משה רבינו - אב לנביאים (1 צופה)

[מתחילים מחדש]

מדרש רבה (ויק"ר א, טו):
"צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים".

והקשיא זועקת עד לשמים, סתירה בין משה לשלמה המלך?

לחץ כדי לכווץ...

וכת אני רואה כן גם בתנא דבי אליהו (רבא יז

נקי כפים - זה היה משה רבינו עליו השלום אב החכמים ואב הנביאים. שהיו ידיו נקיות מן הגזל, שנאמר: ויחר למשה מאוד ויאמר אל ה׳ וגו׳ לא חמור אחד מהם נשאתי וגו׳ (במדבר טז-טו)
.

???

 

[חפץ בחיים]

א' מעיקרי האמונה הוא שמשה רבינו עליו השלום הוא אב לנביאים - שהיו מלפניו ולאחריו.
השאלה הוא, האם חייבין להאמין שמשה רבינו הוא הצדיק הגדול ביותר, או רק שבנביאות הוא הגדול ביותר. כי הרי נביאות הוא מדריגה בסולם המדריגות של ר' פנחס בן יאיר.
כמו"כ לגבי חכמה מובא ששלמה המלך היה חכם מכל אדם, ואף יותר ממשה.

לחץ כדי לכווץ...

כ"ת שואל האם משה רבינו היה צדיק הגדול ביותר וכו',
אינני יודע תשובה לשאלה זו, אך מכל מקום ודאי שאין עניינה למה שנקבע בעיקר זה י"ג עיקרים
עניינו של עיקר זה הוא מה שכל מה שניתן בנבואת משה רבינו ע"ה הוא התורה עצמה ולכן כל נבואת שאר נביאים אינה עומדת כחלק מהתורה עצמה אלא היא נבואה שעניינה להשיב את ישראל אל התורה. תורף החילוק בין הנבואות אינו מצד גדלות אלא מצד עניין הנבואה, וגם נביא שיעלה למדרגתו של משה רבינו (משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו) לא תיקבע נבואתו כנבואת משה לעולם.
כלפי העיסוק במעלותיו של משה רבינו מסופקני אם הוא ענין לעיקר מי"ג עיקרים ואם בכלל יש עניין לעסוק בו.

 

[אברך מעמיק]

באשכול זה נדונו כמה וכמה נקודות אשר כל אחד מהם ראוי ליחס בפני עצמו, אבל הייתי רוצה לעמוד על השאלה שלדעתי הכי כואבת, והיא הסתירה המפורשת לכאורה, בין משה שנקרא 'אב החכמים' לבין מה שנאמר על שלמה 'ויחכם מכל האדם'.

ואני יקדים קצת נקודה נוספת שצריכה בירור, הרי ברור לכל יהודי כי על ידי נבואה אפשר להשיג את האמיתות הגדולות ביותר, ושום דבר בעולם לא ידמה לידיעה המושגת על ידי הנבואה. וללא ספק כי ההתחברות בשכל העליון [שזה מהות הנבואה], מביאה בהכרח את ההכרה והידיעה הבהירה מכל הבנה. כמדומני שכל אחד יסכים עם נקודה זו.
מצד שני, שלמה המלך, ה'חכם מכל אדם', ספריו נחשבים לרמה פחותה של נבואה, והם רק בגדר רוח הקודש, ואף שהיה בדורות הנבואה, וחז"ל אמרו 'מאן נינהו נביאים ראשונים - דוד ושלמה' בכל זאת דברי חכמתו אינם נחשבים לנבואות ואינם ב'נביאים' אלא ב'כתובים' שהם ספרי רוח הקודש, דרגה נמוכה מנבואה. ואם כן לכאורה איך שייך שיהיו דבריו פסגת החכמה?

