בגמרא במסכת שבועות כט. איתא:
"ת"ש וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי".
והקשו שם תוספות:
"קצת קשה מה היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו עבודת כוכבים כמו כן היה לירא פן יעברו השבועה".
והחתם סופר שם תירץ שני תירוצים:
א. בשביל קבלת התורה בסיני לא היתה הארץ ראויה ליחרב כיון דמודעה רבא לאורייתא, אלא דמ"מ נחרבה א"י משום שבועות ערבות מואב שהיתה בלי אונס כלל.
ב. לולא שבועת ערבות מואב, אם היו חוטאים והיו סובלין ע"ז שום עונש, מ"מ כבר כפרו בתורה ונתבטלה הקבלה למפרע, אבל השתא מ"מ משבועה לא נפטרו מעולם ואע"פ שחטאו ישראל הם.
(וזה חידוש גדול של החתם סופר, שזה שלא בטלה הקבלה, זהו רק מתוקף שבועת ערבות מואב, שהוסיפה לקבלת התורה תוקף חיוב של שבועה, וקצ"ע שמצינו "מושבע ועומד מהר סיני")
אמנם המהרש"א כתב ליישב קושיית התוספות באופן אחר, וז"ל:
"ונראה דלק"מ דהשבועה עצמה היא קבלת התורה ואי לאו השבועה בדיבורא בעלמא ליכא קיבול ולא היו נענשים אם יעברו עליה וכן מוכיח המקרא דכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' והרבה כמוהו וק"ל".
ואמנם הרש"ש הקשה על המהרש"א:
"ואינו כלום, דמ"מ קשה במה קבלו על עצמם קיום שבועה".
כלומר, אם יש חסרון בקבלה ללא שבועה, מה מהני השבועה, הלא את קיומה של השבועה עצמה במה קבלו עליהם.
ונראה שיש להשיב על טענת הרש"ש בפשיטות.
דהנה, ענין שבועה אינו כלל דבר שנתחדש עם מתן תורה, וזהו דבר שהיה נוהג מעולם, ומצינו שהקב"ה נשבע לנח ולאברהם אבינו, וכן מצינו שאברהם השביע לאליעזר, וכרת ברית בשבועה עם אבימלך, אלמא ענין חיוב השבועה אינו תלוי כלל במתן תורה (אלא שהתורה הוסיפה בזה לאו של "לא יחל דברו, וכעין שכתב הגר"ש שקאפ, שפשוט דלאו מאיסור גזל למדנו ענין הבעלות).
נמצא איפא, שיש תוקף לקבלה בשבועה ללא קשר לאיסור שעוברים בשבועה, ושפיר יכולים לקבל עליהם את עונש התורה בשבועה, ואין קשה קושית הרש"ש "במה קבלו עליהם קיום השבועה".
(ובמל"מ פ"ז ממלכים התקשה באמת, הלא אין קיום שבועה מז' מצוות בני נח, ואיזה תוקף היה לשבועה קודם מתן תורה, וראיתי מתרצים, שהיה לזה תוקף מצד מצוות דינים, כיון שנהגו להתחייב זה לזה בשבועה, ואולי בזה יש ליישב קצת דעת הרש"ש, שכיון שהיו אחר מתן תורה פקעו מהםגדרי בני נח, ואינם מחוייבים כלל בז' מצוות בני נח, וזהו נושא שראוי לקבוע ברכה לעצמו).
"ת"ש וכן מצינו כשהשביע משה את ישראל אמר להן דעו שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי".
והקשו שם תוספות:
"קצת קשה מה היתה מועלת השבועה כמו שהיה ירא שיעבדו עבודת כוכבים כמו כן היה לירא פן יעברו השבועה".
והחתם סופר שם תירץ שני תירוצים:
א. בשביל קבלת התורה בסיני לא היתה הארץ ראויה ליחרב כיון דמודעה רבא לאורייתא, אלא דמ"מ נחרבה א"י משום שבועות ערבות מואב שהיתה בלי אונס כלל.
ב. לולא שבועת ערבות מואב, אם היו חוטאים והיו סובלין ע"ז שום עונש, מ"מ כבר כפרו בתורה ונתבטלה הקבלה למפרע, אבל השתא מ"מ משבועה לא נפטרו מעולם ואע"פ שחטאו ישראל הם.
(וזה חידוש גדול של החתם סופר, שזה שלא בטלה הקבלה, זהו רק מתוקף שבועת ערבות מואב, שהוסיפה לקבלת התורה תוקף חיוב של שבועה, וקצ"ע שמצינו "מושבע ועומד מהר סיני")
אמנם המהרש"א כתב ליישב קושיית התוספות באופן אחר, וז"ל:
"ונראה דלק"מ דהשבועה עצמה היא קבלת התורה ואי לאו השבועה בדיבורא בעלמא ליכא קיבול ולא היו נענשים אם יעברו עליה וכן מוכיח המקרא דכתיב לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו וגו' והרבה כמוהו וק"ל".
ואמנם הרש"ש הקשה על המהרש"א:
"ואינו כלום, דמ"מ קשה במה קבלו על עצמם קיום שבועה".
כלומר, אם יש חסרון בקבלה ללא שבועה, מה מהני השבועה, הלא את קיומה של השבועה עצמה במה קבלו עליהם.
ונראה שיש להשיב על טענת הרש"ש בפשיטות.
דהנה, ענין שבועה אינו כלל דבר שנתחדש עם מתן תורה, וזהו דבר שהיה נוהג מעולם, ומצינו שהקב"ה נשבע לנח ולאברהם אבינו, וכן מצינו שאברהם השביע לאליעזר, וכרת ברית בשבועה עם אבימלך, אלמא ענין חיוב השבועה אינו תלוי כלל במתן תורה (אלא שהתורה הוסיפה בזה לאו של "לא יחל דברו, וכעין שכתב הגר"ש שקאפ, שפשוט דלאו מאיסור גזל למדנו ענין הבעלות).
נמצא איפא, שיש תוקף לקבלה בשבועה ללא קשר לאיסור שעוברים בשבועה, ושפיר יכולים לקבל עליהם את עונש התורה בשבועה, ואין קשה קושית הרש"ש "במה קבלו עליהם קיום השבועה".
(ובמל"מ פ"ז ממלכים התקשה באמת, הלא אין קיום שבועה מז' מצוות בני נח, ואיזה תוקף היה לשבועה קודם מתן תורה, וראיתי מתרצים, שהיה לזה תוקף מצד מצוות דינים, כיון שנהגו להתחייב זה לזה בשבועה, ואולי בזה יש ליישב קצת דעת הרש"ש, שכיון שהיו אחר מתן תורה פקעו מהםגדרי בני נח, ואינם מחוייבים כלל בז' מצוות בני נח, וזהו נושא שראוי לקבוע ברכה לעצמו).