וילך קושיא: מה עניין שמיטה אצל 'הקהל' ? (3 צופים)

[התורה]

בפרשתינו (לא, יא): "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה... הקהל את העם",
צ"ע מה עניין שמיטה אצל הקהל,
למה נצטווה להקהיל את העם 'למען ישמעו ולמען ילמדו' דווקא מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה ?

 

[התורה]

בפרשתינו (לא, יא): "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה... הקהל את העם",
צ"ע מה עניין שמיטה אצל הקהל,
למה נצטווה להקהיל את העם 'למען ישמעו ולמען ילמדו' דווקא מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה ?​

לחץ כדי לכווץ...

החינוך (מצוה תרי"ב) כותב, שהסיבה להקהל היא "לפי שכל עיקרם של עורכי דת ישראל הוא התורה... ומתוך שהיו קרובים לבוא בשני המעשה, והיו טרודים בנכסיהם ובעסקיהם... נקהלו יחד בראשית השנה לשמוע דברי התורה". הקהל משמש כ"צידה לדרך" וכמטען רוחני רגע לפני שיוצאים ל-6 שנות עבודה מפרכות בשדות.
אכן יש להעיר, שהרי התורה מדגישה בהקהל: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף". אם כל העניין הוא "לחדש את הברית לקראת מחזור העבודה" כדבריהם, מדוע מביאים את הטף? הרי הטף אינם חלק ממחזור העבודה בשדות! מכאן שמהות הקהל אינה קשורה רק להסדרת הלימוד בזמן העבודה, אלא יש כאן מעמד עצמאי של חווית הר סיני מחדש (כמו שכתב הרמב"ם בחגיגה פ"ג ה"ו, שהשומע צריך לשמוע "כאילו מפי הגבורה שמעו").​

 

[פנחס ע]

אני טועה אם זכור לי שהקהל הוא במוצאי שמיטה? (כלומר אחר שהתחילה השנה הראשונה) ואולי אף לזה כיוון רבינו הגדול @התורה בעצמה! וקצ"ב הלשון שהביא מהחינוך.
וייתכן להוסיף על הטעם שהרי זה אחרי ששמטו כספים והפסידו הון רב לכאורה.
והשאלה על הטף, האם לא על זה כתוב שבאו רק ליתן שכר למביאיהם?

 

[התורה]

אני טועה אם זכור לי שהקהל הוא במוצאי שמיטה? (כלומר אחר שהתחילה השנה הראשונה) ואולי אף לזה כיוון רבינו הגדול @התורה בעצמה! וקצ"ב הלשון שהביא מהחינוך.

לחץ כדי לכווץ...

אכן הרמב"ן על אתר הקשה ע"ד האב"ע שכתב מפורשות כמובא מעלה מהחינוך,
וזיכרוני הטעני בלשון החינוך

וייתכן להוסיף על הטעם שהרי זה אחרי ששמטו כספים והפסידו הון רב לכאורה.

לחץ כדי לכווץ...

אה"נ

והשאלה על הטף, האם לא על זה כתוב שבאו רק ליתן שכר למביאיהם?

לחץ כדי לכווץ...

אכן, בחגיגה ג.
אך מקובל לחלק בין שהגיעו לחינוך לאלו שעדיין לא

 

[פנחס ע]

אך מקובל לחלק בין שהגיעו לחינוך לאלו שעדיין לא

לחץ כדי לכווץ...

הרב שליט"א, אע"פ שכל רז לא אניס לך, אך אולי תחכימנו היכן נתקבל כך?

 

[התורה]

הרב שליט"א, אע"פ שכל רז לא אניס לך, אך אולי תחכימנו​

לחץ כדי לכווץ...

לוואי ויהיה לכה"פ כ'ברכה' ותפילה...​

היכן נתקבל כך?​

לחץ כדי לכווץ...

בביאור גדר קטני ה"טף" המחוייבים במצוות הקהל, ובייחוד לאור דרשת חז"ל (חגיגה ג.) "לטף – כדי ליתן שכר למביאיהם", מצינו שלוש שיטות מרכזיות בדברי המפרשים והפוסקים:
א. קטנים שהגיעו לגיל חינוך בלבד
בספר 'נפש הרב' (עמ' ש"כ) מובא בשם הגר"ח מבריסק ובנו הגר"מ סולובייצ'יק זצ"ל, דפשיטא להו שגדר "טף" בהקהל נאמר אך ורק בקטנים שהגיעו לגיל חינוך. כשיטה זו נראה גם מדברי החתם סופר.
בספר 'צוף דבש' (לרבי וידאל הצרפתי, פרשת וילך) מבאר, על פי דברי המהרש"א בחגיגה, כי התיבות "ובניהם אשר לא ידעו" קאי על קטנים שהגיעו לחינוך, ואילו תיבת "טף" מוסבת על קטנים שעדיין לא הגיעו לגיל חינוך.
ב. קטנים הסמוכים לגיל חינוך (קטנים ממש)
הרמב"ן (דברים לא, יג) נוקט שעל פי פשוטו של מקרא אין הטף כאן יונקי שדיים, אלא קטני השנים הקרובים להתחנך. עם זאת, הרמב"ן מעיר שלפי מדרש חז"ל משמע שמדובר בקטנים אף יותר מכך.
מדברי רש"י במגילה (ה א) עולה כי מדובר בקטנים ממש שאינם יכולים ללכת בעצמם וצורך להביאם, וכעין זה ביאר הראב"ע (במדבר טז, כז) שתיבת "טפם" עניינה קטנים וקטנות.
ג. תינוקות ממש מיום לידתם
המנחת חינוך (מצווה תרי"ב) מחדש שגדר "טף" כולל אף קטנים ביותר, מיד מעת לידתם ("מששיצאו מיד נפל"). שיטה זו הובאה גם בספר 'רביד הזהב' בשם הירושלמי, אם כי מקור הדברים בירושלמי צרוך עיון. אמנם בספר 'מזבח אבנים' (ח"ב סימן כא) תמה על דברי המנחת חינוך וכתב שאין הדבר מסתבר לומר כן.​

 

[פנחס ע]

אבל אם הבנתי נכון, לפחות חלק מהשיטות שהבאת לא חלקו על כך שהטף באים ליתן שכר למביאיהם, רק הסבירו מיהם הטף שגורמים לשכר זה.
ואם כן שפיר מיושב.

 

[אברך מישיבת מיר]

בפרשתינו (לא, יא): "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה... הקהל את העם",
צ"ע מה עניין שמיטה אצל הקהל,
למה נצטווה להקהיל את העם 'למען ישמעו ולמען ילמדו' דווקא מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה ?

לחץ כדי לכווץ...

א. בפרדס יוסף החדש דברים לא, י) הביא דהבכור שור פי' דמצות הקהל ניתנה במוצאי שמיטה, דאז באים כל ישראל לרגל כיון שפנוים מעבודתם ע"ש. וכעי"ז בחומת אנך בשם ר' וידאל הצרפתי ז"ל בכת"י (וכ"ה בספרו צוף דבש) שלכן מצות הקהל בסוכות שאז באים ממילא לרגל ע"ש.

ב. הרמב"ן לעיל (ט"ו, א). עה"פ מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וגו' שהביא מהאבן עזרא שקץ פי' תחילת השנה השביעית ע"ש. וא"כ מובן שבתחילת השנה בה אין עובדים מצווים אותם על לימוד התורה.

ג. בתפארת יהונתן פירש שר"ל דדוקא אחרי שבשנה השביעית לא עבדו ולמדו, בא מצוה לו להורות להם לשוב לתורה ע"ש ודפח"ח.

ד. הכלי חמדה (פרשת בהר אות א') הביא שהענין שנצטוו ישראל במוצאי שנת השביעית במצות הקהל שהמלך בא לעזרה ומקבץ כל ישראל לקרוא לפניהם משנה התורה, דהיינו כיון דעתה מתחילין שנות העבודה הזריעה והקצירה שלא יטעו ח"ו כי בשנים האלו הם מתפרנסים ממעשה ידם, לזאת המלך הי' קורא לפניהם התוה"ק להורות להם שאע"פ שעתה יתחילו לחרוש ולזרוע ולעסוק בעבודת האדמה, מ"מ הכל הוא ע"י כח התוה"ק והשגחת השי"ת עליהם.

ה. עוד י"ל כי בשמיטה שהכל הפקר, וע"י כך עם ישראל מתאחד יחד, שהרי יש פחות מריבות בין איש לרעהו מאחר שהכל הפקר, וכשיש כח של אחדות ראוי ללמוד תורה וכמו שהיה כשבאו למתן תורה היה כאיש א' בלב א', שרק כך יכולים לקבל את התורה.

ולהשלמת הענין יש להוסיף:
בעצם הדין הקהל יעוי' בפרדס יוסף (שם) שהביא בשם השפתי צדיק (אות ו) שדן לפי"ז אי היכא שלא נהגה שמיטה נהג דין הקהל ע"ש מש"כ. אכן במאירי בסוטה (מ"א:) וכן במגילה (ה א) מפורש ממש, דהיכא דלא נהגו שמיטין כמו בשבע שכבשו ושבע שחלקו לא נהג הקהל ע"ש. ובחזו"א (שביעית ג טז) כתב דאי שביעית דרבנן כמו בזמן בית שני אף הקהל דרבנן.