אבל כמדומני שהענין הוא כי ישנם שני סוגי חכמה:
א] חכמה הבאה מתוך בירור של המציאות, הבנת העולם מתוך חקירה ובדיקה, חכמת ההיקשים, ידיעת דרכי הסתירות והישובים, עד שמצליחים לברר מתוך המציאות את התוכן של הדבר ולהשיג את הבנת מהותו.
ב] חכמה הבאה מתוך השפעה רוחנית חיצונית, המבהירה את הדברים משורשם הרוחני, ומעמידה את הדברים על מקומם המדויק והאמיתי.
לכל דרך יש מעלה וחיסרון, הדרך הראשונה מחוברת יותר למציאות, היא שמה לב לדקויות הנמצאות במציאות, מצד שני שכל האדם מוגבל, ובלא התגלות חיצונית הוא כעיוור הממשש באפילה ויכול להגיע לטעויות בקלות [וכמו חוקר משטרה מומחה המנסה לפענח גניבה שקרתה, שכל עוד הוא לא ראה את הגניבה עצמה, כמה שיהיה מוכשר הוא עלול לטעות].
מצד שני הדרך השניה הבאה בדרך של התגלות, היא בהכרח צודקת בהבנת שורש המציאות וידיעה מוחלטת למה הדבר שייך, אבל אם יש חיסרון בשלימות החכמה, לפעמים הידיעה כיצד הופכים את הדבר לפרקטי, איך הרעיון בא לידי ביטוי במציאות על כל חלקיה, יכול ללקות בחסר בלא החכמה הטבעית. [וכמו לדוגמא אדם רגיל שראה בעיניו גניבה, אבל אם אינו חוקר משטרה לא בהכרח שהוא ידע להוציא ולהסיק מסקנות כמו שצריך, למרות שהוא יודע יותר טוב מכולם מי הגנב].

זהו ההבדל בין החכמה הנבואית לעומת החכמה הטבעית, ואע"פ שודאי כל נביא הוא גם חכם, והיו חכמים טבעיים שהיו נביאים, אך השאלה היא מה נקודת המרכז, [על ענינים אלו דברו חז"ל באמרם (בב"ב יב.) חכם עדיף מנביא' 'אטו חכם לאו נביא הוא' עיי"ש].

משה רבנו היה גדול הנביאים ועל כן גם השיג את החכמה משורשה יותר מכל אחד אחר, ועל כן דקדקו חז"ל באמרם שהיה 'אב לחכמים', 'אב' זה ביטוי ל'מקור' שממנו הכל יוצא, לדבר שורשי שממנו מגיעה החכמה, כי חכמתו של משה היא הכרת שורשי החכמה, הכרת שורשי המציאות מתוך הכרת הבורא.
ואע"פ שודאי היה חכם, אך לא זו נקודת אישיותו.
שלמה לעומת זאת הוא בדיוק להיפך, 'ויחכם מכל האדם', החכמה המתייחסת לטבע האדם, לחיפוש החכמה מתוך הבנת וחקירה בדבר, בזה היה שלמה גדול יותר מכל בני העולם, וכפי שאמר בעצמו (קהלת א, יג) 'ונתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים' (וראה שה"ש רבה שם), עיקר חכמתו של שלמה היתה בחיפוש בדברים שנעשו 'תחת השמים', לחפש לבדוק ולתור, בחקירה ובדיקה, ולעומתו משה השיג את שורשי החכמה אשר 'מעל השמים'.
וכן, שלמה המלך בהחלט היה גם נביא (כמבואר בחז"ל בסוף סוטה), אבל לא זה עיקר מעלתו, אלא החכמה הטבעית [שכמובן היתה בד בבד עם רוח הקודש], היא העיקר שבו.

ובזה נבין היטב מאמר חז"ל (יבמות כא.) קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים התורה לפני שלמה מצד עצמה היתה מושלמת, היה לה רק חיסרון אחד, והוא, שבני העולם, לא ידעו כיצד לאחוז בה ולהשתמש בה כראוי, זה חיסרון בבני האדם ולא בתורה. ובא שלמה, ובחכמתו הטבעית, וחיבר את חכמתו הטבעית ועשה אזנים [כלי אחיזה] לתורה.

