נדיב לב

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
3,442
פוסט השבוע
4
תודות
16,872
נקודות
695
הסתפקתי כעת במקרה שנתן מתנה לאביון, שלמזלו הטוב.. נפלה לו ירושה גדולה (בתוך ימי פורים במזומן).
ושורש הספק, סוף סוף בשעה שנתן לו, אביון היה, וקיים לשמח לב האומללים, או מכיון וטעם החיוב במתנל"א כדי שיהיה לו צרכי סעודה, ונמצא שקיים "האביון" בכספו שלו (שהתעשר), הרי שהתברר שלא קיים הנותן חובת המצוה. (כמו כן יש לדון אם בחושן משפט צריך האביון להחזיר לו).
 
בחשוקי חמד (מגילה ו' ע"ב) דן בזה וכתב להשוות דין זה למאי דקיימא לן (פאה פ"ה מ"ד) בבעל הבית שהולך מקום למקום שאע"פ שבביתו הוא עשיר, מכיון שנמצא בדרך ואינו יכול להשתמש בממונו יכול לקחת מתנות עניים, א"כ הוא הדין שיכול לקחת מתנות לאביונים.
 
כעת הסתפקתי גם במקרה שהתברר לאביון שיש לו ממון במטמון.
לכאורה דינו כמו שכתב בחשוקי חמד מאחר שהוא עשיר אלא מכיון שאינו יודע שהוא עשיר אינו יכול להשתמש בבמונו והרי הוא כעשיר הנמצא בדרך ואינו יכול להשתמש במונו שדינו כנ"ל
 
אלא שיש להסתפק להפך בעשיר שלא ידע שהוא עני
והנה כתב בספר חשוקי חמד (מגילה ז' ע"ב) יש להסתפק כאשר שלח מתנות לאביונים לעשיר, ובאמת בשעה שקיבלם, אבדה ספינתו של העשיר בים, והוא היה אביון הזקוק לפת לחם, האם יצא בזה ידי חובת מתנות לאביונים או לא.

ומסיק דלגבי מתנות לאביונים שטעמו הוא מדין צדקה, נראה דאם היה נותן לו כסף שיצא בזה ידי חובה, כיון שמ"מ הוא עני, ויתכן שבמתנות לאביונים, אך אי נימא דנוסף על דין צדקה, יש כאן מצוה חדשה גם לשמחו, יתכן שלא קיים כי למעשה לא שמח במתנה, וצ"ע.
 
לכאורה דינו כמו שכתב בחשוקי חמד מאחר שהוא עשיר אלא מכיון שאינו יודע שהוא עשיר אינו יכול להשתמש בבמונו והרי הוא כעשיר הנמצא בדרך ואינו יכול להשתמש במונו שדינו כנ"ל
לא ראיתי מה כותב בספר הנ"ל. אבל שוב, שורש הספק, שהמחייב במתנות לאביונים הוא לספק צרכי סעודה בפועל.
או מכיון וטעם החיוב במתנל"א כדי שיהיה לו צרכי סעודה, ונמצא שקיים "האביון" בכספו שלו (שהתעשר), הרי שהתברר שלא קיים הנותן חובת המצוה. (כמו כן יש לדון אם בחושן משפט צריך האביון להחזיר לו).
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון