[ה] הממחק את הכרישה והסוחט שערו בכסותו, רבי יוסי אומר היוצאין בכי יותן ואת שבו אינן בכי יותן, מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו:
"סילוק" שלא גמר מלאכתו. הממחק את הכרישה –"כרתי" שירד עליה טל ורוצה ליבשה וממחקה וידו גורפת את הטל, והסוחט שערו בכסותו (תני בשערו ובכסותו), רבי יוסי אומר המשקין היוצאין בכי יותן –שנגמרה בהם מלאכת הסילוק[1], ואת שבו אע"פ שזזו ממקום למקום או אע"פ שהתקדמו לצד היציאה אינן בכי יותן, מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו, ולא נגמרה מלאכת הסילוק:
"סילוק" שלא גמר מלאכתו. הממחק את הכרישה –"כרתי" שירד עליה טל ורוצה ליבשה וממחקה וידו גורפת את הטל, והסוחט שערו בכסותו (תני בשערו ובכסותו), רבי יוסי אומר המשקין היוצאין בכי יותן –שנגמרה בהם מלאכת הסילוק[1], ואת שבו אע"פ שזזו ממקום למקום או אע"פ שהתקדמו לצד היציאה אינן בכי יותן, מפני שהוא מתכוין שיצאו מכולו, ולא נגמרה מלאכת הסילוק:
[1] תוספות מסכת כריתות (עם תוספות ישנים) דף טו עמוד ב
והיוצאין ממנו לאחר שיצאו הרי זה בכי יותן - אף על גב דשלא ילקה הכותל אינו בכי יותן התם משום דלא ניחא ליה דאתו והכא נמי אף על גב דלא ניחא ליה מעיקרא מכל מקום כיון שהוא עצמו דוחקן להוציא מהם המים אחשבינהו.
והיוצאין ממנו לאחר שיצאו הרי זה בכי יותן - אף על גב דשלא ילקה הכותל אינו בכי יותן התם משום דלא ניחא ליה דאתו והכא נמי אף על גב דלא ניחא ליה מעיקרא מכל מקום כיון שהוא עצמו דוחקן להוציא מהם המים אחשבינהו.