- הודעות
- 1,897
- תודות
- 5,459
- נקודות
- 355
כמדומה שרבים מאתנו לא שמים לב מהי מצוה זו וענינה, מרוב ריבוי שיחות המשגיחים על הכנה למתן תורה.
ונשכח כנראה שנוסח הברכה והמצוה הוא 'בעומר' ולא בתורה... ובאמת הדברים צריכים באור מה ענין מצוה זו.
והנה בעלי המקרא שבינינו יזעקו שעיקר המועדות בפשט הם האביב והקציר ולא נזכר בכלל מתן תורה במקרא.
אמנם לגבי חג האביב ברור בתורה שהוא משולב עם חג הפסח והמצות וכן חג האסיף ברור שמשולב עם חג הסוכות.
ולגבי חג הקציר באמת לא נתפרש שהוא כנגד חג מתן תורה אבל ברור שהוא כך ממסורת חז''ל ומההכרח שיש חג לזכר יום זה.
ונרמז במשנה תורה שכתוב וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החוקים האלה לאחר חג המצות והשבועות.
ומכל מקום בודאי צריך באור הקשר בין מחזור הטבע של אביב קציר ואסיף למועדי ה' שכולם זכר ליציאת מצרים והשייך לזה.
והענין שהקב''ה ברא טבע באדם שיגע בחורף בחריש ובזריעה ומהאביב ואילך מתחיל לראות פרות בעמלו.
ובשלושה זמנים עיקריים של שמחה באביב בקציר ובאסיף קשרה תורה אותם לזמנים של שמחה בעבודת ה' לחבר שמים וארץ.
וגם במציאות הם מקבילים ממש, שהאביב שהוא תחילת הגידול מקביל ליציאת מצרים תחילת גידולם של ישראל.
הקציר שהוא הגידול בפועל של מאכל אדם חיטה הוא כנגד מתן תורה בוא עם ישראל בפועל בברית עם ה'.
ואסיף שהוא גמר כל הגידולים הוא מקביל לשמחה במחילה על חטא העגל והבטחה להשראת שכינה בישראל במשכן.
וכעת נחזור למה שפתחנו הוא מצוה חביבה של קצירת העומר והספירה שנוהגת אף בזה''ז זכר למקדש.
שהנה העומר מן השעורים בא ומאכל בהמה הוא ומקביל למצב ישראל ביציאת מצרים שהיו דומים למצרים המשולים לבהמות.
ובשבע שבועות הקציר של השעורים מתכוננים בהעלאת השמחה מדרגת בהמה לדרגת אדם עד השלמתה בקציר החיטים.
והנה בפשטות רגילים אנו לזלזל במאכל בהמה ובאמת כן הוא ביחס למאכל אדם כמובן.
אבל בחג האביב הפסח והמצות אנו נולדים מחדש ובונים בקרבנו דרגה מחודשת בקרבת ה' כשם שנעשה לנו ביציאת מצרים.
ובדרגה זו עדיין בהמות אנחנו וכלשון דוד מלכנו ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך עד אשר נזכה לטעום מעץ הדעת החיטה בחג הקציר במתן תורה שהיא עץ הדעת.
ומעלת הבהמה היא בשעבוד שלה לאדונה ללא גאוה עצמית וכל' ישעיהו ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ובזה נכשלנו כמו שממשיך ישראל לא ידע עמי לא התבונן, ובזה נשתדל לזכך נפשנו בספירת ה'עומר' לתקן מה שפגמנו בקבלת עול מלכותו.
ונשכח כנראה שנוסח הברכה והמצוה הוא 'בעומר' ולא בתורה... ובאמת הדברים צריכים באור מה ענין מצוה זו.
והנה בעלי המקרא שבינינו יזעקו שעיקר המועדות בפשט הם האביב והקציר ולא נזכר בכלל מתן תורה במקרא.
אמנם לגבי חג האביב ברור בתורה שהוא משולב עם חג הפסח והמצות וכן חג האסיף ברור שמשולב עם חג הסוכות.
ולגבי חג הקציר באמת לא נתפרש שהוא כנגד חג מתן תורה אבל ברור שהוא כך ממסורת חז''ל ומההכרח שיש חג לזכר יום זה.
ונרמז במשנה תורה שכתוב וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החוקים האלה לאחר חג המצות והשבועות.
ומכל מקום בודאי צריך באור הקשר בין מחזור הטבע של אביב קציר ואסיף למועדי ה' שכולם זכר ליציאת מצרים והשייך לזה.
והענין שהקב''ה ברא טבע באדם שיגע בחורף בחריש ובזריעה ומהאביב ואילך מתחיל לראות פרות בעמלו.
ובשלושה זמנים עיקריים של שמחה באביב בקציר ובאסיף קשרה תורה אותם לזמנים של שמחה בעבודת ה' לחבר שמים וארץ.
וגם במציאות הם מקבילים ממש, שהאביב שהוא תחילת הגידול מקביל ליציאת מצרים תחילת גידולם של ישראל.
הקציר שהוא הגידול בפועל של מאכל אדם חיטה הוא כנגד מתן תורה בוא עם ישראל בפועל בברית עם ה'.
ואסיף שהוא גמר כל הגידולים הוא מקביל לשמחה במחילה על חטא העגל והבטחה להשראת שכינה בישראל במשכן.
וכעת נחזור למה שפתחנו הוא מצוה חביבה של קצירת העומר והספירה שנוהגת אף בזה''ז זכר למקדש.
שהנה העומר מן השעורים בא ומאכל בהמה הוא ומקביל למצב ישראל ביציאת מצרים שהיו דומים למצרים המשולים לבהמות.
ובשבע שבועות הקציר של השעורים מתכוננים בהעלאת השמחה מדרגת בהמה לדרגת אדם עד השלמתה בקציר החיטים.
והנה בפשטות רגילים אנו לזלזל במאכל בהמה ובאמת כן הוא ביחס למאכל אדם כמובן.
אבל בחג האביב הפסח והמצות אנו נולדים מחדש ובונים בקרבנו דרגה מחודשת בקרבת ה' כשם שנעשה לנו ביציאת מצרים.
ובדרגה זו עדיין בהמות אנחנו וכלשון דוד מלכנו ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך עד אשר נזכה לטעום מעץ הדעת החיטה בחג הקציר במתן תורה שהיא עץ הדעת.
ומעלת הבהמה היא בשעבוד שלה לאדונה ללא גאוה עצמית וכל' ישעיהו ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ובזה נכשלנו כמו שממשיך ישראל לא ידע עמי לא התבונן, ובזה נשתדל לזכך נפשנו בספירת ה'עומר' לתקן מה שפגמנו בקבלת עול מלכותו.