נטיות ומשיכות אצל מתבגרים

[אשר מורסקי]

לפני יומיים ובעקבות ימי השובבי"ם כתבתי מאמר קצר אבל עקרוני בנושא זה ואני משתף אתכם בו לתועלת בני הישיבות היקרים המסולאים בפז, שאני חש עבורם - עבד לעבדי ה'.
הוא נכתב באופן שיובן למי שצריך להבין, וניתן כמובן להתכתב איתי כאן.
יש לי עוד דברים בזה, ואולי גם באריכות יותר, אבל זה העיקרון.

משיכות ונטיות​

לאחר טיפול בנערים ובבחורים בני ישיבות, ניסיון קליני, ליווי והדרכה, ועדיין, וגיבוש דעתי בנושא על ציר זמן, הגעתי למסקנה ברורה, שאין משיכה כזו (בתפיסתה המקובלת בתרבות המערבית). ואסביר את עצמי:

המשיכה הזו בהגדרתה התרבותית-מערבית "הומ…סואליות" או "בי-…סואליות", על פי מה שמקובל בDSM (ושחרורה מה-DSM 3), יש בה אמירה וקביעה שרירותית, בלתי מוכחת (רק תרבותית), שהמשיכה הליבידינלית יצרית התוך מגדרית קיימת באדם באופן שבו היא מתבטאת בפועל ובמעשה הזה, במובן זה, שהביטוי בפועל, היצרי והמעשי הזה, הוא המגדיר של האדם שהוא כזה, שהוא בעל משיכה כזו. הוא הומ…סואל".

ולא היא. האנרגיה היצירתית והיצרית הזו של כל בחור קיימת באופן שווה אצל כולם, מי עם יותר ומי עם פחות (בהתאם לפסיכולוגיה שלו ולפיזיולוגיה שלו, בהתאמה), ללא קשר לנטיה המגדרית או החוץ מגדרית שיש להם. ההבדל בין הבחורים נעוץ בכך, שבחור עם משיכה חוץ מגדרית, האנרגיה שלו משוחררת והוא נותר כלפי מגדרו חסר משיכה, כך שהיצר יוצא למגדרו באופן של פלג גוף עליון, של חברות, התקשרות, וחיבור נפשי רגשי, ללא שייכות פיזית כלשהי.

לעומת זאת, בחור שרגשותיו דחוקים, שההתפתחות הרגשית שלו חסומה ויוצאת בצורות של תלות, התקרבנות (מבלי שיפוטיות) ודחק, והיכולת שלו להביא את האני הפנימי, שהרבה פעמים הוא ילדיי, לתצורת ביטוי זורמת, טבעית ופשוטה, המחוברת עם כל חווית האני הנפשי במארג אחד – כל האנרגיה היצרית שלו איננה יכולה לקבל ביטוי פשוט טבעי וזורם, ישנו דיכוי וחסימה, תכופות לא מודעת, והיא יורדת לפלג גוף למטה, נותרת תקועה ברמה הפרימיטיבית קמאית שלה לצאת באופן הגורם לנפש לחוש את עצמה, בהיותה עם מגדרה בני מינה. מעין חיבור לאני שלי – האישי עם הקולקטיבי.

וכשמדובר בבן ישיבה, אז הדבר בעל משמעות נרחבת יותר, היות וכל העומד לפניו, הן מבחינה מעשית, שהוא בישיבה בין בחורים בלבד, והן מבחינה תרבותית מנטלית שיש איסור הרהור וקריבה לעריות, כל דחק נפשי סובייקטיבי שיש לו מושך לכיוון מטה ונארג שם ומושך בהתאם לצורך סיפוק חווית הרגשת האני כאמור.

ולכן תמצא את הבחורים הללו גם עם התמודדות קשה בינם לבין עצמם בנושאים אלו (הוז"ל), הקשור להתחברות לאני העצמי והרגשת הפורקן בחוויית החיבור לאני הפנימי הנארג עם בסיס היצר הגולמי (שבתצורתו הבסיסית).

כך שבחור שנמשך לבחור, אין זה בגלל שהוא בעל משיכה X, אלא בגלל מצב נפשי רגשי נתון שלו הגורם לאנרגיה להישאר בצורה הקמאית שלה במקום לעלות לנפש, נשמה – קרי: סיפוק צרכים רוחניים וסיפוק צרכים נפשיים.

ובקיצור, הבחור דנן אינו בעל נטיה כזו ונקרא "הומ…סואל" עם טייטל, אלא הוא בעל אנרגיה, כשל כל בחור בן גילו, אלא שאנרגיה זו שלו נחסמה ונותרה בפלג גוף למטה בעוד שהיא היתה צריכה להשתחרר ולעלות לפלג גוף עליון, נפש ונשמה. ולחסימה זו יש לתת לה מענה ושחרור ואחרי זה הדרכה לעזיבת ההרגל הזה כהרגל.

ולכן התורה אוסרת את הדבר, היות ואין בו כל פרי ונתינה רק דימיון של הפרייה עצמית הנובע מהתקפות על החיבורים הפנימיים (בלשון של וילפרד ביון).

כמה גדולה חכמת תורתנו הק' וחז"ל! באמת היו כשמם – חכמים! באמצעות ובגלל האיסור של התורה, אנו מכוונים את עצמנו בעת שעולה בעיה יצריית וקושי כזה, אל המקום הבריא והנכון מבחינה נפשית, רגשית ורוחנית, ובכך מובנים דברי הרמב"ם שכותב במורה:

מטרתה של התורה בכללותה היא שני דברים: תיקון הנפש ותיקון הגוף.

(מורה נבוכים ג, כז)

לחץ כדי לכווץ...

 

[המאושר!]

קודם כל יפה וברור מאוד. כתיבה נהדרת. שכוייח מיוחדת - על העדינות.


לגופו של עניין, מנסיוני עם הרבה בחורים, יש כאן בעיה של חוסר מודעות משווע לעניין גדול וחשוב זה.

בחורים אינם יודעים, שבפעולות קטנות הם הורסים לעצמם את החיים, לפעמים גם לשני את החיים - לא רק בפן הרוחינו אלא אפילו בפן הגשמי. רח"ל.

כפי שכמה וכמה בחורים, אמרו לי שלא ידעו ולא הכירו בבעיה ובתוצאותיה החמורות.

ולכן, לדעתי צריכים ההורים והמחנכים להשתדל להעלות את המודעות על העניין הזה - בחוכמה ובתבונה להציל את נפשות בניהם ושל הדורות אחריהם. שוב, אפילו בפן הגשמי, וד"ל.


לגופו של הנכתב, אכן, ע"פ רוב זה נובע מבעיות רגשיות. אבל, וזה אבל גדול מאוד. כמו שאפילו בחור שנכנס לדיכאון עמוק - ועוברים לו בראש מחשבות אובדניות, לא יעשה את זה. כי הוא יודע שדבר כזה לא עושים, ויהי מה!!!

כך אמור המצב להיות כלפי עניין נורא זה, והאחריות כולה - או 99.9% ממנה, מוטלת עלינו ההורים והמחנכים.

דעו לכם, לטאטא את הבעיה מתחת לפני השטח לא עוזרת כלום אלא מזיקה ויוצרת בעיות נוראיים! שתוצאותיהן גורמות אסונות נוראיים - שלפעמים אין להם תקנה, רח"ל.​

וברור, שהדבר הראשון שעלינו לעשות הוא, להתפלל לה' מדי יום ביומו, תפילה בתפילתו, על שלומם הרוחני והגשמי, הנפשי והפיזי, של ילדנו ותלמידנו - בדיוק כמו שהסכנות הגדולות האלו מתחדשות מדי יום ביומו, ואורבות להם מכל פינה ממש. וה' הטוב יגן בעדנו ובעדם.


אסיים, במה שאמר הרה"ק ר' שלום מבעלזא זי"ע - האדמו"ר הראשון של בעלזא. וזה תוכן דבריו: נשגב מבינתי להבין, איך יכול אבא של ילדים לסיים תפילת שמונה עשרה, עם עיניים יבשות!!!".

אם הוא אמר כך בזמנו - לפני יותר מ200 שנה, מה נענה אנן אבתריה???​