אולי גם בכל ירושה שייך לומר שהנחלה לאחר מות בעליה ממשמשת ומחפשת היכן להיתפס (ולולי שהממון נדרש להתקיים בבעלותו של מישהו, ולאחר מות הבעלים כבר לא מתקיימת בידו, לא היה סיבה לדין ירושה, וזה מבוטא בלשון משמוש שהנחלה ממשמשת היכן להתקיים).
כ"כ רש"ר הירש במדבר כז (ט-יז):
נמצא שזה הכלל בדיני ירושה: הירושה מחפשת תחילה את הצאצא הקרוב ביותר; אחר כך היא מחפשת את האב הקרוב ביותר או את צאצאיו; לאחר מכן היא מחפשת את האב הבא אחריו בקירבה או את צאצאיו, וכן הלאה. בסדר זה היא ממשיכה לחפש עד שהיא מוצאת את ה"שאר הקרוב אליו ממשפחתו". "חיפוש" זה קרוי "משמוש" (משורש "משש") (עיין בבא בתרא קטו:).
אולי גם בכל ירושה שייך לומר שהנחלה לאחר מות בעליה ממשמשת ומחפשת היכן להיתפס (ולולי שהממון נדרש להתקיים בבעלותו של מישהו, ולאחר מות הבעלים כבר לא מתקיימת בידו, לא היה סיבה לדין ירושה, וזה מבוטא בלשון משמוש שהנחלה ממשמשת היכן להתקיים).
קצת קשה לומר כן בדברי החינוך, דהרי החינוך כותב שהיורש מחובר בנכסי מורישו עוד מחיים ( איני זוכר בדיוק את לשונו) וא"כ מה שייך לשון חיפוש לפי החינוך הרי עוד לפני שהירושה עזבה את רשות המוריש היא היתה מחוברת בנכסי היורש.