ספירת העומר ול"ג בעומר ספירת העומר

[געגועים]

ספירת העומר​

אי' שספירה הוא מלשון אור, ספירת העמר בגי' אור אור אור אור לאור, כנגד ה' פעמים אור שכתוב במעשה בראשית.

ואולי לכן נוהגים הספרדים לומר הפסוק "עוטה אור כשלמה" לפני ספירת העומר.

 

[געגועים]

הספרדים נוהגים לומר הפסוק "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה" וקודם הספירה צועקים כולם "שמים", ואפשר טעם המנהג לפי שלפני כל מצוה צריך לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, תפארת עם מלכות שהם מרומזים ב"שמים וארץ" כנודע, ולכן צועקים שמים ליחדה עם שכינתיה.​

 

[געגועים]

במשנה (ביצה כח.) אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר, מרמז לאמרם ז"ל (זוה"ק תצוה קפג: שפ"א פסח תרנ"ד ד"ה איתא בגמרא, תר"ס ד"ה בענין העומר) שמי שמיישר אורחותיו בימי הספירה, אינו עומד לדין בימים הנוראים.

 

[געגועים]

אי' בהגהות חסד לאברהם על הלבוש נצר לשנך מרע ר"ת נפטרו צדיקים רבים לפי שלא נהגו כבוד מתלמידי רבי עקיבא.

יש לדקדק שעל פי הרמז הזה היה צריך לכתוב נצר מרע לשנך, שאז היה יותר מתאים הרמז נפטרו צדיקים רבים מתלמידי רבי עקיבא.

ובפשטות אפשר שרצה לרמז למה נענשו כל כך, לפי שהיו מתלמידי ר"ע והקב"ה מדקדק עם צדיקיו כחוט השערה.​

 

[געגועים]

[המשך]

ובדרך עמוק אפשר עפימ"ש בספר ברית הלוי לר"ש אלקבץ על הגדה של פסח שמקשה (פרק ה) למה נענשו תלמידי ר"ע דוקא בין פסח לעצרת, ומתרץ: שהמלמד תורה לחבירו משפיע בו חלק נשמתו ממש, ומזה ימשך כי ב' תלמידים הלומדים מרב אחד יהיו שווים לב' אחים שנולדו מאדם אחד ויתתווך ביניהם השלום שיעור רב עד היותם רעים אהובים אהבת נפש, ואז שכינה שורה ביניהם, והם במדריגת יעקב ויוסף תפארת ויסוד אשר הם ב' רעים אהובים, וזה שלימות גדול כנודע, ובהיות תלמידי רבי עקיבא עליו השלום בלתי חולקים כבוד זה לזה, שהיו מפרידים כבוד [דהיינו מידת מלכות] זה מזה חלילה, ובהיות הימים אשר בין פסח לעצרת ימי ליבונה של מלכות, כאשר ידעתם מסוד וספרתם לכם וסוד וספרה לה כנדרש בספר הזוהר פרשת אמור, בראותה הגורמים הפירוד הזה פגעה בהם בזמן ההוא, כי לצדיקים גמורים שכמותם נחשב זה לעון פלילי, עכ"ל בקיצור.

ולפי"ז יובן הרמז הנ"ל נפטרו צדיקים רבים - ורמז שתי סיבות למה נפטרו - אחד, לפי שלא נהגו כבוד כפשוטו, וזאת שנית סיבה עמוקה יותר, שהם מתלמידי רבי עקיבא, שוודאי השפיע בהם חלק מנשמתו ממש, והיו צריכים להתנהג בשלום וריעות כדי שכבוד השכינה תשרה ביניהם כנ"ל. ולכן נרמז דוקא תואר "צדיקים" שמורים במידת היסוד, אבל לא נתחברו יחד בשלום להיות במדריגת יעקב ויוסף וכנ"ל.

ובספר עמודיה שבעה כתב בשם האריז"ל שבגלל שהרגו שמעון ולוי כ"ד אלף אנשי שכם הוצרכו לתקן זאת בכ"ד אלף תלמידי ר"ע, ומביא רמז לזה במה שאמר יעקב לשמעון ולוי "ואני מתי מספר" שנצטרך לשלם זה בכ"ד אלף תלמידי ר"ע שהם "מתי מספר" שימותו בימי ספירת העומר, ומבאר מה שרמז ואמר ואני, כי רבי עקיבא הוא בחינת יעקב, ולכן רמז ואני בעצמי ימותו לי כ"ד אלף תלמידים, עכ"ל בקיצור הכי נמרץ.

ולהנ"ל יומתק יותר, כיון שהרב שמלמד לתלמידיו תורה משפיע להם חלק מנשמתו ממש, א"כ כל כ"ד אלף תלמידיו הם בעצמם נשמת רבי עקיבא בחי' יעקב, ולכן אמר "ואני מתי מספר" ודו"ק.

וידוע שמידת מלכות נקראת "אני", היינו שבגלל שפגמו במידת המלכות פגעה בהם כנ"ל, וזהו "ואני" בגלל מידת מלכות נגזר שיהיו "מתי מספר". מתי ר"ת מלכות תפארת יסוד, רמז להנ"ל.

ואי' גם שכ"ד אלף בני שכם הם כ"ד אלף שמתו בשיטים, והם כ"ד אלף תלמידי ר"ע, נמצא שהיה כאן בחי' עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, דהיינו אנשי שכם נהרגו על שלא הסכימו שלא לעבוד עבודה זרה כמובא בראשונים, ובשיטים מתו על גילוי עריות, ונתקנו במידת היסוד ונעשו "צדיקים", ואח"כ פגמו בשפיכות דמים, שלא נהגו כבוד זה בזה. ואי' שרבי שמעון בר יוחאי תיקן חטא שמעון ולוי, ולכן ביום הילולא דרשב"י בל"ג בעומר פסקו למות כי כבר נתקן הריגת כ"ד אלף אנשי שכם.

וזהו נצר לשנך מרע נפטרו צדיקים רבים וכו' כנ"ל, והסיבה לכך - ושפתיך מדבר מרמה, כלשון הכתוב אצל שמעון ולוי (בראשית לד, יג) ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה, והתיקון לזה סור מרע ועשה טוב, הם טו"ב ימים מל"ג בעומר עד שבועות.

ואפשר שספירת העומר מרמז לספירת מלכות, שע' מתחלף בא', ספירת האומר, שזה מלכות, פה, תורה שבעל פה קרינן לה.​