• פורום בנתיבות הישיבה: מה מתאים לדיון? סוגיות חינוכיות בישיבה. השקפה ומוסר בעולם הישיבות. טיפים וקשיים בלימוד. נושאים חברתיים בישיבה. מטרה: דיון תורני וחינוכי מועיל ורלוונטי לעולם הישיבות, תוך שמירה על כבוד הדדי.

אימתי

משתמש ותיק
gemgemgemgem
פרסם מאמר
הודעות
655
תודות
2,388
נקודות
246
אור החיים פרשת אחרי מות - אור החיים ארוך יסודות מאוד חשובים בהודעה הבאה יש את כולו באריכות ....
נַחְזוֹר לָעִנְיָן שֶׁבָּאנוּ עָלָיו, כִּי בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב בִּדְבַר עֶרְוָה תַּגְבִּיר הַחֵפֶץ וְתַשְׁלִיטֶנּוּ בָּרָצוֹן, וְלֹא יֻשַּׂג הַנִּצָּחוֹן הַחֵפֶץ אֶלָּא דַּוְקָא בְּאֶמְצָעוּת הַרְחָקַת הַדָּבָר מִדַּעְתּוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לְבַל רְאוֹת הַכִּעוּר וְלֹא יַחְשֹׁב בּוֹ, אֲבָל אִם עֵינָיו יַבִּיטוּ בַּדָּבָר הִנֵּה הוּא מִסְתַּכֵּן, וּכְמַעֲשֵׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁנִּסְבַּב הַדָּבָר וְרָאָה מַה שֶׁרָאָה (שמואל ב יא:ב) נִתְעוֹרֵר לִבּוֹ שֶׁהָיָה חָלָל וְעָשָׂה מַעֲשָׂיו. וַאֲפִלּוּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה בְּדָבָר זֶה תִּגְרֹם תִּגְבֹּרֶת וְהוֹלָדַת טִבְעִיּוּת הַחֵפֶץ וְתִגְבָּרְתּוֹ,
וְלָזֶה נִתְחַכֵּם חֲכַם הַחֲכָמִים שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְאָמַר (משלי א:י): ״בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים״ – פֵּרוּשׁ בְּחִינַת הַחֵטְא – ״אַל תֹּאבֶה״ – פֵּרוּשׁ לֹא תִּכָּנֵס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, כִּי אֲרִיכוּת הַרְגָּשַׁת הַחוֹשֵׁב אֲפִלּוּ לִבְחִינַת הַשּׁוֹלֵל תַּפְעִיל הַגְבָּרַת הַחֵפֶץ וְתַהֲפֹךְ הָרָצוֹן אֵלֶיהָ.

האם אכן זה מוסכם ???

האם בדורנו אכן נכון לא להתעסק עם הנושא?
ועוד האם זה נכון גם לא ללמוד את הנושא , וא''כ אור החיים הזה בעצמו הוא קשור לנושא ומעלה אותו ?
 
יש שם עוד אריכות אבל זה היסוד העיקרי שלו ...
הִנֵּה יָדוּעַ הוּא כִּי כָל מִצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לְעַם קָדְשׁוֹ הֵם מִצְוֹת שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לַעֲמֹד בָּהֶם וְיַטֶּה עַצְמוֹ אֶל הָרָצוֹן לַעֲשׂוֹתָם, זוּלַת מִצְוַת פְּרִישַׁת הָעֲרָיוֹת הוּא דָּבָר שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מְחַמַּדְתָּן וְאוֹנַסְתּוֹ עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹתָם, זוּלַת בְּהִתְעַצְּמוּת הַרְחָקַת שְׁנֵי דְּבָרִים מֵהָאָדָם, וְהֵם מֶרְחַק הֶרְגֵּשׁ רְאוּת הָעַיִן, וּמֶרְחַק בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב, וְאִם שְׁנֵי אֵלּוּ לֹא יַעֲשֶׂה אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ זֶה לְכַלּוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, כִּי כָל שֶׁלֹּא תִהְיֶה לוֹ הַרְחָקַת הֶרְגֵּשׁ הָרְאוּת בַּדָּבָר הֲגַם שֶׁיַּרְחִיק בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב לֹא יִשְׁלֹט בְּעַצְמוֹ לְכַלּוֹת מִמֶּנּוּ הֶכְרֵחַ הַחֵשֶׁק.

וְצֵא וּלְמַד (קידושין פא.) מִמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי עַמְרָם רַבָּן שֶׁל חֲסִידִים, שֶׁהֲגַם הֱיוֹתוֹ מְשֻׁלָּל מִבְּחִינַת הַחוֹשֵׁב נִתְנַצַּח מִבְּחִינַת הָרְאוּת. גַּם מִמַּעֲשֶׂה רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ (ילקוט שמעוני פרשת ויחי) שֶׁבָּחַר לְסַמּוֹת עֵינָיו לְמֵחוּשׁ הַכְרָחָה אֲשֶׁר מֵהֶם תָּבֹא בַּדָּבָר הָרַע, הֲגַם שֶׁהָיָה מְשֻׁלָּל מִבְּחִינַת הַחוֹשֵׁב כַּאֲשֶׁר מַעֲשָׂיו מוֹכִיחוֹת. גַּם אִם יֻשְׁלַל מִבְּחִינַת הָרְאוּת, אִם לֹא יַרְחִיק בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב, מַחְשְׁבוֹתָיו יְחַיְּבוּ לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְלַהֵט אַחַר הַמַּעֲשֶׂה. וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֶׂה שֶׁהוּבָא בַּשַּׁ״ס (עבודה זרה כב:) בְּאוֹתוֹ גּוֹי שֶׁקָּנָה יֶרֶךְ בָּשָׂר וְחָטַט בּוֹ כְּדֵי וְכוּ׳ וּבָעַל וְכוּ׳ עַד כָּאן. וְזֶה יִהְיֶה תּוֹלְדוֹת הַחוֹשֵׁב הִכְרִיחַתּוֹ עֲשׂוֹת מִבְּלִי בְּחִינַת הָרְאוּת.
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁבְּאַחַת מֵהַשְּׁתַּיִם תִּהְיֶה מְשֻׁלֶּלֶת מֵהָאָדָם שְׁלִיטָה בְּעַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּהִצָּמֵד שְׁנֵי דְּבָרִים, רְאוּת וְחוֹשֵׁב, הֵן הָאָדָם חָלוּשׁ כְּנֶגֶד תַּאֲוָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם יִשְׁלַח יָדוֹ וְאָכַל מְעַט מִן הָרַע הַזֶּה, הִנֵּה הוּא מָסוּר בְּיַד תַּאֲוָתוֹ. מֵעַתָּה תַּחְבּוּלוֹת הָאָדָם לְהַעֲרִיךְ מִלְחָמָה נֶגֶד בְּחִינָה זוֹ הִיא בִּשְׁלִילַת מִמֶּנּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים, וּבָזֶה תִּהְיֶה נִרְכֶּבֶת בָּאָדָם תְּכוּנָה לְבַל יִתְלַהֵט אַחַר זֶה וְיִשְׁלֹט הָרָצוֹן בַּחֵפֶץ הַטִּבְעִי, וְהוּא טַעַם אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות לד:) בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִין יְכוֹלִין לַעֲמֹד, כִּי הַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים תְּכוּנַת רְצוֹנָם נוֹצַחַת הַחֵפֶץ מִבְּלִי צֹרֶךְ הִתְעַצְּמוּת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה.
 
כמדומני שראיתי פעם שמקובל מזקני החסידים שהרה''ק ב'בית אהרון' זיע''א מקראלין צוה לאברכים ללמוד היטב את דברי האוה''ח הק' הללו ואת האור החיים בתחילת פרשת תזריע
 
שמעתי פעם שהיה אולי הנתיבות שלום
שאמר שהיצר הרע אומר וכותב את דברו בכל מקום אי אפש להשאיר לו את הבמה לבד !
ולכן בדורנו חובה לדבר ע''ז !
האם יש למישהו מקור מוסמך לכך?
 
וְלָזֶה נִתְחַכֵּם חֲכַם הַחֲכָמִים שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְאָמַר (משלי א:י): ״בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים״ – פֵּרוּשׁ בְּחִינַת הַחֵטְא – ״אַל תֹּאבֶה״ – פֵּרוּשׁ לֹא תִּכָּנֵס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, כִּי אֲרִיכוּת הַרְגָּשַׁת הַחוֹשֵׁב אֲפִלּוּ לִבְחִינַת הַשּׁוֹלֵל תַּפְעִיל הַגְבָּרַת הַחֵפֶץ וְתַהֲפֹךְ הָרָצוֹן אֵלֶיהָ.
בול פגיעה.
הוא לא חידש כלום, אלא הסמיך על פסוק את דברי הרמב"ם המפורסמים (סוה"ל איסו"ב):
גדולה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר "אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד".

