מלכים מי נשך את גיחזי/ מדוע נפגמה קדושת המשענת של אלישע

[געגועים]

וַיֹּאמֶר לְגֵיחֲזִי חֲגֹר מָתְנֶיךָ וְקַח מִשְׁעַנְתִּי בְיָדְךָ וָלֵךְ כִּי תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ וְכִי יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי עַל פְּנֵי הַנָּעַר [מלכים ב' ד כט]

לא תברכנו. לא תשאל לשלום, וכל זה, שלא ירבה דברים וישאלהו להיכן אתה הולך, והוא אומר להחיות את המת, ואין זה כבוד הנס להתהלל בו מי שבא על ידו. והוא לא עשה כן, אלא לכל השואלו הוא אומר, רבי שלחני להחיות את המת. (תנחומא בשלח כו, ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב). [רש"י]

ואומר בתרגום [1] שגיחזי מצא בדרך אריה מת ושם המשענת עליו וחיה, וכיון שעבר על דברי רבו לא הועיל במעשהו ולא החיה הילד.

ויש גירסא אחרת במדרש (ספר קדמון מתימן) שמצא כלב מת והחיהו במשענת ועמד הכלב ונשכו, וכיון שבא אל הבית והניח המשענת על פני הנער ואין קול ואין קשב כיון שנפגם קדושת המשענת, וכיון שציער את אלישע שאמר לו לא הקיץ הנער לפיכך נצטרע. [ילקוט מעם לועז]​

ועיין עוד כאן

---

[1] וזה לשונו: וגיחזי עבר קדמיהון ואשכח אריא מיתא באורחא ושוי עלוהי ית חטרא בדיל לנסויי ביה ואחיא וההוא אריא חיא, אמר בלביה דהוא דמי לרבוניה, ולא ידע דהוה על חטרא דיי' חקיק שמא קדישא דאתמסר ליה מן אליה נבייא, ומשום דעבר על מלי רביה ולא עבד כד פקדיה, אזל ושוי חטרא על אפי רביא ולית קל ולית דמצית. וכן מובא בפי' רבינו אפרים ובפענח רזא פ' בלק.​