[אגב רעיון זה שישנם שני סוגי חכמה אפשר גם לראות בדברי הרמב"ם המפורסמים על אריסטו, דעת אריסטו היא תכלית דעת האדם מלבד מי שנשפע עליהם השפע הא-להי עד שישיגו אל מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה, הרמב"ם כמובן לא העלה אף פעם בדעתו כי דעותיו המוטעות של אריסטו הסותרות את התורה צודקות, אך כוונתו שהחכמה כפי שהיא באה מצד טבע החקירה [כמו חוקר המשטרה הנ"ל] בה הגיע אריסטו לשיא יכולת הכישורים והחכמה, אך כמובן בהיות והיה אריסטו כעיוור באפילה בלא ההתגלות, גם טעה בדברים שלא יכל להשיגם כלל.
אך שלמה בסוג החכמה הטבעית גבר אף על אריסטו, וביחוד שהיתה לו גם מעלת הנבואה, ועל כן גם החכים מכל האדם, כי בשילוב הקדמות הנבואה הגיע לבירור האמת יותר מכל אדם אחר בעולם [וכמו לדוגמא מי שהוא גם חוקר משטרה מוכשר ביותר, ולבד מזה הוא גם ראה בעצמו את הגנב פורץ את הרכב].

ואחר כל אלו הדברים, הסתירה בין חכמת משה 'אדון הנביאים', לחכמת שלמה אביר החכמים הם ענין נפרד, ולא קרבו זה אל זה.

 

[בד קודש]

א' מעיקרי האמונה הוא שמשה רבינו עליו השלום הוא אב לנביאים - שהיו מלפניו ולאחריו.
השאלה הוא, האם חייבין להאמין שמשה רבינו הוא הצדיק הגדול ביותר, או רק שבנביאות הוא הגדול ביותר. כי הרי נביאות הוא מדריגה בסולם המדריגות של ר' פנחס בן יאיר.
כמו"כ לגבי חכמה מובא ששלמה המלך היה חכם מכל אדם, ואף יותר ממשה.

לחץ כדי לכווץ...

נבואה היא לא צדקות, אך גם לא עומדת בפני עצמה.
נבואה היא דרגה רוחנית גבוהה ביותר שמגיעים אליה לאחר השקעה רבה כמבואר במשנת ר"פ בן יאיר.

משה רבינו היה בדרגה הכי גבוה שאליה הגיעה בן אנוש מאז ומעולם.
או בלשון הרמב"ם "מבחר המין האנושי".
יותר משלמה המלך, יותר מהאבות.

 

[רצון]

משה רבינו היה בדרגה הכי גבוה שאליה הגיעה בן אנוש מאז ומעולם.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה כוונת פותא"ש לשאול האם גם דבר זה כלול בעיקר של נבואת משה.

 

[רצון]

א' מעיקרי האמונה הוא שמשה רבינו עליו השלום הוא אב לנביאים - שהיו מלפניו ולאחריו.
השאלה הוא, האם חייבין להאמין שמשה רבינו הוא הצדיק הגדול ביותר, או רק שבנביאות הוא הגדול ביותר. כי הרי נביאות הוא מדריגה בסולם המדריגות של ר' פנחס בן יאיר.
כמו"כ לגבי חכמה מובא ששלמה המלך היה חכם מכל אדם, ואף יותר ממשה.

לחץ כדי לכווץ...

עיי' רמב"ם הל' תשובה
ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.

 

[בד קודש]

לכאורה כוונת פותא"ש לשאול האם גם דבר זה כלול בעיקר של נבואת משה.

לחץ כדי לכווץ...

כמו שאמרתי -
נבואה אינה דבר עצמי בלתי תלוי, אלא תוצאה ישירה של דרגה רוחנית גבוהה.
ואם יש חיוב להאמין שהוא היה גדול בנבואה יותר מכל אחד אחר, נמצא שיש חיוב להאמין שהוא מבחר המין האנושי.