האם אכן זה מוסכם ???
האם בדורנו אכן נכון לא להתעסק עם הנושא?
ועוד האם זה נכון גם לא ללמוד את הנושא , וא''כ אור החיים הזה בעצמו הוא קשור לנושא ומעלה אותו ?
אין מה ללמוד בנושא.
מה תלמד?
שזה קיים - אתה יודע.
שזה אסור - אתה גם יודע.
שיש הרבה שמתמודדים עם זה - אתה גם יודע.
שאין פתרון קסם - אתה גם יודע.

מה שכן כדאי לדעת:
מבואר בגמ' (יומא סט:) שלצורך קיום העולם הוטבעו דחפים שונים בברואים, אף אם השכל הנקי אינו מקבלם.
בימי קדם, רצופי התלאות והצרות, הבגרות המנטלית היתה סמוכה לבגרות הפיזית, ולכן התחתנו בגיל צעיר, והבעיה היתה בפרופורציה.
בזמננו הדבר אינו נהוג מבחינה חברתית, ואצל רבים גם מבחינה מנטלית, ולכן עד אז יש לנהוג כדברי האוה"ח והרמב"ם.
מנגד, כל אדם בכל מצב צריך לעסוק בתורה בכל כוחו, לא משנה אלו דברים טורדים את מנוחת נפשו (יומא לה:).

ואל תשיבוני שבימי קדם האווירה היתה טהורה ונקיה יותר, שכן מעולם לא היו שעות נפרדות בדנובה, בדנייפר ובחידקל.
 
אל תשיבוני שבימי קדם האווירה היתה טהורה ונקיה יותר, שכן מעולם לא היו שעות נפרדות בדנובה, בדנייפר ובחידקל.
למשל להתווכח ע''ז זו שאלה האם זה נכון לעשות
כי זה בעצם להתעסק עם צניעות וטהרה מהייבט השלילי שלו
ויש לי המון מה להתווכח ע''ז
על הקוסמטיקה על על הפירסום ברחוב, על צורת הלבוש ברחוב הכללי ולאו דווקא על הדנובה וכו'
ויש עוד מה לדבר ואפי' לדעתי מאוד לתועלת בעניני שמירת עיינים וכדו'
רק שאני אכן חושש לאור החיים ומעניין אותי אם מישהו אכן חלק עליו ?
הוא לא חידש כלום, אלא הסמיך על פסוק את דברי הרמב"ם המפורסמים (סוה"ל איסו"ב):
אף פעם לא הבנתי ככה את דברי הרבמם
כלומר שהוא מתכווין ג''כ לא היכנס למו''מ אלא יפנה וזה
זה חידוש עצום יש''כ
 
רק שאני אכן חושש לאור החיים ומעניין אותי אם מישהו אכן חלק עליו ?
כמובן שלאדם כלפי עצמו, לפי מה שהוא אדם וחושב שטוב ונכון בשבילו, אז כך יעשה, שהרי ברור שיש צד שני
אבל בפורום אני חושב שהאדם צריך להיות שקול ואחראי כלפי אחרים ובייחוד בחורים מכל הרמות שעוברים ע''ז
ואיני יודע מה זה תורם לכל אחד ואם לחלק זה יתרום רק ידע לא טוב, לא בטוח שכדאי
כי הרי בחור שעד היום לא היתה משיכה לזה, והוא רואה כזה נושא ואחרים כמו למשל סכנההה אינטרנט פתוח, זה יכול להכניס לו סתם דברים לראש...
 
כמדומני שראיתי פעם שמקובל מזקני החסידים שהרה''ק ב'בית אהרון' זיע''א מקראלין צוה לאברכים ללמוד היטב את דברי האוה''ח הק' הללו ואת האור החיים בתחילת פרשת תזריע
לאיזה בדיוק אור החיים בתזריע הוא התכווין שי לך מושג?
 
למשל להתווכח ע''ז זו שאלה האם זה נכון לעשות
כי זה בעצם להתעסק עם צניעות וטהרה מהייבט השלילי שלו
ויש לי המון מה להתווכח ע''ז
על הקוסמטיקה על על הפירסום ברחוב, על צורת הלבוש ברחוב הכללי ולאו דווקא על הדנובה וכו'
ויש עוד מה לדבר ואפי' לדעתי מאוד לתועלת בעניני שמירת עיינים וכדו'
רק שאני אכן חושש לאור החיים ומעניין אותי אם מישהו אכן חלק עליו ?
הכוונה בד"כ לא לגבי שמירת עיניים, שם ברוב הקהילות (למעט החסידיות) העניין מוזנח (וחבל), אלא לגבי שמירת המחשבה וכו'.
אף פעם לא הבנתי ככה את דברי הרבמם
כלומר שהוא מתכווין ג''כ לא היכנס למו''מ אלא יפנה וזה
זה חידוש עצום יש''כ
כוונתו: כשאדם משועמם, הוא חושב על שטויות. כמאמר פרעה (שמות ה ט): תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
 
כוונתו: כשאדם משועמם, הוא חושב על שטויות. כמאמר פרעה (שמות ה ט): תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃
חבל כבר חשבתי שאתה מדייק ממש יפה מהרמבם את האור החיים !
האם לא לזה התכוונת
 
תמיד היה לי קשה הרמבם של יפנה
שהרי זה מאוד קשה להפנות בשעת נסיון לדברי תורה ...
ולמה הרמבם לא הביא עצה אחרת להתמודד עם המחשבה,
וחשבתי שאתה בא לומר שגם הר'מ, אחז מהאור החיים שלא יתעסק עם הנסיון אפי' בדרך השלילה שכידוע אפי' השלילה היא כבר התעסקות במשהו
ולכן לא היה לרמבם עצה אחרת אלא לומר יפנה עצמו מכל ההתעסקות אם זה לדברים אחרים, ואכן בהמשך הרמבם רואים שהיתה לו סיבה יותר חזקה, הפניות מהחכמה היא עצמה הגורם
אבל אפשר להבין שהוא גם התכווין לזה
עד כאן חשבתי להבין בדבריך
בול פגיעה.
הוא לא חידש כלום, אלא הסמיך על פסוק את דברי הרמב"ם המפורסמים (סוה"ל איסו"ב):
גדולה מכל זאת אמרו: יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר "אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד".
 
תמיד היה לי קשה הרמבם של יפנה
שהרי זה מאוד קשה להפנות בשעת נסיון לדברי תורה ...
ולמה הרמבם לא הביא עצה אחרת להתמודד עם המחשבה,
וחשבתי שאתה בא לומר שגם הר'מ, אחז מהאור החיים שלא יתעסק עם הנסיון אפי' בדרך השלילה שכידוע אפי' השלילה היא כבר התעסקות במשהו
ולכן לא היה לרמבם עצה אחרת אלא לומר יפנה עצמו מכל ההתעסקות אם זה לדברים אחרים, ואכן בהמשך הרמבם רואים שהיתה לו סיבה יותר חזקה, הפניות מהחכמה היא עצמה הגורם
אבל אפשר להבין שהוא גם התכווין לזה
עד כאן חשבתי להבין בדבריך
אוסיף ביאור בדבריי:

אם בזמן ניסיון יקראו לאדם לרוץ לבנק לקבל 1000₪, או לטפל בבנו שצורח מחום, הוא ג"כ יתקשה להתנתק מהניסיון?
כשאדם קורא ספר מתח (נקי) ג"כ מתעוררות אצלו מחשבות?

המוח לא יכול להיות תפוס בשני דברים.
 
שמעתי פעם שהיה אולי הנתיבות שלום
שאמר שהיצר הרע אומר וכותב את דברו בכל מקום אי אפש להשאיר לו את הבמה לבד !
ולכן בדורנו חובה לדבר ע''ז !
האם יש למישהו מקור מוסמך לכך?
רבי אהרון קוטלר כותב באחד מספריו (משנת רבי אהרון או על התנ''ך או מאמרים ושיחות מוסר ) שבימנו חובה לדבר על זה כי כל הנושא זה שלא להכיר את הרע אבל היום שכלם יודעים ממנו וזה נמצא בכל מקום אז חובה לדבר על זה
 
אם בזמן ניסיון יקראו לאדם לרוץ לבנק לקבל 1000₪, או לטפל בבנו שצורח מחום, הוא ג"כ יתקשה להתנתק מהניסיון?
לדעתי ברור שיתקשה.
כשאדם קורא ספר מתח (נקי) ג"כ מתעוררות אצלו מחשבות?
זה עוזר כשהוא קורא, אבל כשהוא בנסיון לא יעניין אותו בכלל ספר מתח.
 
אור החיים פרשת אחרי מות - אור החיים ארוך יסודות מאוד חשובים בהודעה הבאה יש את כולו באריכות ....
נַחְזוֹר לָעִנְיָן שֶׁבָּאנוּ עָלָיו, כִּי בְּחִינַת הַחוֹשֵׁב בִּדְבַר עֶרְוָה תַּגְבִּיר הַחֵפֶץ וְתַשְׁלִיטֶנּוּ בָּרָצוֹן, וְלֹא יֻשַּׂג הַנִּצָּחוֹן הַחֵפֶץ אֶלָּא דַּוְקָא בְּאֶמְצָעוּת הַרְחָקַת הַדָּבָר מִדַּעְתּוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לְבַל רְאוֹת הַכִּעוּר וְלֹא יַחְשֹׁב בּוֹ, אֲבָל אִם עֵינָיו יַבִּיטוּ בַּדָּבָר הִנֵּה הוּא מִסְתַּכֵּן, וּכְמַעֲשֵׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כְּשֶׁנִּסְבַּב הַדָּבָר וְרָאָה מַה שֶׁרָאָה (שמואל ב יא:ב) נִתְעוֹרֵר לִבּוֹ שֶׁהָיָה חָלָל וְעָשָׂה מַעֲשָׂיו. וַאֲפִלּוּ תְּחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה בְּדָבָר זֶה תִּגְרֹם תִּגְבֹּרֶת וְהוֹלָדַת טִבְעִיּוּת הַחֵפֶץ וְתִגְבָּרְתּוֹ,
וְלָזֶה נִתְחַכֵּם חֲכַם הַחֲכָמִים שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְאָמַר (משלי א:י): ״בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים״ – פֵּרוּשׁ בְּחִינַת הַחֵטְא – ״אַל תֹּאבֶה״ – פֵּרוּשׁ לֹא תִּכָּנֵס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, כִּי אֲרִיכוּת הַרְגָּשַׁת הַחוֹשֵׁב אֲפִלּוּ לִבְחִינַת הַשּׁוֹלֵל תַּפְעִיל הַגְבָּרַת הַחֵפֶץ וְתַהֲפֹךְ הָרָצוֹן אֵלֶיהָ.

האם אכן זה מוסכם ???

האם בדורנו אכן נכון לא להתעסק עם הנושא?
ועוד האם זה נכון גם לא ללמוד את הנושא , וא''כ אור החיים הזה בעצמו הוא קשור לנושא ומעלה אותו ?
אכן, שמעתי מהגרי"י הוניגסברג שליט"א שהביא את זה כמקור.
 
עי''ש
אתה יכול לפתוח את הראשי תיבות ואולי טיפה יותר מזה :)
"א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם"
ובזה פירש"י שיעשה מלחמה.
ובהקדמה לעין יעקב נדפס ע"ש ר"א בן הר"מ ביאור מאמר זה ושם פירש ירגיז שישליט שכלו על הנאת גופו ויהיה זה במחשבתו תמיד עיי"ש.
 
"א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם"
ובזה פירש"י שיעשה מלחמה.
ובהקדמה לעין יעקב נדפס ע"ש ר"א בן הר"מ ביאור מאמר זה ושם פירש ירגיז שישליט שכלו על הנאת גופו ויהיה זה במחשבתו תמיד עיי"ש.
זה כבר מאירי
מי שרואה עצמו מצד טבעו מוכן לעבירות ישתדל בעצמו ויתחזק להשליט יצר טוב על יצר רע ויכעיסנו עליו
ר"ל שישלוט שכלו על תאותו ואם נצחו בכך מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה ר"ל בקיום המצות וגדרי הדת בקיומם והבנת עניניהם ישמרהו מהתפרץ במה שבטבעו תאב,
ואם לא יועילהו זה יכניס עצמו בהתבודדות ובמחקר במציאות האל ואחדותו והוא ענין ליקרי את שמע
, ששתי אלו הפנות רמוזות בק"ש,
ויתענג טבעו בזה עד שלא יבקש עוד מותר גופני ואם לא הועיל בכך ר"ל שהוחלט כל כך שאין זה מועיל לו או שאינו כדאי להתעסק באלו הענינים יכאיב עצמו ויכניע לבבו במחשבת אחריתו ובזכירת יום מיתתו תמיד ואז יכנע לבבו הערל בהכרח:

אכן כן את זה הבנתי כבר לפני ....
האם אכן זה מוסכם ???
האם בדורנו אכן נכון לא להתעסק עם הנושא?
ועוד האם זה נכון גם לא ללמוד את הנושא , וא''כ אור החיים הזה בעצמו הוא קשור לנושא ומעלה אותו ?
התכוונת לענות ע''ז או שזה היה קשור למשהו אחר ....
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון