכה מדרבנן?

 

[עמוסיך]

אם זה לא מלאכה -
תפילין? (מג"א או"ח שח ד)

רקע: השו"ע (או"ח לא) פסק - ע"פ הזוה"ק - שאסור להניח תפילין בחוה"מ וחייב מיתה - וכ"ש בשבת [כי מערב אותות וכו']
ובהלכות מוקצה [שח] כתב בב"י "והתוספות כתבו בסוף פ"ק דיו"ט (טו. ד"ה הכי) שאם ירצה אדם להניח תפלין בשבת אין איסור בדבר כלל כי מה שאמרו (מנחות לו:) יצאו שבתות וימים טובים - שהם עצמם אות, היינו שאין צורך להניח בהם תפלין אבל אם הניחם אין איסור בדבר וכך הם דברי רש"י (ביצה טו. ד"ה זוג) והר"ן (ח. ד"ה רב)". וכו' וכך נראה דמסיק!.
ובאמת מקשה עליו טובא המג"א, איך כאן מתיר בפשטות מש"כ לעיל שחייב מיתה?! ועוד שאף מהתוס' משמע שאסור בכ"א.

ויש ליישב כי מה שלא נחת הב"י לדברי הזוהר כאן מכיוון שמדבר מדין מוקצה, דמדין מוקצה באמת יוכל להניחו כמוש"כ המשנ"ב (לא סק"ה) שאסור להניחן "משום לאו דבל תוסיף, והוא שהניחן לשם מצוה אבל במניחן שלא לשם מצוה אין בו משום בל תוסיף וגם משום זלזול אין בו". כגון שמצאן בשדה וכו'.

והסיבה שבחוה"מ לא יצטרך ללבשם כדרך לבוש מפני שיכול לטלטלו, ולכאורה לא יהיה לו היתר ללובשו

 

[אחד יחיד]

אם זה לא מלאכה -
תפילין? (מג"א או"ח שח ד)

רקע: השו"ע (או"ח לא) פסק - ע"פ הזוה"ק - שאסור להניח תפילין בחוה"מ וחייב מיתה - וכ"ש בשבת [כי מערב אותות וכו']
ובהלכות מוקצה [שח] כתב בב"י "והתוספות כתבו בסוף פ"ק דיו"ט (טו. ד"ה הכי) שאם ירצה אדם להניח תפלין בשבת אין איסור בדבר כלל כי מה שאמרו (מנחות לו:) יצאו שבתות וימים טובים - שהם עצמם אות, היינו שאין צורך להניח בהם תפלין אבל אם הניחם אין איסור בדבר וכך הם דברי רש"י (ביצה טו. ד"ה זוג) והר"ן (ח. ד"ה רב)". וכו' וכך נראה דמסיק!.
ובאמת מקשה עליו טובא המג"א, איך כאן מתיר בפשטות מש"כ לעיל שחייב מיתה?! ועוד שאף מהתוס' משמע שאסור בכ"א.

ויש ליישב כי מה שלא נחת הב"י לדברי הזוהר כאן מכיוון שמדבר מדין מוקצה, דמדין מוקצה באמת יוכל להניחו כמוש"כ המשנ"ב (לא סק"ה) שאסור להניחן "משום לאו דבל תוסיף, והוא שהניחן לשם מצוה אבל במניחן שלא לשם מצוה אין בו משום בל תוסיף וגם משום זלזול אין בו". כגון שמצאן בשדה וכו'.

והסיבה שבחוה"מ לא יצטרך ללבשם כדרך לבוש מפני שיכול לטלטלו, ולכאורה לא יהיה לו היתר ללובשו

לחץ כדי לכווץ...

לא לזה התכוונתי.

 

[עמוסיך]

מלאכה ע"י גוי קבלן. בשבת מותרת ובמועד אסורה.

בשו"ע (או"ח רמד) פסק שמותר לקצוץ לגוי בקבלנו כדי שיעשה מלאכה בשבת - ובלבד שלא יהיה ניכר ששל ישראל היא.
ולכן אחת הדוגמאות שעוסק חוץ לתחום - משום דלא שכיחי שם ישראל.
אך בחולו של מועד שכיחי ישראל דלא מצווים על תחום שבת, ולכן יהיה אסור.
ומפורש הוא בשו"ע (תקמג) "אינו יהודי שקבל מערב יום טוב לבנות ביתו של ישראל בקבלנות, ב אסור להניח לעשות בחול המועד, אף על פי שהוא חוץ לתחום". ומבאר במשנ"ב (ס"ק ד) "אף על פי שהוא חוץ לתחום - לפי שהולכין לשם בני אדם ויראו המלאכה ויאמרו בשליחות ישראל עושה משא"כ בשבת ויו"ט"

 

[אחד יחיד]

מלאכה ע"י גוי קבלן. בשבת מותרת ובמועד אסורה.

בשו"ע (או"ח רמד) פסק שמותר לקצוץ לגוי בקבלנו כדי שיעשה מלאכה בשבת - ובלבד שלא יהיה ניכר ששל ישראל היא.
ולכן אחת הדוגמאות שעוסק חוץ לתחום - משום דלא שכיחי שם ישראל.
אך בחולו של מועד שכיחי ישראל דלא מצווים על תחום שבת, ולכן יהיה אסור.
ומפורש הוא בשו"ע (תקמג) "אינו יהודי שקבל מערב יום טוב לבנות ביתו של ישראל בקבלנות, ב אסור להניח לעשות בחול המועד, אף על פי שהוא חוץ לתחום". ומבאר במשנ"ב (ס"ק ד) "אף על פי שהוא חוץ לתחום - לפי שהולכין לשם בני אדם ויראו המלאכה ויאמרו בשליחות ישראל עושה משא"כ בשבת ויו"ט"

לחץ כדי לכווץ...

גם לא לזה התכוונתי.

 

[האיש השרוי בשמחה]

מי שעשעה מלאכה לחולה ?

 

[אחד יחיד]

מי שעשעה מלאכה לחולה ?

לחץ כדי לכווץ...

לא.

 

[אחד יחיד]

תשובה:

לקבל שכר בהבלעה.

בשבת מותר כי זה משום מקח וממכר, ובחוה"מ אסור משום שזה עובדא דחול.

 

[מכנדבי]

אם זה לא מלאכה -
תפילין? (מג"א או"ח שח ד)

רקע: השו"ע (או"ח לא) פסק - ע"פ הזוה"ק - שאסור להניח תפילין בחוה"מ וחייב מיתה - וכ"ש בשבת [כי מערב אותות וכו']
ובהלכות מוקצה [שח] כתב בב"י "והתוספות כתבו בסוף פ"ק דיו"ט (טו. ד"ה הכי) שאם ירצה אדם להניח תפלין בשבת אין איסור בדבר כלל כי מה שאמרו (מנחות לו:) יצאו שבתות וימים טובים - שהם עצמם אות, היינו שאין צורך להניח בהם תפלין אבל אם הניחם אין איסור בדבר וכך הם דברי רש"י (ביצה טו. ד"ה זוג) והר"ן (ח. ד"ה רב)". וכו' וכך נראה דמסיק!.
ובאמת מקשה עליו טובא המג"א, איך כאן מתיר בפשטות מש"כ לעיל שחייב מיתה?! ועוד שאף מהתוס' משמע שאסור בכ"א.

ויש ליישב כי מה שלא נחת הב"י לדברי הזוהר כאן מכיוון שמדבר מדין מוקצה, דמדין מוקצה באמת יוכל להניחו כמוש"כ המשנ"ב (לא סק"ה) שאסור להניחן "משום לאו דבל תוסיף, והוא שהניחן לשם מצוה אבל במניחן שלא לשם מצוה אין בו משום בל תוסיף וגם משום זלזול אין בו". כגון שמצאן בשדה וכו'.

והסיבה שבחוה"מ לא יצטרך ללבשם כדרך לבוש מפני שיכול לטלטלו, ולכאורה לא יהיה לו היתר ללובשו

לחץ כדי לכווץ...

הזוהר שם כותב "בחוה"מ וכ"ש בשבת".