ל"ג בעומר סיבת השמחה ביום ל"ג בעומר

[אחד יחיד]

מהו מקור השמחה המיוחדת בל"ג בעומר? טעמים רבים, ידועים יותר וידועים פחות, נאמרו לסיבת השמחה וההילולא של התנא הא' רשב"י זיע"א, אשר נתעלה לשמי רום ביום ל"ג בעומר. יעוין ספר 'טעמי המנהגים' ענייני הילולא דרשב"י; 'המועדים בהלכה', ספר התודעה, שו"ת 'מים ההלכה' חלק ראשון סימן עט, ועוד. להלן נביא שני מקורות חדשים מאלו הפחות ידועים לשמחה זו.

א) הגאון רבי שמעון פולק זצ"ל בשו"ת 'שם משמעון' השלם הוצאת מכון ירושלים תשנ"ג, חלק שני, מקדים את מקור שמחת ל"ג בעומר עוד לתקופת דור המדבר, על פי הכתוב (במדבר פרק י' פסוקים יא-יב) "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן מעל משכן העדות ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני" וגו', ממנו אנו למדים שביום כ' באייר נסעו בני ישראל לראשונה מאז הגיעם להר סיני כמעט שנה קודם. לכן קובע הוא שבוודאי היום שלפני יום נסיעתם, דהיינו י"ט באייר, היה אמור להוות לגביהם יום טוב של משתה ושמחה, שהרי אז נשלם התפקיד והתעודה שהייתה עליהם במקום המקודש לתורה ולתעודה, הוא הר סיני, וזאת על פי דברי מדרש רבה על שיר השירים המובאים גם בשולחן ערוך (או"ח סי' תרסט) שעושין סעודה לגמרה של תורה, וזהו המקור לשמחת תורה בשמיני עצרת ולשמחה בעת סיום מסכת.

אלא שכאן עושה הוא חשבון, שיום י"ט באייר באותה שנה שניה לצאתם ממצרים חל בשבת, זאת ע"פ הידוע שר"ח ניסן באותה שנה שבו הוקם המשכן חל ביום ראשון, יעוין שבת פז ע"ב, אשר על כן בלתי אפשרי היה לעשות בו יום טוב לגמרה של תורה, היות שאין מערבין שמחה בשמחה, כמו שכאשר חלים פורים או ראש חודש בשבת איין עושים הסעודה בשבת מטעם זה, יעוין הדעות בזה בשו"ע או"ח סי' תרפח וסי' תיח. וממילא יוצא שהיו מוכרחים להקדים המשתה והשמחה ליום י"ח באייר, שהוא ל"ג בעומר. ומסיים בעל 'שם משמעון': "וממילא ישנו ודאי טעם גדול להחזיק יום הל"ג בעומר ליו"ט, כיון שעשו אבותינו ע"ה אותו ליו"ט ושמחה מצד גמרה של תורה".

ב) הרב צבי קפלן בספרו 'על גדות ים התלמוד' מביא את דברי מר י. בן טובים שהתפרסמו ביום ל"ג בעומר תשי"ז, שמרן הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, הרוגאצ'ובר, הראה לו בירושלמי שנקודת היישוב בארץ ישראל הרחוקה ביותר מירושלים בימי הבית, הייתה מהלך שבעה עשר יום מירושלים, וא"כ נושאי הביכורים הראשונים שיצאו מן המקום המרוחק ביותר בדרכם לירושלים, יצאו שבעה עשר יום לפני חג השבועות, כלומר ביום ל"ג בעומר. וזהו לדעת הרוגאצ'ובר זצ"ל מקורה של השמחה ביום זה. מר בן טובים ביקש לגלות לו היכן מצויים הדברים הנ"ל בירושלמי, ויעוין שם בספרו של הרב צבי קפלן מה שדן ופלפל בזה.

נראה ששני מקורות מפתיעים ומעניינים אלו מאששים את שכתב בשו"ת 'מים ההלכה' (שם עמוד קנא): "מקורותיו של יום זה סמויים במקצת וצביונו אפוף מסתורין, כפי שרמזו דורשי רשומות בפסוק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" – גל: ל"ג בעומר"

(הרב לוי יצחק לפידות, 'המבשר תורני' אמור תשס"ט)

 

[אחד יחיד]

ומרבים בו קצת בשמחה (שו"ע תצג, ב). והטעם ששמחים ביום זה, אע"פ שביום מיתת צדיק יש להתענות (פרי חדש תצג ב), דסבירא ליה שביום זה פסקו תלמידי ר"ע למות (דרשות מהרי"ל, טור תצג א, משנ"ב תצג ס"ק ח, בשם הגר"א).

ומיהו ה'פרי חדש' (שם) לא ניחא ליה בטעם זה, דמה בכך שפסקו למות, הרי לא נשאר מהם אפילו אחד, ומה טיבה של שמחה זו? וכתב שהטעם לשמחה: לפי שביום זה הסמיך ר"ע את חמשת תלמידיו, וביניהם היה רשב"י, והם לא מתו כקודמיהם והמשיכו את התורה (פר"ח שם).

ראיית הגר"א דכיון שפסקו למות מרבים בשמחה – על פי דברי הגמרא בתענית (ל, ב) שביום ט"ו באב פסקו מתי המדבר למות, ואמרינן התם דמשום הכא לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב, הרי כיון שפסקו למות הוי יו"ט, ולפי דברי חז"ל שבאתו יום פסקו תלמידי ר"ע למות עושים יום שמחה (הגר"א בהגהותיו לשו"ע תצג ס"ק ט).

טעם אחר: לפי שימי הספירה מכוונים לחמישים שנות האדם, לאחר עשרים שנות הנעורים, וכיון שעברו עליו ל"ג שנים ולא חטא שוב אינו חוטא, וזכר לדבר שאנו מדקדקים לעשות יו"ט קצת בל"ג בעומר, לזכר שבו עברו רוב ימים שבהם ב' חלקים ממ"ט ימי הספירה (מהרש"א חידושי אגדות מועד קטן כח, א).
טעם אחר: לפי שהוא יום פטירת רשב"י, ורצונו הוא שישמחו ביום הילולא דיליה כדאיתא בזוהר (אר"י, בברכ"י תצג).

טעם אחר: לפי שביום זה התחיל לרדת המן לבני ישראל היוצאים ממצרים, כי בחמשה עשר לחודש השני [אייר] באו למדבר סין (כמבואר בשמות טז א) וילונו על משה ואהרון, ונמשך הדבר ג' ימים עד שירד המן, זכר לזה אנו שמחים (שו"ת חת"ס יו"ד סימן רלג ד"ה אמנם).

טעם אחר: לפי שהשמחה היא על הנס שנעשה לרשב"י, שניצול מחרב המלכות שגזרה עליו מיתה, וקבעו את השמחה ביום מיתתו, לפי שהרוגי מלכות אינם נקברים, ונמצא שקברו מוכיח על הנס שמת בידי שמים ולא בידי אדם, נמצאת השמחה על הנס (שו"ת שם אריה או"ח סימן יד).

טעם אחר: לפי שביום זה נסתלק מן העולם, וגם יצא מהמערה שבה נתחבאו הוא ובנו י"ג שנה (ערוה"ש תצג, ז).

טעם אחר: לפי שרשב"י עצמו שמח ביום מיתתו (אוצר מנהגי ישורון עמוד פז).

טעם אחר: השמחה היא על גילוי הסודות והאידרא זוטא ע"י רשב"י ביום פטירתו (בני יששכר מאמרי חודש אייר מאמר גל עיני אות כג).

טעם אחר: לפי שמכל הצדיקים, לא היה מי שהבטיח לכלל ישראל להצילם מיום הדין ולפטרן מן הדין (עיין סוכה מה, ב), והואיל וביום פטירתו הוא גם ממליץ טוב בעד כלל ישראל, ע"י הסנגוריא שהוא מלמד עליהם, לכן עושים סעודה ושמחה באותו יום (שיח יצחק, לרבי יצחק אלפייה עמוד קכו). (הרב יהודה לב)