שלח נוי מצווה בטלית וציצית (1 צופה)

[אחד יחיד]

"וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (ט"ו ל"ח)

נוי מצוה בציצית ובטלית – איתא בגמ' (שבת קל"ג:) עה"פ "זה א־לי ואנוהו" (שמות ט"ו ב) התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ס"ת נאה.

טלית נקיה – כיון שיש עניין להדר בטלית נאה יש להדר במצווה אשר נראית חזותה לרבים שתהיה נאה ומכובדת והוא כבוד להקב"ה שציווה אותנו על המצווה, ובכלל זה שיהיה נקי ומכובס בלתי קרוע כמובא ב'כף החיים' (סי' כ"ד סק"ג) בשם ספר 'חסד לאלפים', וכך מובא ב'סדר היום' (ענייני ציצית), ב'יוסף אומץ' (או"ח סי' רמ"ז) כתב שלא תהא הטלית מוכתמת בשמן או מושחרת מאוד מחמת זיעה, אלא א"כ אין לו אחרת. ב'תשובות והנהגות' (ח"ג סי' ז') כתב שגם יש להיזהר על טלית קטן שלא יהא מלוכלך ביותר, דהיינו שלא יהיה בגדר שיתבייש לצאת עמו לשוק אילו מגולה הוא.

נרתיק הטלית נאה – משום זה א־לי ואנווהו יזהר שאף נרתיק הטלית יהא נאה. וכמו שמצינו לעניין ס"ת 'וכורכו בשיראין נאין', דעי"ז הס"ת מהודר יותר וה"ה לגבי ציצית, דוגמא לזה אנו מוצאים גבי בית מזוזה שצריך להניח המזוזה בכלי נאה ולא לשימה תוך חתיכה קנה.

דעת רבותינו הראשונים (רש"י והרמב"ם) שצריך שיהיו הציצית מאותו צבע של הטלית, שאם צבע הבגד לבן יעשה אף הציציות לבנות, ואם צבע הבגד ירוק יעשה אף הציציות ירוקות

צבע הטלית והציצית – מובא בשו"ע (או"ח סי' ט' ה') י"א שצריך לעשות ציציות מצבע הטלית והמדקדקים נוהגים כן, ומוסיף הרמ"א: והאשכנזים אין נוהגין לעשות ציציות רק לבנים אף בבגדים צבועים ואין לשנות. דעת רבותינו הראשונים (רש"י במנחות מ"א:) והרמב"ם (פ"ב מהל' ציצית ה"ח) שצריך שיהיו הציצית מאותו צבע של הטלית, שאם צבע הבגד לבן יעשה אף הציציות לבנות, ואם צבע הבגד ירוק יעשה אף הציציות ירוקות, דנאמר 'ונתנו על ציצית הכנף' (במדבר ט"ו ל"ח) ודורשים שיהיה הציצית ממין כנף. הב"י מביא בשם תוס' דהטעם משום 'זה א־לי ואנוהו' (שמות ט"ו ב') ודרשו בגמ' (שבת קל"ג): התנאה לפניו במצוות עשה לפניו ציצית נאה. אולם דעת הרמ"א כהרשב"א (ח"ג סי' ר"פ) דכשיש לו ציציות לבנות אין צריך שאף הטלית יהיה לבן, והרוצה לצאת כל הדעות, יעשה בגד ציצית בצבע לבן וגם ציציותיו יהיו לבנות. בשו"ת מהר"י ברונא (סי' ע"ג) מובא המנהג בכל ישראל שהטלית יהיה בצבע לבן וגם הציציות יהיו לבנות, וכן מבואר בס' החינוך (מצוה שפ"ו), וראי' מגמ' (ר"ה י"ז): מלמד שהקב"ה נתעטף בטלית, וכתב 'רבינו בחיי' (סוף פר' שלח) דהיינו טלית לבנה שהוא סימן סליחה וכפרה, וכן מגמ' (שבת קנ"ג) עה"פ 'בכל עת יהיו בגדיך לבנים' – אלו ציצית, ופרש"י זה ציצית שמלובן הבגד, ומציין הפסוק 'ולבושה כשלג חור' (דניאל ז, ט) שלבן הוא סימן למחילת עוונות במידת הרחמים. ולכן כתב 'רבינו בחיי' שלא ילבש טלית אדומה, כי צבע אדום הוא סימן לחטא, ולבן סימן מחילה הוא, וכמו שנאמר 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו' (ישעיה א י"ח). בס' 'לקט יושר' (תלמידו של תרומת הדשן עמוד י"ב) מביא שרבו היה מעטר טליתו במשי צבוע כחול כהה זיכרון לתכלת, וכך מובא ב'אליה רבה' (סי' ט' סק"ה) שכך נהג זקנו המהר"ש, ולכן נוהגים האשכנזים בפס שחור, ובשו"ע הרב (סי' י"א סק"א) כתב דמצוות ציצית שיקח ב' חוטין צבועין הנקראים תכלת, וב' חוטין שאינן צבועין נקראים חוטי לבן מפני שאין אנו מצווים לצבעם, ממילא נשארים בלבנותם. ומשמע שהצמר מטבעו צריך להיות לבן ולא שיצבעו אותו בצבע לבן. טלית שנעשה כעין מראה צהוב או אפור מחמת יושן וזיעה אין קפידא בזה, וכ"כ באשל אברהם (בושטאטש סי' ט') וב'לקט הקמח' היות ובשעת עשייתן היו כהוגן, וה'חתם סופר' (סוכה ל"ו) כתב דאתרוג שנשתנה מראהו מחמת משמוש כשר אעפ"י שנעשה כמנומר וכעין גרדומי ציצית שבאו משיירי מצווה. ואדרבה זהו הודו והדרו כיון שקיום המצווה הוא שגרם לכך שיהיה כך. אולם ב'לקט הקמח' (החדש סי' כ"ד סקי"ג) כתב שמצד 'זה א־לי ואנוהו' נכון להדר לא ללבוש טלית אשר שינה מראיתו מרוב זיעה או לכלוך. וכתב ב'שבט הקהתי' (ח"ב סי' ט') שאם ניתז או נשפך על הטלית או הציציות משקה צבוע, או דיו שאינו יורד ע"י כביסה, אין קפידא בכך וכשר לברכה, ורק מצד 'זה א־לי ואנוהו' נכון להדר על חפץ מצוה שיהיה מכובד ומהודר. יש לציין מש"כ בתולדות הט"ז שהיה מסרב לקבל טלית חדשה במתנה, דהישן חביב עליו עקב התפילות הזכות שהתפלל בו, וכעין זה באתרוג שנשתנה מראיתו מחמת משמוש הידיים עקב קיום המצווה בו (משמחי לב). (הרב חנניה צ'ולק)