אחרי שנשאלה השאלה כפי הנראה בכנות.

לענ"ד כל השיטה לחפש את יסודי הדינים והמנהגים ולהחיותם ולדלג על גדולי הדורות שלא ראו זאת לנכון, הוא בגדר עזות, וכי לא היו חכמים וכי הם לא חשבו על דברים אלו, מה ההתחכמות הזאת ?

אם מדובר בגאונים עצומים כהגר"א וכהחזו"א וכדו' שבאמת יש דברים שהחזירו לנהוג כדינא דגמ', ניחא, אבל לא יתכן שכל אחד יחפש את המקור בעצמו ויאמר "זה לא אני אומר זה התורה אומרת" וכמו שנפגשתי בזה בעצמי.

ולא עוד אלא שיש לזה השלכות לעוד דברים כידוע שמשום כך אין השקפה והנהגה כללית שמקובלת מדור דור מחייבת כלל אם יצא לו לא כך מהגמ' או מהתנ"ך וכדו'.
 
בעקרון אין שום סיבה
אלא מה
כל מנהג צריך לבדוק מהיכן הוא התחיל
האם זה היה צורך המקום?
או שמא בכלל טעות?
או שיש לו סיבה שיש לנהוגה היום?
אתן דוגמא בטור כתוב שיש מנהג להתענות בערב ר"ה
מהטור נראה שנהגו בזה כולם גברים ונשים
כיום אין הרבה גברים שמקפידים ונשים ממש מעט
המקור למנהג הוא ע"פ מדרש עי"ש
כלומר גם אם אין חיוב מצד המנהג עכ"פ יש וודאי ענין
אבל לתת לזה תוקף של מנהג??
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון