• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

המתענין

משתמש חדש
gem
הודעות
15
תודות
43
נקודות
2
ידוע הגמרא במנחות [ס"ו ע"א] שאין אתה קורה תמימות עד שתספור מבערב. כלומר היות ויש דין שצריך לספור באופן שלם לכן צריך לספור מבערב שלא יחסרו שעות.
ולכאורה כל הדין 'תמימות' צריך ביאור רב. שכן עצם החיוב לספור ימים שלמים הוא דבר תמוה.
איך במציאות סופרים דבר באופן שנספור אותו שלם?
הרי ספירה מתייחסת ליחידות. כמה יחידות יש כאן. ומה זה משנה מאיפה הוא תופס את היחידה. למשל אם צריך לספור שולחנות לא שייך להגיד שצריך לספור את כל השולחן זה חסר טעם. אלא צריך לספור את השולחן ואם ספר את הרגליים או את הפלטה זה לא משנה כי בסוף הוא ספר יחידה.
ובימים זה גם כן כך. הרי יום ולילה [וודאי כמה שעות בלילה עצמו] זה יחידה אחת ואם כן מה זה משנה מתי הוא סופר.
הרי אין חיוב לספור כל שניה מחדש. וודאי שהחיוב הוא לספור ימים. אז איך שייך לספור ימים בצורה שהוא יספור ימים שלמים? וצ"ב.
 
ידוע הגמרא במנחות [ס"ו ע"א] שאין אתה קורה תמימות עד שתספור מבערב. כלומר היות ויש דין שצריך לספור באופן שלם לכן צריך לספור מבערב שלא יחסרו שעות.
ולכאורה כל הדין 'תמימות' צריך ביאור רב. שכן עצם החיוב לספור ימים שלמים הוא דבר תמוה.
איך במציאות סופרים דבר באופן שנספור אותו שלם?
הרי ספירה מתייחסת ליחידות. כמה יחידות יש כאן. ומה זה משנה מאיפה הוא תופס את היחידה. למשל אם צריך לספור שולחנות לא שייך להגיד שצריך לספור את כל השולחן זה חסר טעם. אלא צריך לספור את השולחן ואם ספר את הרגליים או את הפלטה זה לא משנה כי בסוף הוא ספר יחידה.
ובימים זה גם כן כך. הרי יום ולילה [וודאי כמה שעות בלילה עצמו] זה יחידה אחת ואם כן מה זה משנה מתי הוא סופר.
הרי אין חיוב לספור כל שניה מחדש. וודאי שהחיוב הוא לספור ימים. אז איך שייך לספור ימים בצורה שהוא יספור ימים שלמים? וצ"ב.
אי נימא דהענים לפור היינו שיצפה למתן תורה היינו שבעי שמתחילת היום ימנה היום כדי שע"י המנין מראה את ציפיתו למתן תורה.
 
לכאורה צריך לומר שהספירה אינה מעשה מניין בעלמא אלא מעשה יוצר וקובע בימים עצמם - מיספור הימים, ולכן הספירה היא מהלילה שהוא תחילת היום על מנת שכל היום יהיה ספור.
גם זה לא ממש מספיק. שכן גם מיספור זה לכאורה ליחידות.
דוגמא לדבר. הענין במיספור הוא ליצור יום מסוים שיהיה מוגדר כמספר מסוים. ואותו דבר מצאנו גם במעשר בהמה. שם צריך לספור עשר בהמות כדי שהבהמה העשירית תהיה מוגדרת כעשירית. ושם ודאי שלא שייך לומר שצריך לספור בהמה שלמה. כך שמיספור גם כן מתייחס ליחידות.
לדידי נראה שמהלך הדברים בזה צריך להיות כך. הרי ספיה"ע שונה מכל הספירות שבתורה [מעש"ב וזבין] ששם האדם הוא שיוצר את המנין. הוא מחליט מי אחד ומי שתיים. [בספירת זבין אם דילג יום הוא מתחיל מהתחלה. ובמעש"ב לא שייך במציאות דילוג]. לעומת זאת בספיה"ע הימים כבר מנויים. היום הראשון מוכרח להיות ראשון וכן הלאה. אין שום דרך לשנות את זה. ואם כן ודאי קשה מה הענין בספירה כזאת. וכי דבר ספור ספרת. וכנראה שהספירה היא בכדי ליצור את אותו רצף שיש כבר בימים מצד עצמם. זאת אומרת. שבלי הספירה הרי כל יום הוא יום בפני עצמו לא ראשון ולא שני. וע"י אנחנו מצרפים את זה למנין מסוים.
לפי"ז הרי שלא הספירה מעמידה את המיספור של היום. היום השני הוא שני מצד עצמו. אנחנו מצרפים אותו למנין.
ולכשתידוק בזה. נמצא שהספירה קיימת ביום עצמו. ואם היא קיימת ביום מצד עצמו הרי שכל היום. כל רגע וכל שניה. הוא 'יום שני'. ולכך מצוה מן המובחר כבר מהתחלה להגדיר את היום כחלק מהרצף כך שהוא הוא יהיה היום השני.
וודאי שבדיעבד עובדת היותו יחידה אחת משפיעה על כך שלא משנה מתי ספרו כל היום מוגדר כיום שני. אבל מצוה לכתחילה שכל שניה ביום תהיה יום שני. וצריך ביאור בזה.
 
וזה לדעת התוספות במגילה לעיכובא?
חשבתי רק לבאר בזה מהו הענין של תמימות מהלילה, כי תמימות לפי הנ"ל היינו שיהיה ספירה של כל היום מההתחלה, ולכן כתבתי שהכוונה שיש לספור מההתחלה כדי שייה לו יום שלם שבו מצפה לספירת העומר, אבל כמובן שאם לא כיון בסיפרה כך יצא בדיעבד יד"ח.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון