מאחורי דמותו של מרן רה"י הגר"ד לנדו, יש היסטוריה משפחתית מפוארת בעולם החסידות. למרות השתייכותו לעולם הליטאי, בשורשיו הוא צאצא ישיר לשושלת אדמו"רי סטריקוב, ואף היה אמור לשאת בעצמו את עול האדמו"רות | כתבת עומק דודי גרליץ
העולם החרדי של ימינו מורכב מזרמים וקהילות, כאשר החומה הדקה בין "ליטאים" ל"חסידים" נראית לפעמים כמפרידה בין עולמות זרים. אולם, כאשר המונים נוהרים לשמוע את לקחו או לקבל את הכוונתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט"א המנהיג כיום את עולם הישיבות ואת הציבור הליטאי כולו, מעטים בלבד מודעים לעובדה המפתיעה: מבחינת שורשיו המשפחתיים, הביוגרפיה האישית וקשריו העמוקים, הגר"ד לנדו הוא צאצא ישיר לשושלת חסידית מפוארת, נינם של גדולי האדמו"רים בפולין, ומי שגדל בילדותו ובנעוריו בצל קורתם של אדמו"רי בית סטריקוב בפולין המעטירה בימים ההם לפני החורבן הגדול.
זקנו של מרן היה הגה"צ רבי דב בעריש לנדא זצ"ל, אשר מרן שליט"א נקרא על שמו. רבי בעריש זצ"ל היה בנו הגדול של אביו כ"ק מרן האדמו"ר הזקן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, אשר היה מגדולי האדמורי"ם בפולין, ונקרא על שם זקנו, אבי אביו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע, בן רשכבה"ג הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע.
בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית שרה ע"ה בת הגאון החסיד רבי ברוך שידלובסקי זצ"ל מפיעטרקוב. אשר מלבד היותו מפורסם ללמדן גדול בעירו, זכה לחתנים מופלגים גדולים בתורה ובהם הגאון המפורסם האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה זי"ע (כפי שמזכיר מרן שליט"א בהקדמת ספרו "זכר דבר").
בהזמנה לחתונה שהתקיימה בפיעטרקוב בה' אדר ב' תר"ס, כתב עליו אביו האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע את התואר "החתן האברך השנון הבקי" עדות מובהקת לרב גבריה בתורה שהיה מיועד לגדולות.
אולם, נטרפה השעה והוא נסתלק לעולמו בדמי ימיו, בשנות השלושים לחייו, בערב שבת קודש י"ח טבת תרע"א, בהניחו אחריו ארבעה יתומים, וביניהם בנו היחיד הגאון רבי טוביה יוסף זצ"ל, אביו של מרן שליט"א.
סמוך ממש לכניסת השבת, מיטתו הונחה בחדר הסמוך לבית המדרש. הרבי אביו לבש עוז והתכונן לקראת שבת מלכתא כדרכו בכל שבת בהתלהבות דקדושה מתוך שמחה. בעריכת שולחנו בליל שבת, כיבד הרבי את אחד מידידי בנו הנפטר לשורר את הזמר "מנוחה ושמחה". הלה החל לשיר אולם לא יכול היה לעצור ברוחו ופרץ בבכי תמרורים.
הרבי קם ממקומו ובגבורה עילאית נענה בקול גדול: "פאר שטער'ץ מיר נישט מיין שבת, ארויס…" [אל תפריעו לי את השבת, הוציאוהו מעלי..].
בכל אותה שבת התנהג כדרכו, מבלי שניכר עליו מאומה עד מוצאי שבת. אז נכנס לחדר, נעמד על יד מיטת הנפטר, ופרצו מעיניו שני נחלי דמעות, ואמר: "רבש"ע, היו לי שני בנים שעתידים היו להאיר את העולם, ושניהם נלקחו ממני".
האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע ידע סבל ומכאובים רבים בשנים אלו, כאשר שני בניו הגדולים רבי בעריש זצ"ל סביו של מרן שליט"א, ואחיו הגאון רבי אברהם אביגדור זצ"ל הרב מקינוב נפטרו על פניו. אולם הוא התגבר כארי, נשא את אבלו בליבו והצדיק עליו את הדין באמונה מופלאה. לאחר פטירתו של רבי בעריש, גדלו היתומים הרכים בביתו של זקנם הגדול האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע, אשר דאג לכל מחסורם, השיאם ושימש כשושבין העומד לצידם.
כשנולד מרן שליט"א בז' ניסן (שחל להיות בשבת), נכנס לבריתו בערב פסח על ברכי זקנו האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע. הרבי ציווה שיקראו לו על שם בנו ר' דוב בעריש שנסתלק בצעירותו, אך הורה להוסיף לו את השם "אפרים", מכיוון שנולד ביום שהקריב בו שבט אפרים את קורבנו, ואיתא במדרש שקרבנו דחה את השבת, וגם הברית שחל ביום השמיני דוחה את השבת.
אביו, רבי טוביה יוסף זצ"ל, עלה ארצה לאחר כמה שנים והתיישב ברחובות. בעת ביקורו של זקנו הגדול האדמו"ר מסטריקוב בארץ ישראל בשנת תרצ"ה, נסע במיוחד לרחובות לבקרו בביתו. מרן שליט"א זוכר היטב את הימים ההם, וסיפר בערגה כיצד חזר בחורף תרצ"ה מהחיידר ושמע את בני הבית מדברים על כך שהגיעה הידיעה המרה על פטירת הסבא זצוק"ל בפולין.
בקשרי הערכה וידידות מופלאים עמד מרן שליט"א כל הימים עם שאר בשרו כ"ק מרן האדמו"ר הגה"ק רבי אברהם אביגדור נחום לנדא מסטריקוב זי"ע (נלב"ע ט"ז אלול תשס"א).
מרן הגאון רבי דוב לנדו שליט"א מתפלפל בלימוד עם בן דודו האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל. צילום: ארכיון בית סטריקוב
ראשית היכרותו של מרן שליט"א עם הרבי הייתה בשנות בחרותו הצעירות ברחובות, בבית אביו שהיה בן דודו היחיד לרבי שהיה אוד מוצל מאש, משנות התופת בשואה האיומה. ונשאר יחיד ממשפחתו והצליח לעלות לארץ ישראל. הרבי היה מגיע לעיתים תכופות לשבות בביתם, ובטביעות עינו החדה הכיר מיד בכישרונותיו המופלגים של הבחור הצעיר. הודות לקרבתם, אף נשתמר מכתב נדיר מאת מרן ה"חזון איש" זי"ע אל האדמו"ר מסטריקוב בעניין שידוכו של הגר"ד שליט"א עם הרבנית תליט"א. (הובא בקובץ אגרות חזון איש ח"א אות קמ"ה).
סיפר מרן שליט"א כי בתקופת אירוסיו התלווה אל הרבי זי"ע בביקורו אצל מרן גאב"ד טשעבין זי"ע, ואז נכח לראות את עוצם גבורתו של הרב מטשעבין כשעסק במלחמתה של תורה עם הרבי זי"ע. הם החלו לדבר בסוגיה מסוימת ועברו מגמ' לגמ', ובתוך הדברים התבטא הרב מטשעבין: "ס'איז דאך א היימישע גמרא". אמר מרן הגר"ד שליט"א: "במחזה שראיתי באותה שעה, תיארתי לעצמי איך היו נראים גאוני גליציה ה'ישועות יעקב' וה'שואל ומשיב' כשדיברו בלימוד".
כאשר נחלש אביו של מרן שליט"א רבי טוביה יוסף זצ"ל בשנותיו האחרונות ועבר להתגורר בבית בנו הגר"ד שליט"א, היה הרבי מסטריקוב זצ"ל מגיע תכופות לבקרו, כשהוא מפליג בפני מקורביו בשבח כיבוד האב המופלא של מרן שליט"א שהכניסו לביתו לסעדו ולכלכלו במסירות גדולה בעת מחלתו.
החיבור הרוחני בין השניים היה עמוק לאין שיעור. מרן שליט"א היה מגיע בקביעות בכל שנה ושנה לאמירת הסליחות הראשונות במוצאי מנוחה בבית מדרשו של האדמו"ר, וכן השתתף בקביעות בשולחנו הטהור בסעודת ההילולא של אבי השושלת בי"ט שבט. בכל חג ומועד היה עולה לביתו להקביל את פניו.
מרן שליט"א בשיחה עם כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב ויבלחט"א הגרא"י סולוביציק שליט"א. צילום: ארכיון בית סטריקוב
בכל חג וחג באחד מימי חול המועד היה מרן שליט"א עולה לביתו להקביל את פני הרבי זי"ע, עוד מימי מגוריו בתל אביב ולאחר מכן בשנות מגוריו בבני ברק. באחד הביקורים בתל אביב אף נפגש הגר"ד שליט"א עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל שהיה מגיע אף הוא בקביעות לביקור חג אצל הרבי זי"ע. הנוכחים באותו מעמד היו משתאים לראות מלחמתה של תורה מה היא, כשהיו מתפלפלים במשך זמן עצום בכל מרחבי הש"ס, כשרק מעטים יכלו להשיג את עומק שיחם שהיה בקצרה וברמז.
כאשר יצאו לאור ספריו של מרן שליט"א "זכר טוב" ו"זכר דבר", התבטא עליו האדמו"ר מסטריקוב בביטוי נדיר ומרחיקת לכת: "ר' דב יכול לחבר ספר בהיקף של ה'נודע ביהודה'".
וכאשר נח נפשיה דרבי בט"ז אלול תשס"א, היה זה מרן הגר"ד שליט"א שהופיע מיד בבוקרו של אותו יום בשעה מוקדמת מאוד בהיכל בית המדרש, נעמד ליד המיטה בדומעות ובשתיקה עמוקה של אבל ויתמות על הסתלקותו של שאר בשרו גאון הדור. לימים, בעת שביקשו לכתוב את הנוסח על גבי מצבת קבורתו של האדמו"ר, היה זה מרן שליט"א שקבע לחרוט את התיבות: "עמוד הענווה והאמת".
מרן שליט"א יושב בשולחן הטהור של כ"ק אדמו"ר מסטריקוב זצ"ל בהילולת סבם אבי השושלת האדמו"ר הזקן מסטריקוב שנלב"ע בי"ט שבט
סיפור מעניין שהעלה קורת רוח על פני מרן שליט"א היה שמקום קבורתה של זקנתו הרבנית גאלדא רבקה ע"ה, אשת האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע התגלה בהשגחה פרטית בשנת תשע"ו בבית העלמין "גענשא" בוורשה, ימים ספורים לפני מלאות מאה שנה לפטירתה בה' אדר א' תרע"ו.
מוצאי הקבר הציגו את תיעוד המצבה השלימה בפני מרן שליט"א, שהתרגש מאוד והעלה זיכרונות על אדמור"י פולין, ובהם סיפור על אביה סביו הנגיד רבי טוביה יוסף יעקובוביץ זצ"ל שהיה אדם נכבד מאד ונגיד גדול שהיו ברשותו שדות ויערות רבות בזאלושין,
וסיפר עובדא מופלאה ששמע מפי אביו הרה"ג רבי טוביה יוסף לנדא זצ"ל, כי בתקופה הראשונה לנשואיו היה הרבי הזקן מסטריקוב דר בזאלושין בסמיכות לחותנו רבי טוביה יוסף יעקובוביץ זצ"ל, והיו שם פסלים שניצבו ברחובות העיר על ידי האיכרים הנכרים המקומיים,
הרבי בקנאותו לכל דבר שבקדושה לא יכל לסבול זאת והלך וניתץ אותם. "הרבי בער באש קודש" מפטיר מרן שליט"א.
מצבת סבתו של מרן שליט"א אשת האדמו"ר מסטריקוב בוורשא
כיום מרן שליט"א ממשיך בקשרי ידידות ובקשר אמיץ עם חצרות סטריקוב, ומתעניין ומגיע לשמחות בקרב משפחתו המיוחסת, השרידים שהיו עדים לדור דעה.
סיפורו של מרן שליט"א מעניק זווית מרתקת על דמותו. למרות שהוא ניצב כיום ברום ההנהגה הליטאית ומנהל את עולם הישיבות בדרכו הסלולה, בעורקיו זורמת היסטוריה חסידית מפוארת. השורשים הללו, המשלבים את קדושת בית סטריקוב, וטשכנוב, ממשיכים להאיר בסתר את דמותו כמנהיג דור מיוחד במינו המאחד בעוז רוחו את כל שבטי ישראל.
העולם החרדי של ימינו מורכב מזרמים וקהילות, כאשר החומה הדקה בין "ליטאים" ל"חסידים" נראית לפעמים כמפרידה בין עולמות זרים. אולם, כאשר המונים נוהרים לשמוע את לקחו או לקבל את הכוונתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי דב לנדו שליט"א המנהיג כיום את עולם הישיבות ואת הציבור הליטאי כולו, מעטים בלבד מודעים לעובדה המפתיעה: מבחינת שורשיו המשפחתיים, הביוגרפיה האישית וקשריו העמוקים, הגר"ד לנדו הוא צאצא ישיר לשושלת חסידית מפוארת, נינם של גדולי האדמו"רים בפולין, ומי שגדל בילדותו ובנעוריו בצל קורתם של אדמו"רי בית סטריקוב בפולין המעטירה בימים ההם לפני החורבן הגדול.
זקנו של מרן היה הגה"צ רבי דב בעריש לנדא זצ"ל, אשר מרן שליט"א נקרא על שמו. רבי בעריש זצ"ל היה בנו הגדול של אביו כ"ק מרן האדמו"ר הזקן הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, אשר היה מגדולי האדמורי"ם בפולין, ונקרא על שם זקנו, אבי אביו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי"ע, בן רשכבה"ג הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע.
בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית שרה ע"ה בת הגאון החסיד רבי ברוך שידלובסקי זצ"ל מפיעטרקוב. אשר מלבד היותו מפורסם ללמדן גדול בעירו, זכה לחתנים מופלגים גדולים בתורה ובהם הגאון המפורסם האדמו"ר רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה זי"ע (כפי שמזכיר מרן שליט"א בהקדמת ספרו "זכר דבר").
בהזמנה לחתונה שהתקיימה בפיעטרקוב בה' אדר ב' תר"ס, כתב עליו אביו האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע את התואר "החתן האברך השנון הבקי" עדות מובהקת לרב גבריה בתורה שהיה מיועד לגדולות.
אולם, נטרפה השעה והוא נסתלק לעולמו בדמי ימיו, בשנות השלושים לחייו, בערב שבת קודש י"ח טבת תרע"א, בהניחו אחריו ארבעה יתומים, וביניהם בנו היחיד הגאון רבי טוביה יוסף זצ"ל, אביו של מרן שליט"א.
סמוך ממש לכניסת השבת, מיטתו הונחה בחדר הסמוך לבית המדרש. הרבי אביו לבש עוז והתכונן לקראת שבת מלכתא כדרכו בכל שבת בהתלהבות דקדושה מתוך שמחה. בעריכת שולחנו בליל שבת, כיבד הרבי את אחד מידידי בנו הנפטר לשורר את הזמר "מנוחה ושמחה". הלה החל לשיר אולם לא יכול היה לעצור ברוחו ופרץ בבכי תמרורים.
הרבי קם ממקומו ובגבורה עילאית נענה בקול גדול: "פאר שטער'ץ מיר נישט מיין שבת, ארויס…" [אל תפריעו לי את השבת, הוציאוהו מעלי..].
בכל אותה שבת התנהג כדרכו, מבלי שניכר עליו מאומה עד מוצאי שבת. אז נכנס לחדר, נעמד על יד מיטת הנפטר, ופרצו מעיניו שני נחלי דמעות, ואמר: "רבש"ע, היו לי שני בנים שעתידים היו להאיר את העולם, ושניהם נלקחו ממני".
האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע ידע סבל ומכאובים רבים בשנים אלו, כאשר שני בניו הגדולים רבי בעריש זצ"ל סביו של מרן שליט"א, ואחיו הגאון רבי אברהם אביגדור זצ"ל הרב מקינוב נפטרו על פניו. אולם הוא התגבר כארי, נשא את אבלו בליבו והצדיק עליו את הדין באמונה מופלאה. לאחר פטירתו של רבי בעריש, גדלו היתומים הרכים בביתו של זקנם הגדול האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע, אשר דאג לכל מחסורם, השיאם ושימש כשושבין העומד לצידם.
כשנולד מרן שליט"א בז' ניסן (שחל להיות בשבת), נכנס לבריתו בערב פסח על ברכי זקנו האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע. הרבי ציווה שיקראו לו על שם בנו ר' דוב בעריש שנסתלק בצעירותו, אך הורה להוסיף לו את השם "אפרים", מכיוון שנולד ביום שהקריב בו שבט אפרים את קורבנו, ואיתא במדרש שקרבנו דחה את השבת, וגם הברית שחל ביום השמיני דוחה את השבת.
אביו, רבי טוביה יוסף זצ"ל, עלה ארצה לאחר כמה שנים והתיישב ברחובות. בעת ביקורו של זקנו הגדול האדמו"ר מסטריקוב בארץ ישראל בשנת תרצ"ה, נסע במיוחד לרחובות לבקרו בביתו. מרן שליט"א זוכר היטב את הימים ההם, וסיפר בערגה כיצד חזר בחורף תרצ"ה מהחיידר ושמע את בני הבית מדברים על כך שהגיעה הידיעה המרה על פטירת הסבא זצוק"ל בפולין.
בקשרי הערכה וידידות מופלאים עמד מרן שליט"א כל הימים עם שאר בשרו כ"ק מרן האדמו"ר הגה"ק רבי אברהם אביגדור נחום לנדא מסטריקוב זי"ע (נלב"ע ט"ז אלול תשס"א).
מרן הגאון רבי דוב לנדו שליט"א מתפלפל בלימוד עם בן דודו האדמו"ר מסטריקוב זצ"ל. צילום: ארכיון בית סטריקוב
ראשית היכרותו של מרן שליט"א עם הרבי הייתה בשנות בחרותו הצעירות ברחובות, בבית אביו שהיה בן דודו היחיד לרבי שהיה אוד מוצל מאש, משנות התופת בשואה האיומה. ונשאר יחיד ממשפחתו והצליח לעלות לארץ ישראל. הרבי היה מגיע לעיתים תכופות לשבות בביתם, ובטביעות עינו החדה הכיר מיד בכישרונותיו המופלגים של הבחור הצעיר. הודות לקרבתם, אף נשתמר מכתב נדיר מאת מרן ה"חזון איש" זי"ע אל האדמו"ר מסטריקוב בעניין שידוכו של הגר"ד שליט"א עם הרבנית תליט"א. (הובא בקובץ אגרות חזון איש ח"א אות קמ"ה).
סיפר מרן שליט"א כי בתקופת אירוסיו התלווה אל הרבי זי"ע בביקורו אצל מרן גאב"ד טשעבין זי"ע, ואז נכח לראות את עוצם גבורתו של הרב מטשעבין כשעסק במלחמתה של תורה עם הרבי זי"ע. הם החלו לדבר בסוגיה מסוימת ועברו מגמ' לגמ', ובתוך הדברים התבטא הרב מטשעבין: "ס'איז דאך א היימישע גמרא". אמר מרן הגר"ד שליט"א: "במחזה שראיתי באותה שעה, תיארתי לעצמי איך היו נראים גאוני גליציה ה'ישועות יעקב' וה'שואל ומשיב' כשדיברו בלימוד".
כאשר נחלש אביו של מרן שליט"א רבי טוביה יוסף זצ"ל בשנותיו האחרונות ועבר להתגורר בבית בנו הגר"ד שליט"א, היה הרבי מסטריקוב זצ"ל מגיע תכופות לבקרו, כשהוא מפליג בפני מקורביו בשבח כיבוד האב המופלא של מרן שליט"א שהכניסו לביתו לסעדו ולכלכלו במסירות גדולה בעת מחלתו.
החיבור הרוחני בין השניים היה עמוק לאין שיעור. מרן שליט"א היה מגיע בקביעות בכל שנה ושנה לאמירת הסליחות הראשונות במוצאי מנוחה בבית מדרשו של האדמו"ר, וכן השתתף בקביעות בשולחנו הטהור בסעודת ההילולא של אבי השושלת בי"ט שבט. בכל חג ומועד היה עולה לביתו להקביל את פניו.
מרן שליט"א בשיחה עם כ"ק מרן אדמו"ר מסטריקוב ויבלחט"א הגרא"י סולוביציק שליט"א. צילום: ארכיון בית סטריקוב
בכל חג וחג באחד מימי חול המועד היה מרן שליט"א עולה לביתו להקביל את פני הרבי זי"ע, עוד מימי מגוריו בתל אביב ולאחר מכן בשנות מגוריו בבני ברק. באחד הביקורים בתל אביב אף נפגש הגר"ד שליט"א עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל שהיה מגיע אף הוא בקביעות לביקור חג אצל הרבי זי"ע. הנוכחים באותו מעמד היו משתאים לראות מלחמתה של תורה מה היא, כשהיו מתפלפלים במשך זמן עצום בכל מרחבי הש"ס, כשרק מעטים יכלו להשיג את עומק שיחם שהיה בקצרה וברמז.
כאשר יצאו לאור ספריו של מרן שליט"א "זכר טוב" ו"זכר דבר", התבטא עליו האדמו"ר מסטריקוב בביטוי נדיר ומרחיקת לכת: "ר' דב יכול לחבר ספר בהיקף של ה'נודע ביהודה'".
וכאשר נח נפשיה דרבי בט"ז אלול תשס"א, היה זה מרן הגר"ד שליט"א שהופיע מיד בבוקרו של אותו יום בשעה מוקדמת מאוד בהיכל בית המדרש, נעמד ליד המיטה בדומעות ובשתיקה עמוקה של אבל ויתמות על הסתלקותו של שאר בשרו גאון הדור. לימים, בעת שביקשו לכתוב את הנוסח על גבי מצבת קבורתו של האדמו"ר, היה זה מרן שליט"א שקבע לחרוט את התיבות: "עמוד הענווה והאמת".
מרן שליט"א יושב בשולחן הטהור של כ"ק אדמו"ר מסטריקוב זצ"ל בהילולת סבם אבי השושלת האדמו"ר הזקן מסטריקוב שנלב"ע בי"ט שבט
סיפור מעניין שהעלה קורת רוח על פני מרן שליט"א היה שמקום קבורתה של זקנתו הרבנית גאלדא רבקה ע"ה, אשת האדמו"ר הזקן מסטריקוב זי"ע התגלה בהשגחה פרטית בשנת תשע"ו בבית העלמין "גענשא" בוורשה, ימים ספורים לפני מלאות מאה שנה לפטירתה בה' אדר א' תרע"ו.
מוצאי הקבר הציגו את תיעוד המצבה השלימה בפני מרן שליט"א, שהתרגש מאוד והעלה זיכרונות על אדמור"י פולין, ובהם סיפור על אביה סביו הנגיד רבי טוביה יוסף יעקובוביץ זצ"ל שהיה אדם נכבד מאד ונגיד גדול שהיו ברשותו שדות ויערות רבות בזאלושין,
וסיפר עובדא מופלאה ששמע מפי אביו הרה"ג רבי טוביה יוסף לנדא זצ"ל, כי בתקופה הראשונה לנשואיו היה הרבי הזקן מסטריקוב דר בזאלושין בסמיכות לחותנו רבי טוביה יוסף יעקובוביץ זצ"ל, והיו שם פסלים שניצבו ברחובות העיר על ידי האיכרים הנכרים המקומיים,
הרבי בקנאותו לכל דבר שבקדושה לא יכל לסבול זאת והלך וניתץ אותם. "הרבי בער באש קודש" מפטיר מרן שליט"א.
מצבת סבתו של מרן שליט"א אשת האדמו"ר מסטריקוב בוורשא
כיום מרן שליט"א ממשיך בקשרי ידידות ובקשר אמיץ עם חצרות סטריקוב, ומתעניין ומגיע לשמחות בקרב משפחתו המיוחסת, השרידים שהיו עדים לדור דעה.
סיפורו של מרן שליט"א מעניק זווית מרתקת על דמותו. למרות שהוא ניצב כיום ברום ההנהגה הליטאית ומנהל את עולם הישיבות בדרכו הסלולה, בעורקיו זורמת היסטוריה חסידית מפוארת. השורשים הללו, המשלבים את קדושת בית סטריקוב, וטשכנוב, ממשיכים להאיר בסתר את דמותו כמנהיג דור מיוחד במינו המאחד בעוז רוחו את כל שבטי ישראל.