הנה בילקוט שמועני כתב דהיה מקהיל בכל שבת ושבת ומלמד הלכותיה ומזה למדו לשאר יו"ט.
וז"ל הילקוט שמעוני שמות - פרק לה - המשך רמז תח
ויקהל משה. רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה ויקהל אלא זאת בלבד אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה הקב"ה מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל. וכן דוד הוא אומר בשרתי צדק בקהל רב וכי מה בשורה היו ישראל צריכין בימי דוד והלא כל ימיו של דוד מעין דוגמא של משיח היה אלא פותח ודורש לפניהם דברי תורה שלא שמעתן אזן מעולם:
הנה אמרו חז"ל 'לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא בכדי שיעסקו בתורה'.
ונראה כי ישנה חלוקה מסוימת בין שבתות לימים טובים, שבשבתות אשר זה הזמן העיקרי בו בני העם באו לשמוע את דרשות החכמים, הקדישו את הזמן ללימוד כל ההלכות הנצרכות בחיי היום יום, וזה היה הזמן ללימוד דיני התורה הכלליים, שללא ספק גם דיני שבת בתוכם.
לעומת זאת, בימי החגים, שיש הלכות מרובות הנצרכות לאותם חגים, ולבד מזאת זה מגיע פעם בשנה כך שההלכות נשכחות, ממילא עיקר ההתמקדות בימים אלו אינו בלימוד תורה כללי אלא רק בתורה הפרטית של החגים ההם.
ונמצא שיש הבדל בין שבת שזה זמן לימוד כללי לכל ההלכות ובתוכם הלכות שבת, וביו"ט יש התייחדות רק להלכות אותו היום.
ואפשר גם להכניס זאת בלשון הילקו"ש שהביא הרב @אור זרוע לצדיק