[ג] המרעיד את האילן ונפל על חבירו, או סוֹכָה ונפלה על חברתה, ותחתיהן זרעים או ירקות המחוברין לקרקע, בית שמאי אומרים בכי יותן, בית הלל אומרים אינן בכי יותן. אמר רבי יהושע משום אבא יוסי חלי קופרי איש טבעון, תמה עצמך אם יש משקה טמא בתורה עד שיתכוין ויתן, שנאמר וכי יותן מים על זרע:
"סילוק" על מחובר. המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין, ונפל (-תני ונפלו) על אילן חבירו, או הרעיד סוֹכָה (-ענף אילן) שנתכוון רק שיצאו המשקין מסוֹכה זו, ונפלה (תני- ונפלו) המשקין על חברתה, או שהרעיד אילן או סוכה ותחתיהן זרעים או ירקות המחוברין לקרקע, ונשרו המים עליהם, דבכל הני איתעבידא מחשבתו לגמרי, שהמים יצאו מכל המקום שהיה ברצונו להוציאם, מיהו מאידך יש כאן סברא לקולא, שהמים נסתלקו למחובר לקרקע, ואם כן יש לדון אם הם כמים המחוברים וצריכים רצון חדש, בית שמאי אומרים בכי יותן, ולכן אם נתלשו אותם פירות וזרעים בעוד משקה זה טופח עליהם הרי הוכשרו, וכן אם נפלו על אותו משקה פירות דאתו מעלמא הרי הוכשרו, בית הלל אומרים אינן בכי יותן, דהם כמים מחוברין ובעו רצון חדש. (יתכן דדוקא בסילוק מקילים ולא ברצון רגיל, ועוד שמתחילת תלישתו ירד למחובר ולא היה אף פעם קאי בתלוש.)
אמר רבי יהושע משום אבא יוסי חלי קופרי איש טבעון, תמה עצמך אם יש משקה טמא בתורה עד שיתכוין ויתן, פירוש- שיהיה לו רצון במשקה כגון הנותן מים על זרע, שנאמר וכי יותן מים על זרע, אבל המסלק מים מאיזה מקום אין זה רצון ואינו מכשיר, הלכך בין במשנה ב' בין במשנה ג' הכל אינו בכי יותן. ואולי כוונתו לכלל הידוע[1] שרבנן לא אוסרים דבר שמבואר בקרא להדיא להיתר, והכא נמי כתיב וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא, ולא אשכח קרא משקה טמא אלא במתכוין ונותן, ואם כן אי אפשר לאסור מדרבנן "סילוק", ותנא קמא סבירא ליה שאפשר להכניס סילוק בלשון "כי יותן", ולכן אפשר לאוסרו מדרבנן:
"סילוק" על מחובר. המרעיד את האילן להשיר ממנו משקין, ונפל (-תני ונפלו) על אילן חבירו, או הרעיד סוֹכָה (-ענף אילן) שנתכוון רק שיצאו המשקין מסוֹכה זו, ונפלה (תני- ונפלו) המשקין על חברתה, או שהרעיד אילן או סוכה ותחתיהן זרעים או ירקות המחוברין לקרקע, ונשרו המים עליהם, דבכל הני איתעבידא מחשבתו לגמרי, שהמים יצאו מכל המקום שהיה ברצונו להוציאם, מיהו מאידך יש כאן סברא לקולא, שהמים נסתלקו למחובר לקרקע, ואם כן יש לדון אם הם כמים המחוברים וצריכים רצון חדש, בית שמאי אומרים בכי יותן, ולכן אם נתלשו אותם פירות וזרעים בעוד משקה זה טופח עליהם הרי הוכשרו, וכן אם נפלו על אותו משקה פירות דאתו מעלמא הרי הוכשרו, בית הלל אומרים אינן בכי יותן, דהם כמים מחוברין ובעו רצון חדש. (יתכן דדוקא בסילוק מקילים ולא ברצון רגיל, ועוד שמתחילת תלישתו ירד למחובר ולא היה אף פעם קאי בתלוש.)
אמר רבי יהושע משום אבא יוסי חלי קופרי איש טבעון, תמה עצמך אם יש משקה טמא בתורה עד שיתכוין ויתן, פירוש- שיהיה לו רצון במשקה כגון הנותן מים על זרע, שנאמר וכי יותן מים על זרע, אבל המסלק מים מאיזה מקום אין זה רצון ואינו מכשיר, הלכך בין במשנה ב' בין במשנה ג' הכל אינו בכי יותן. ואולי כוונתו לכלל הידוע[1] שרבנן לא אוסרים דבר שמבואר בקרא להדיא להיתר, והכא נמי כתיב וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא, ולא אשכח קרא משקה טמא אלא במתכוין ונותן, ואם כן אי אפשר לאסור מדרבנן "סילוק", ותנא קמא סבירא ליה שאפשר להכניס סילוק בלשון "כי יותן", ולכן אפשר לאוסרו מדרבנן:
[1] עיין תוס' הרא"ש סנהדרין י"ט א' ד"ה ומלכי.