קידושין - מלווה להוצאה ניתנה | ים התלמוד| דף 2 | פורום אוצר התורה קידושין - מלווה להוצאה ניתנה | ים התלמוד| דף 2 | פורום אוצר התורה
שוב פעם אני חוזר על מה שאמרתי זה שהוא יכול לחזור זה זכות שמהוה סיבה לזה שהבעלות לא תפקע אבל לא יכול להיות שזה כל התוכן של הבעלות כי זכות חזרה זה זכות שנובעת מכח הבעלות וזה לא הבעלות עצמה
כיון שאין סיבה שהבעלות תיפקע אז אם באמת אין שום שימושים , מה הבעיה?
מה אתה רוצה שיהיה? הרי אין סיבה שהבעלות תיפקע
 
נכון. יש הכרח שאינו כן?
ואגב, אינני בטוח שזכות החזרה לא מוגדרת כשימוש לעניין זה
יש הכרח לא כך מזוטו של ים שהסיבה שהבעלות פוקעת גם בעומד וצווח זה מכיון שהבעלות כבר אינה מעמידה לבעלים על החפץ שימושים
 
יש הכרח לא כך מזוטו של ים שהסיבה שהבעלות פוקעת גם בעומד וצווח זה מכיון שהבעלות כבר אינה מעמידה לבעלים על החפץ שימושים
זוטו של ים זה חיסרון בגוף החפץ שלא שייך בו בעלות כיון דאבודה ממנו ומכל אדם, ואין ראיה לכאן
שמא, וניתן רשות לבעל הדין לחלוק
 
לא ראיתי את זה אבל מה המשמעות של הבעלות אם היא לא יכולה להביא לו ולא מעמידה לו שימושים אליו אלא רק יכולת חזרה וחזרה זה לא שימוש בחפץ
בעלות על ממון היא בעלות יחודית, שבכל חפץ יש מלא שימושים, כל חפץ אפשר להשתמש בו כמה וכמה פעמים,
מטבע א"א להשתמש בו יותר מפעם אחת, שהרי השימוש שלו הוא במה שהוא ניתן להוצאה, והוצאה הינו שיוצא מרשותו, וא"כ נמצא שיש לו רק שימוש אחד.
וזה הביאור במה שהתורה אסרה לקחת ריבית, בשונה משכירות, משום דבכל חפץ מפסיד את השימוש שיכל להשתמש באותו זמן, משא"כ במעות שחוזר אליו אח"כ לא הפסיד כלום, שקודם ההלוואה היה לו שימוש אחד, ואחר ההלוואה גם יש לו את אותו שימוש, וע"כ אין מה לקחת ע"כ שכר ,
וא"כ אפשר שכל זמן שלא הוציא המעות, שניהם בעלים על אותו שימוש, ששניהן יכולים להוציאה, הקודם מביניהם ובזה הוא בעלים ,
 
בעלות על ממון היא בעלות יחודית, שבכל חפץ יש מלא שימושים, כל חפץ אפשר להשתמש בו כמה וכמה פעמים,
מטבע א"א להשתמש בו יותר מפעם אחת, שהרי השימוש שלו הוא במה שהוא ניתן להוצאה, והוצאה הינו שיוצא מרשותו, וא"כ נמצא שיש לו רק שימוש אחד.
וזה הביאור במה שהתורה אסרה לקחת ריבית, בשונה משכירות, משום דבכל חפץ מפסיד את השימוש שיכל להשתמש באותו זמן, משא"כ במעות שחוזר אליו אח"כ לא הפסיד כלום, שקודם ההלוואה היה לו שימוש אחד, ואחר ההלוואה גם יש לו את אותו שימוש, וע"כ אין מה לקחת ע"כ שכר ,
וא"כ אפשר שכל זמן שלא הוציא המעות, שניהם בעלים על אותו שימוש, ששניהן יכולים להוציאה, הקודם מביניהם ובזה הוא בעלים ,
השורה האחרונה לא נכתבה באופן מדויק, אכתוב אותה שוב.
וא"כ אפשר לישב, שכ"ז שלא הוציא המעות כיון שיש כאן התמדדות על שמוש אחד בלבד, א"כ בעלות אחד היא סתירה לבעלות השני, ונמצא שאם יכול לחזור בו, הלווה לא בעלים מעולם, שאין לו כל שימוש בחפץ, וא"כ המלווה הוא בעלים מושלם.
משא"כ בכל בעלות על חפצים, שגם אי נימא שיוכל לחזור בו, מ"מ כ"ז שלא חזר בו וודאי הוא בעלים, שעכשיו יכול להשתמש והשימוש הזה הוא לא סותר את החזרה שאח"כ.
 
וזה הביאור במה שהתורה אסרה לקחת ריבית, בשונה משכירות, משום דבכל חפץ מפסיד את השימוש שיכל להשתמש באותו זמן, משא"כ במעות שחוזר אליו אח"כ לא הפסיד כלום, שקודם ההלוואה היה לו שימוש אחד, ואחר ההלוואה גם יש לו את אותו שימוש, וע"כ אין מה לקחת ע"כ שכר ,
מצאנו מי שביאר כזאת?
 
בגמ' קידושין דף מז. מבואר שהמקדש במלווה אינה מקודשת משום שמלווה להוצאה ניתנה והנה יל"ע במחלוקת האם מלווה להוצאה ניתנה או לא במה הם נחלקו ומה כל מ"ד סבר בהגדרה של הלוואה
לדינא פליגי אי קודם שהוציא המעות חשיבי של המלווה או של הלווה, ויסוד פלוגתתם הוא אי כשמלווה אדם מעות לחבירו מלווה לו גוף המעות, וההוצאה היא רק סיבה למה הלווה רוצה את המעות, או דלמא שיסוד ההלוואה הוא להוצאה
 

הודעות מומלצות

אחד מגדולי החסידות תמה: מה ראו חכמים לתקן את...

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון