ספירת העומר בזמה"ז (1 צופה)

[נראה לפשוט]

כתב הרמב"ם פ"ז מתנמידין ומוספין שספה"ע נוהגת אף בזמה"ז מדאו', ונשים פטורות הימנה דהוי זמן גרמא. והרבה ראשו' חלקו עמש"כ דהוי מדאו' בזמה"ז. ובמש"כ דנשים פטורות דהוי זמ"ג, ידוע שהרמב"ן בקידושין ל"ג פליג עיי"ש, וצ"ע בטעמו. וידועים בזה כמה ביאורים. נשמח לשמוע דעת הציבור. [ובמש"כ דדעת רמב"ן דל"ה זמ"ג, עי' בהגהות הגרד"צ הילמן עהרמב"ם בסהמ"צ קס"א וכתב דנראה דט"ס ברמב"ן, אולם בסוף הקדמתו כתב שאח"כ הראהו מרן גאו"י הגר"ד לנדו שליט"א בסו"ס שיטות הקדמונים עמ"ס ב"ק בשם מהר"ם חלאווה שהביא כן משמיה דהרמב"ן.]

 

[נראה לפשוט]

העתקתי ממה שכתבתי במק"א בס"ד

כתב הרמב"ם פ"ז מתמידין ומוספין הכ"ג דמצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל זמן ונשים ועבדים פטורין ממנה. וסברתו ברורה דהוי מ"ע שהזמ"ג. וידועה דעת הרמב"ן [קידושין דל"ג] דספה"ע ל"ח זמ"ג[א] וצ"ע אמאי.

א.ובשו"ת אבנ"ז [או"ח ח"ב שפ"ד] כתב דהך מצוה לשיטת הרמב"ן היא ממצוות מועד הפסח, וא"כ כיון דאשה אתרבאי למצות הפסח [דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו באכול מצה] א"כ אתרבאי אף לספה"ע. וזקני הגר"ד שליט"א לרפוא"ש ביאר דכיון דאתרבאי למצות אכילת מצה הוי זה גילוי בעיקר המצוה דבה ליכא פטור דזמ"ג, [והאריך בזה הגרי"ז סטנסיל ריש מנחות עיי"ש.] וא"כ ה"ה דפטורות מספה"ע. [והביא מה שהראהו הג"ר יצחק סולוביציק ר"י שערי שמחה מבה"ג דנשים חייבות במצה משום דאף הן היו באותו הנס, והיינו דאיגלאי דבעיקר מצות הפסח ל"ש לפטור נשים וכנ"ל].

ונראה להוסיף בזה דהרמב"ם לשיטתו דפליג עלה פסק להנך הלכות ספה"ע אחר הלכות הקרבת העומר בהלכות תמידין הרי שס"ל דזה מדיני הקדשים וכדלקמן ולא מדיני הפסח ולהכי שנאן בדיני הקרבנות.

[והראו לזה מקור משבלי הלקט סוף פסחים דהא דאין מברכין שהחיינו על ספה"ע הוא משום דנפטרו בשהחיינו דפסח, ולהאבנ"ז אשה"ט דזהו מדיני הפסח.]

והעיר הגר"א גרבוז [אהל"ט אמור תשפ"ה] דהא הרמב"ן השווה ספה"ע דאין הזמ"ג ככיסוי הדם, ואף שאיכא ילפותא הכא לחייב נשים וכנ"ל, מ"מ אכתי לא דמי לכיסוי הדם דאין הזמ"ג כלל. ויש ליישב.

ב. והאחרונים כתבו בזה [עי' חזון יחזקאל קידושין פ"א ה"ח, ודברי יחזקאל סמ"ה ועוד] דפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן היא ביסוד מצות ספה"ע אי חיובה מיום ט"ז בניסן, או"ד דמזמן הקרבת העומר, דהרמב"ם ס"ל דחיובה מט"ז ניסן וא"כ הזמן גרמא, משא"כ הרמב"ן ס"ל דזמנה מהקרבת העומר וא"כ אי"ז זמן גרמא דלא תליא בזמן אלא בהקרבת העומר. [וע"ע בהגר"א עוזר משכ"ב.]

וזהו אף פלוגתת הראשו' אי ספה"ע בזה"ז דאורייתא, והרמב"ם לשיטתו דבזה"ז דאורייתא דלא תליא כלל בקרבן העומר אלא ביום ט"ז בניסן.

אמנם צ"ע לפי"ז דהא מצות הקרבת העומר זמנה ביום וספה"ע זמנה מהלילה, וכ"ת דבאמת מצותה מיום זמן הקרבת העומר, א"כ הדק"ל דהו"ל מ"ע שהזמ"ג, דמצותה מיום שתהא הקרבת העומר.

[ובדעת הרמב"ם דמחד ס"ל דהוי זמ"ג ונוהג בזה"ז מדאו' ומאידך הביא זה יחד עם הלכות הקרבת העומר בהל' תמידין ומוספין, עי' משנ"ת לעיל מהגר"ח [סטנסיל דהגרי"ז מנחות דס"ו] דבאמת מצותה מזמן מצות העומר, אלא דאע"פ שכיום אין בית מ"מ כיון שמקריבין אע"פ שאין בית א"כ זה"ז אף הוא מחויב בהקרבה, אלא דמכיון דאית לנו מזבח שנפגם ואין אנו יודעים מקום המזבח וכמו שהאריכו האחרו' א"כ זהו הוי רק חיסרון היכ"ת, וכמו דבזמן הבית לא יהיה עומר דפשוט דאיכא מצות ספירה, דהוי רק חיסרון היכ"ת. וא"כ ה"ה לזה"ז דכיון דאיכא מצות הקרבת העומר א"כ י"ל דבזה תליא מצות הספירה.]

ג. ובאמת שיעוי' בלשון הר"ן "עכשיו דליכא הבאה ולא קרבן" וצ"ב מש"כ דליכא הבאה, ואיזה מצות הבאה איכא, [ושמענו שהגאון המופלא רבי אפרים בורדיאנסקי זללה"ה [ac1] הקשה כן קמיה מרן הגרא"ז מלצר זללה"ה בחוה"מ פסח, והגרא"ז הציע קושיא זו קמיה כל מבקריו באותו רגל.] וביאר הגר"א בורדיאנסקי עפי"מ דתנן מנחות דס"ו קצרוהו ונתנוהו בקופות והביאו לעזרה והיו מהבהבים אותו באור וכו' שטחוהו וכו' עיי"ש. ובסטנסיל דהגרי"ז שם תמה אמאי בעינן עזרה. אמנם בקרית ספר שם הביא דיש מצוה בהבאת העומר וכמש"כ "והבאתם את עומר", ולהכי בעינן עזרה, [והגר"א גרבוז שם הוסיף דזה כעין מצות הבאת ביכורים וכש"כ ראשית ביכורי אדמתך תביא.]

וזהו מש"כ הר"ן דבזה"ז ליכא אף למצות הבאה, והיינו דהן אמנם דמקריבין אע"פ שאין בית מ"מ מצות הבאה ליכא דבעינן "בית" וכמו במצות הבאת ביכורים שאינו נוהג בזה"ז. אולם הרמב"ם חולק וס"ל דלא תליא במצות ההבאה אלא במצות ההקרבה וא"כ מצות הקרבה איכא דהא מקריבין אע"פ שאין בית וכש"כ הגר"ח,

ד. ולפי"ז י"ל דזהו הביאור במה שנחלקו הראשו' אי ספה"ע הוי מ"ע שהזמ"ג, ואי הוי מצוה מדאורייתא או מדרבנן. דדעת הרמב"ן דתליא במצות הבאת העומר ולהכי הוי מצווה מדרבנן כיון שאין בזה"ז הקרבה, ולהכי לא הוי זמן גרמא כיון שתליא בהבאה עצמה והן אמנם שההבאה זמנה גרמא דממחרת השבת, אך מצות הספירה היא למנות אחר ההבאה ז' שבטועות ושוב לא הוי זמ"ג. משא"כ להרמב"ם דתליא במצות ההקרבה א"כ אמאי מצותה מהלילה והא ההקרבה לא הוי אלא מהיום וצ"ל דזמנה מ"יום ההקרבה" וא"כ הוי שפיר זמן גרמא והא דהוי מדאורייתא אף בזה"ז י"ל דתליא ביום "מצות ההקרבה" וזהו אף בזה"ז וכמש"כ הגר"ח.

ה. ומאאמו"ר שליט"א שמעתי ביאור נוסף בדעת הרמב"ן, דשאני מצות ספה"ע משאר מצות שהזמן גרמן, דכל המצוות מצד עצם החפצא דהמצווה אינה שייכת לזמן מסוים, אלא דאיכא תנאי וחידוש התו' דהמצוה אינה אלא בזמן מסוים. משא"כ ספה"ע אינה שייכת מצד עצמה בזמן אחר מימי הספירה דהלא ענינה לספור מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות, וא"כ מה דאינה נוהגת בשאר ימות השנה אינה הלכה ודין נוסף בהמצוה, אלא דזהו כל ועיקר המצוה לספור בזמנים אלו, ול"ש ביה פטורא דזמ"ג. וזכורני שבעבר ראיתי כן מהגרב"מ זללה"ה בספר משמרת חיים [להגרח"פ שיינברג זללה"ה] ובהערות ברכת מרדכי שכ"כ. ואשה"ט.

ושמענו [הגר"א גרבוז שם הביא כן מחמיו הגריג"א ואחיו הגר"י אדלשטין] שחכ"א אמר קמיה הגרי"ז דספה"ע מצותה כל השנה לספור ימים אלו, והיינו דאין הימים הללו מחייבים. ולכאו' זהו כנ"ל וצ"ע. והגרי"ז לא הסכים עמדו.