[ד] הנוער אגודה של ירק וירדו מצד העליון לתחתון, בית שמאי אומרים בכי יותן, בית הלל אומרים אינם בכי יותן. אמרו בית הלל לבית שמאי והלא הנוער את הקלח חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה, אמרו להן בית שמאי שהקלח א' ואגודה קלחים הרבה. אמרו להם בית הלל הרי המעלה שק מלא פירות ונתנו על גב הנהר חוששין אנו שמא ירדו מצד העליון לתחתון. אבל אם העלה שנים ונתנן זה על גב זה התחתון בכי יותן, ור' יוסי אומר התחתון טהור:
"סילוק" שלא גמר מלאכתו. הנוער אגודה של ירק –כמה קלחים של ירק אגודים יחד, שהתרטבו מהגשם שלא לרצון, וירדו המשקין מצד העליון של האגודה לתחתון, כמו כל אדם המנער, שיורדין משקין מקומה א' לקרקע, ומקומה ב' לקומה א', בית שמאי אומרים שהקלחים שלמטה בכי יותן, כי ירד עליהם משקה המסולק מלמעלה, והם כבר ירקות תלושים ויכולים לקבל הכשר, בית הלל אומרים אינם בכי יותן כי לא נגמר הסילוק, כי עוד לא יצאו המשקין מכל האגודה, וכנ"ל במשנה ב'. (והא דהדר תני לה, אולי משום רבותא דבית הלל, דאע"ג דאגודת ירק היא חיבורי אדם, אפילו הכי חשיב כדבר אחד[1].)
אמרו בית הלל לבית שמאי וכי ירידה שלא נשלמה נחשבת סילוק שנגמר מלאכתו, והלא הנוער את הקלח הבודד, וכי חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה לדונם בכי יותן מדין סילוק, הרי הא פשיטא שכל שלא יצאו מכל הגוף אינם בכי יותן.
אמרו להן בית שמאי יש לחלק, שהקלח גוף אחד, וכל שלא פרשו המים מכולו לא נחשב שנגמרה מלאכת הסילוק, ואגודה קלחים הרבה, ומספיק שיפרשו המים מקלח אחד כדי שנחשיב שנגמרה מלאכת הסילוק.
אמרו להם בית הלל הרי המעלה מן הנהר שק מלא פירות שנבלל שם שלא לרצון (אולי בכגון סוף פירקין) ונתנו על גב הנהר להתייבש[2], למרות שהפירות הם גופים מחולקים, אעפ"כ כיון שהם אגודים יחד וכי חוששין אנו שמא ירדו המשקין מצד העליון של השק לתחתון, ונאמר שמשקין שבצד התחתון בכי יותן, אלא אין חוששין, כי לא נגמרה מלאכת הסילוק, שמחשיבין השק גוף אחד.
ומסיימת המשנה- אבל אם העלה שנים –שני שקים, ונתנן זה על גב זה, התחתון בכי יותן, מפני ששני השקים הם חלוקים לגמרי, והמשקין שירדו לתחתון, נגמרה בהם מלאכת הסילוק. ורבי יוסי אומר שאפילו בזה דעת בית הלל שהתחתון טהור –אינו מוכשר, שלא נשלמה מלאכת הסילוק עד שהמשקין יֵצְאוּ משני השקים:
"סילוק" שלא גמר מלאכתו. הנוער אגודה של ירק –כמה קלחים של ירק אגודים יחד, שהתרטבו מהגשם שלא לרצון, וירדו המשקין מצד העליון של האגודה לתחתון, כמו כל אדם המנער, שיורדין משקין מקומה א' לקרקע, ומקומה ב' לקומה א', בית שמאי אומרים שהקלחים שלמטה בכי יותן, כי ירד עליהם משקה המסולק מלמעלה, והם כבר ירקות תלושים ויכולים לקבל הכשר, בית הלל אומרים אינם בכי יותן כי לא נגמר הסילוק, כי עוד לא יצאו המשקין מכל האגודה, וכנ"ל במשנה ב'. (והא דהדר תני לה, אולי משום רבותא דבית הלל, דאע"ג דאגודת ירק היא חיבורי אדם, אפילו הכי חשיב כדבר אחד[1].)
אמרו בית הלל לבית שמאי וכי ירידה שלא נשלמה נחשבת סילוק שנגמר מלאכתו, והלא הנוער את הקלח הבודד, וכי חוששין אנו שמא יצאו מן העלה לעלה לדונם בכי יותן מדין סילוק, הרי הא פשיטא שכל שלא יצאו מכל הגוף אינם בכי יותן.
אמרו להן בית שמאי יש לחלק, שהקלח גוף אחד, וכל שלא פרשו המים מכולו לא נחשב שנגמרה מלאכת הסילוק, ואגודה קלחים הרבה, ומספיק שיפרשו המים מקלח אחד כדי שנחשיב שנגמרה מלאכת הסילוק.
אמרו להם בית הלל הרי המעלה מן הנהר שק מלא פירות שנבלל שם שלא לרצון (אולי בכגון סוף פירקין) ונתנו על גב הנהר להתייבש[2], למרות שהפירות הם גופים מחולקים, אעפ"כ כיון שהם אגודים יחד וכי חוששין אנו שמא ירדו המשקין מצד העליון של השק לתחתון, ונאמר שמשקין שבצד התחתון בכי יותן, אלא אין חוששין, כי לא נגמרה מלאכת הסילוק, שמחשיבין השק גוף אחד.
ומסיימת המשנה- אבל אם העלה שנים –שני שקים, ונתנן זה על גב זה, התחתון בכי יותן, מפני ששני השקים הם חלוקים לגמרי, והמשקין שירדו לתחתון, נגמרה בהם מלאכת הסילוק. ורבי יוסי אומר שאפילו בזה דעת בית הלל שהתחתון טהור –אינו מוכשר, שלא נשלמה מלאכת הסילוק עד שהמשקין יֵצְאוּ משני השקים:
[1] (ואולי יש גם רבותא דבית שמאי דסלקא דעתך כי קאמרי בית שמאי כשהיו גם משקין יוצאים ואז את שבו נחשבים במיגו, אבל היכא דליכא יוצאים כלל רק יורדים באותה חתיכה, לא. ולמאי דפרישית לעיל בהערה דאפשר דמי ששנה משנה ב' לא שנה משנה ג' ואיפכא, אולי יש ליישב כאן עפ"ז. ול"ע.)
[2] אולי מיירי דווקא כשנתנו במקום גבוה, הא לאו הכי לא חשיב סילוק, ועיין תוספות כריתות ט"ו ב' ד"ה והיוצאין, ויש לעיין כללית בגדרי סילוק.
[2] אולי מיירי דווקא כשנתנו במקום גבוה, הא לאו הכי לא חשיב סילוק, ועיין תוספות כריתות ט"ו ב' ד"ה והיוצאין, ויש לעיין כללית בגדרי סילוק.